>> (איך ליצור כלי רוחני?) רבדים גבוהים בהכרה >> התעוררות החוויה המצומצמת וגילוי האין סוף מנקודת המבט האנושית

(איך ליצור כלי רוחני?) רבדים גבוהים בהכרה >> התעוררות החוויה המצומצמת וגילוי האין סוף מנקודת המבט האנושית

תדמיינו מצב שבו הכל קורה לטובת האדם, הוא קם בבוקר אומרים לו שיש לו יום חופש מהעבודה הוא הולך לטייל ו”במקרה” כל פעם שהוא בא לעבור את הכביש הרמזור הירוק פשוט מחכה לו

 

והוא רואה חנות גלידה ופשוט בא לו, והוא מוצא פתאום שטר של 20 שקלים שהוא בדיוק במחיר של הגלידה שהוא רצה ממולו,

 

בדרך כלל כששואלים אדם מה אתה באמת רוצה? יש לו דבר מוגדר שאותו הוא רוצה, משהוא שהוא רוצה שיקרה, אבל זו איננה תכלית האושר האמיתי כלל..!

 

כי החוויה של האושר היא משהו נצחי, שמתעלה מעבר לגבולות הזמן והמרחב, כלומר היא משהו שבכלל לא תלוי בהאם יקרה משהו מסוים או לא יקרה, כי ישנו רובד שבו שום דבר לא משנה כבר, כי הכל ידוע מראש, כל התשובות נמצאות באדם,

 

ישנם עולמות שבהם הכל קורה, ממש כל מה שאתם יכולים לדמיין, קורה ממש עכשיו, במעין שדה שמאפשר להכל לקרות, בלי מניעה בכלל, בצורה ששום דבר לא מונע שום דבר בכלל.

 

גם אם המשאלה הכי גדולה של אדם א והמשאלה הכי גדולה של אדם ב סותרות אחת את השניה ומונעות אחת מהשניה להתקיים ישנו מרחב שבו הקיום של שניהם ביחד הוא בלתי נמנע.

 

כי כשמדברים במונחים של אין סוף, אין יותר חומר, והכל עשוי מתודעה, שהיא המושג הראשון שאנו לומדים להכיר בדרך לגילוי הרבדים של המימד הבא, שבהם אין יותר זמן, וכל דבר קיים ללא התחלה וללא סוף.

 

ישנם עולמות נוספים בתודעה שבהם נשמת האדם עוברת מסעות בו זמנית תוך כדי שהיא חווה שהיא פה, הבן אדם בלילה הולך לישון ופשוט חווה שהוא במקום וזמן אחר עושה משהו אחר, הכל שם נראה כרגיל, הוא בטוח שהוא ער, הכל פשוט זה, פשוט בסדר, אין שום דבר משונה.

 

ככה גם פה יש אלמנט בתפיסה של כולם וביום יום שהכל פשוט מתרחש, שהוא האלמנט של החיבור לאין סוף מצד התפיסה מצומצמת.

 

כי בשביל להתחבר לאין סוף ראשית צריך לפתח כלי רוחני, הכלי הרוחני הוא מה שמאפשר לנו להתחבר למימד הבא, ולהתחיל לחוות דברים מצד נקודת המבט של המימד הבא.

 

כי במימד הזה כל דבר פשוט קורה, ומה שמקיף אותו ומה שנמצא מסביבו זה גם הרגע הזה, וממש יש עניין שהתפיסה של האדם היא כמו איזה שהוא חלל עם הגדרות מסוימות שהוא יכול להיכנס בחלל הזה ולגלות טווח נוסף שבו הוא יכול להגיע בתוך החלל, ממש להתרחב לאזורים נוספים בתוך התפיסה של עצמו, וזאת הפעולה של הפיתוח של הכלי הרוחני מצד הלוגיקה..

 

כי לפתח כלי רוחני זה כמו לעשות משהו שהעשיה שלו כבר מתחילה להוות אותך במימד חדש של קיום, כלומר עצם היצירה של הכלי הרוחני היא טקסית והיא חלק מהתגשמות והקריסה של עצמך במימדים שבהם ההבנה של האדם גבוהה יותר והוא זוכה להכיר את המימדים שנמצאים מעבר לגבולות התפיסה עצמה..

