איך לדעת כמה אני קרוב להארה רוחנית? (קדושה \ חלל וזמן \ חומר ותודעה מהות וצורה ועוד)..

איך לדעת כמה אני קרוב להארה רוחנית? (קדושה \ חלל וזמן \ חומר ותודעה מהות וצורה ועוד)..

האחדות האמיתית, היא מקור התחושה, והחומר, האובייקט, שנראה לכאורה נפרד, הוא חלק ממערכת דו קוטבית, המנהלת את המציאות בדיוק מושלם. 

 

ואלוהים עצמו, וכל הידע, אשר קשור להימצאותו במציאות, וחוקי הטבע, החלים על הבורא, והקשורים להימצאותו האמיתית, הישירה והראשונה במציאות מצד טבע הדברים, כל אלו:

 

קשורים לחוקי הטבע אשר חלים על היקום תחת מצב שבו דבר והיפוכו הם אחד אמיתי ושלם. וכל המערכות הנפרדות השונות בעולם, שנדמה שמנהלות את המציאות, הן מצד עצמן, הן נפרדות, וחוות את עצמן תפיסתית כנבדלות אחת מהשניה.

 

אך אלוהים עצמו הוא הפוטנציאל של השלמות שבאחדות והתחושה עצמה של החיבור – בין ההפכים. 

 

ועל האדם, לשאף בכל מקרה, ובכל רגע וסיטואציה בחייו, להגיע על האמת המוחלטת. והאדם מוצא את עצמו, במקום וזמן, ובכל רגע – עצם קיומו של האדם במציאות הוא חוסר, כי הוא חסר את כל מה שהוא לא הוא – תחושתית.

 

ועל האדם לגלות את האמת המוחלטת, שהיא הסוד לקדושה, לנצח ולמהות הראשונה של עצם הדברים עצמם. כי בעולם, נדמה לנו שישנם המון חפצים \ יישויות \ רשויות.

 

אך כל אלו, אשר אנו מבחינים בהם כנפרדים אחד מהשני, הם למעשה צורות, ולכל צורה יש מהות, וכל הניתן להבחין בו – הוא צורה, ומכך נגזר, כי כל הצורות בשורשן – מחוברות, ואין למעשה צורה – אלא רק מהות.

 

והמהות של הדברים עצמם, היא השורש של האמת המקודשת של אחדות נצח הדברים, ושל תכלית הבריאה, שלמות העשיה וטוהר מידות הלב. 

 

והאמת שוררת, ונמצאת באחדות תמידית, עד אין כץ, רק שהאדם אינו מסוגל להבחין בה, והאמת היא רק אחת. 

 

ויש הטוענים, כי ישנם המון אמיתות \ לכל אחד יש השקפה שונה ולכן אין באמת אמת אחת \ הכל תלוי בנקודת מבט, וזה כמובן, לא סותר את רעיון האמת המוחלטת האחת.

 

כי האמת המוחלטת האחת, היא מחויב המציאות הראשון, והחכם האמיתי, המאסטר, זה שסיים את המשחק ובו זמנית התחיל אותו מחדש, הג’וקר, הוא זה שיכול להבחין במחויב הראשון, דרך כל פרט ופרט במציאות.

 

ומהתבוננות על כל רגע וכל צורה שקיימת במציאות, יכול החכם האמיתי לקבל “רושם” \ הבנה, של האמת המוחלטת הראשונה, ושל מחויב המציאות, 

 

והחכם האמיתי, הוא זה שלמעשה איננו עוד הוא, במסגרת התהליך שעבר, חלה התנתקות בין הזהות האישית שלו, לבין התודעה שלו, שהיא החלק בו שהוא שאול מהבורא.

 

בשביל לזכות בתואר, החכם האמיתי, יהיה על אחד – לוותר על הכל, בשלמות ובצורה אבסולוטית, מבלי להסתכל לאחור – לנצח. 

 

ופעולה זו, היא הריקוד המקודש שנקרא “חיים” והיא ההתבטלות המוחלטת בפני האמת האחת שבכל, ובפני הבורא, ותכלית הבריאה המקודשת עצמה.

 

והחכם האמיתי, הוא זה שהוא אינו עוד, אלא אחד. והטיפש- הוא אינו טיפש בגלל חוסר ידע, אלא בגלל חוסר בהבנה.

 

בור – חסר לו ידע. טיפש – חסרה לו הבנה. ולטיפש האמיתי, חסרה ההבנה של החיבור למלכות הכתר ונצח ניצחון עצם המהות המקודשת של האידיאה הנצחית של עצם הדברים עצמם. 