 

כי עבור יישות רב מימדית, אין מה לעשות במונחים של התפיסה שלנו, אין מה לעשות במונחים של ללכת ימינה שמאלה קדימה אחורה כי היא כבר שם, מכיוון שהעבר העתיד והווה הם מחוברים זה כמו רגע אחד שאין לו התחלה ואין לו סוף ממש כמו איזו שהיא מנהרה שמחוברת מכל הכיוונים האפשריים, כי הזמן הוא בעצם אין ספור מנהרות כאלה שמסודרות במבנים שנקראים “פרקטלים”..

 

והם בעצם הקריסה והיווצרות של החלל והזמן והצמצום של האין סוף ששם אין תבנית, והאי-תבנית שבהכל יוצרת את הקריסה של הדבר לתוך עצמו מה שמוביל ליצירה של תבנית שאין לה התחלה ואין לה סוף, בדיוק כמו הבריאה עצמה.

 

ופיתוח כלי רוחני עיקרו בכך שהאדם יתחיל בתפיסה שלו לראות שהכל קשור בהכל, והוא יתחיל למצוא את התשובה להכל בהכל, כלומר שכל שאלה או חוסר שיהיה לאדם המענה המידי והבלעדי שיהיה לו עליו יהיה בכל דבר אחר כלל..

 

וזה מתבטא בכך שהאדם הולך ברחוב ורואה כתם על הרצפה והוא יכול לקשר בין הכתם הזה לבין אופי הקשר שלו עם בת זוג שלו, כלומר הוא ממש יכול לנתח את הצורה שבה הוא ראה את הכתם הזה ואת הסיבה שבגללה הוא ראה אותו והתמקד דווקא בו ומזה להסיק מסקנה שתגרום לו לשבור את רצף ההסתכלות והחוויה שלו ברמה שהוא ייצור את עצמו ברמה העל-מימדית..

 

וממש יש רמה שבה התודעה של האדם אין לה גבול, כלומר במושגים של השגה של העולם הזה, אין גבול למה היא מסוגלת לעשות, ומה שניתן לאדם זה כל מה שהחלל הריק מאפשר, אבל העולם נהיה מסובך ביותר כשמגיעים להבנה של מימדים גבוהים יותר ושל מימדים שבהם הרצון משפיע על קריסת החל הריק לתוך עצמו בצורות נוספות..

 

יש רמה בתודעה שבה אדם כמו שהוא בחלום יכול לחוות את עצמו בכל מיני אופציות נוספות של המציאות הנוכחית ככה גם הוא יכול להתחיל לחוות את עצמו בכמה מקומות בו זמנית, ופה בעצם מתחילים להבין מה משמעות מימדים גבוהים.

 

כי אם יש מקום וזמן שבו אני הולך לכיוון “א” ויש מקום וזמן אחר שבו אני הולך לכיוון “ב” זה עוד הגיוני ושני מימדים כאלה יכולים להתקיים בו זמנית אבל מה קורה ברמה החוויתית כאשר אדם מתחיל להתקיים בו זמנית בשני מימדים שבאחד הוא חווה חוויה של כן ובאחר חוויה של לא?

 

פיתוח כלי רוחני זה דבר שכולל בתוכו אין ספור דברים אחרים, למעשה זאת פעולה שברגע שהאדם יעשה אותה, זאת תהיה הפעם הראשונה שהוא עושה אותה, וזאת תהיה פעולה שיכולה להיעשות רק פעם אחת, ושיש לה השפעה ישירה וחד משמעית על התודעה שחווה את המציאות.