 

והטיפש – מחפש תשובות לכל שאלה בעולם בנפרד, ושואל שוב ושוב ומנסה למצוא תשובות להכל בצורה זו, רק שמצד האמת – הוא עדיין נשאר טיפש. 

 

כי מצד האמת המקודשת והאחת, כל השאלות בעולם הם צורות של אותה שאלה.

 

של השאלה הראשונה, שהיא גם מחויב המציאות, והיא גם השאלה היחידה, והיא נקראת “אין שאלה”.

 

כי החכם האמיתי, במהלך דרכו – נתקל באין ספור שאלות, ובמהלך התהליך שהוא עבר, מתוך ההתבוננות שלו בגרעין מהות הנפרדות של הצורה מהמהות שלה, הוא וויתר על הזהות שלו ברמה התחושתית.

 

שאני הולך ברחוב ומרגיש ש”אני” הולך, או אני יושב ואני מרגיש ש”אני” יושב, תחושת הכפילות הזאת נקראת בסלנג אגו, אך למעשה מדובר במשהו הרבה יותר פשוט ומוכר מזה.

 

“אני”. מדובר באני שלכם. האני שנולדתם איתו וגדלתם איתו, ממש כמו החברים הכי טובים, רק מה? יש פה עניין של הסתרה !

 

ההסתרה וההדחקה הכי גדולה בתודעתו של כל אדם היא נובעת מכך שהוא מפחד בליבו לאבד שליטה.

 

כי לאבד שליטה = סכנה, וכפי שכתבתי בפוסטים רבים אחרים, חופש וסכנה הולכים ביחד. 

 

והחכם האמיתי מגיע לדרגה של חיבור בין החופש לסכנה, מה שמוביל אותו למצב חדש של שלמות וחיבור לנצח ולקדושה, ולמקור האמיתי שמחיה את ההעולם הזה.

 

איבוד שליטה נובע מתוך הוויתור של האדם על הזהות שהוא גדל איתה, שכוללת בתוכה הכל כולל הכל, הערכים שלו, הדעות שלו, כל דבר שהוא יכול להגיד עליו “זה שלי”.

 

בעצם מדובר בתהליך שבו האדם משנה את מה שהוא חושב שהוא “אני”. כשהוא אומר אני הוא מתכוון לעצם המציאות עצמה, ולא רק מתכוון, אלא מרגיש, ואומר זאת מתוך מקום של אמת מוחלטת, יושרה, חסד וגבורה.

 

והחכם האמיתי, בכל רגע – רוקד עם הבורא בתיאום מושלם. ז”א נמצא בהרמוניה נצחית, ובלתי מעורערת. 

 

ותכונותיו החדשות, שנובעות מתוך ליבת הקדושה, שעורר בתוכו, מקרינות כלפי חוץ אוצרות ופנינים פנימיים, שלא קיימים ולא ניתן להרגיש כברירת מחדש בהעולם הזה שלנו.

 

ואותם תכונות, הן תכונותיו של מלך מלכי המלכים. שכינויו נובע מהעליונות שלו ברמת התפיסה העצמית, על המהות והצורה, החלל והזמן, ועל חלקים שונים בבריאה. 

 

והחכם האמיתי, המואר – הוא זה שהוא אינו עוד, אלא במקום שבו הוא היה, נשאר חלל ריק, אותו חלל ריק שקדם לבריאה, שהכיל בתוכו את האידיאה האחת, שכל הצורות בעולם וכל הרעיונות בעולם הם צמצום של האידיאה הזו. 

 

ומרגע שהאדם מחובר לאמת – האמת מתפקדת דרכו – והוא אינו עוד. הוא פוקח את עיניו, בבוקר, מצחצח שיניים, הולך לעבודה, חוזר ממנה ואומר שלום לילדים. 

 

הכל נשאר כרגיל. המציאות החיצונית איננה משתנה, אלא רק המציאות הפנימית של האדם, שמקורה בתודעה, ובתפיסה של האדם.

 

והתפיסה היא החלק שמאפשר לנו לחשוב \ לבחור מה לאהוב ומה לא \ לבחור כיצד להתבונן על המציאות. 

 

ונאמר שיש לאדם שני מוחות, ומוח אחד, חווה את המציאות על כל חסרונותיה, והוא גם המקור של כוח המוות והטומאה. 

 

ומוח אחד רואה את השלמות והקדושה שבכל, ומסוגל להבחין בשלמות שבאחדות הנצחית וביופי וההוד של מלך מלכי המלכים בכל בריאותיו באשר הם.

 

והחיבור בינהם, הוא למעשה ה… (המשך יבוא)

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×