 

ברמה הזו אדם יוכל ללכת ימינה ולהיות בחוויה שהוא הולך שמאלה, הוא יוכל לומר לא ולהיות בחוויה שהוא אמר כן, ולא משנה לאן הוא יביט הוא יראה את עצמו מביט על עצמו בחזרה,

 

ולמה אני מתכוון יראה את עצמו מביט על עצמו בחזרה? איך זה הגיוני שאדם ילך ברחוב ויראה את עצמו מסתכל על עצמו,

 

דבר כזה מתחיל לקרות כשהאדם מפסיק להבדיל בתפיסה בין דבר להפך שלו, והוא מתחיל לחוות שמה שהוא, ממש התחושה שלו של מי שהוא, של מי שהוא באמת, זה גם כל מה שהוא לא, והוא מרגיש חיבור עצום להכל,

 

ורואה שישנו מקום בתפיסה שבו הכל מסתדר, והכל יושב בצורה מושלמת בהגיון, בצורה שבה להכל יש סדר ותכלית והכל קורה בצורה הרמונית משאפשר לדמיין ושיש סיבה לכל דבר שקורה,

 

והוא חווה רמות של קיום של הרמוניה מוחלטת ושל רמות גבוהות בתודעה שבהן מצומצים סודות נצחיים אין סופיים לרמות מוחלטות של חוויה תודעתית אחת.

 

וישנו נגיד את העניין האורגזמה אצל הזכר או הנקבה שזה סהכ ביטוי של אנרגיה של חיבור שקיימת בשפע במימדים גבוהים, ברמות שבהם היא מתבטאת בגלים ענקיים ובעולמות שלמים משלה כשהביטוי שלה פה בעולם הזה הוא רק מינורי לחלוטין וזניח, והיא ממש משהו סמלי פה, שמסמל את מה שהולך באמת בעולמות העליונים יותר..

 

והאדם כששואלים אותו מה אתה רוצה אז הוא רוצה בחורה יפה, אישה רוצה את הגבר החתיך ביותר, את האדם המוצלח, שיקנה לי חיים מאושרים, אבל לא את זה האדם מחפש, כי האדם קיים ברבדים שבהם את זה כבר יש לו, כולם נמצאים עם כולם, הכל מתאפשר עם הכל,

 

השאלה למה דווקא מה שקורה עכשיו קורה, כי ישנה תודעה שמחליטה מה תהיה החוויה שנחווה, כשבתוך גבולות התודעה הזאת הכל באמת אפשרי, הכל קורה, האישה שחלמה על הגבר המושלם נמצאת כבר איתו שם והוא זה שרודף אחריה,

 

כלומר ברגע שמבינים את זה אפשר להתחיל להבין מה התודעה שמייצרת את המציאות באמת באה לומר לנו, שהאושר לא נמצא איפה שחיפשנו, שהוא לא נמצא באופציה מוגדרת מסוימת של המציאות שבה מה שאני רוצה יקרה

 

ישנו אושר שהאדם מפיק מכך שיש לו חופש מוחלט ובו זמנית שהוא כלוא לחלוטין ומשועבד, מכך שהוא יכול ללכת ימינה ושמאלה בו זמנית, לבחור לעצור בו זמנית להמשיך ללכת..

 

ואותו אושר הוא התכלית שאליה העולם הזה מתקדם, והיא אותה חוויה שהיא מהות השלמות, והיא הפרי ממנו יטעמו אלו שיפתחו כלי רוחני במימדים האלה של התפיסה

 

רק שלא מדובר במשהו שרק חלק ייזכו לחוות, כי מי זה בכלל שחווה? אנחנו נשמות, וישנו היכל הנשמות, שבו קיימות כלל כל הנשמות, וכל הנשמות שנוצרו יעברו מסעות עד להגיען לתכלית ולמטרה ולחיבור עם שורש האלוקות

 

כלומר המציאות היא כמו משפך שממילא לא משנה אם תלך ימינה או שמאלה אתה עדיין נשפך לכיוון מסוים..

 

וישנם עולמות עליונים שבהם כל מה שאנו חווים פה זה רק כמו גן ילדים לידם, כי זה בעצם צימצום של כל מיני אלמנטים שמתקיימים ברמות מוחלטות של אין סוף בשלמות,

 

נגיד יש עניין של כעס, אז ישנם עולמות שלמים אין סופיים של כעס, ממש אין סוף אמיתי, כולו בנוי רק מכעס, וכך לגבי כל דבר אחר..

 

ופה העולם הזה זה כמו לעשות סלט, זה כמו לקחת קצת מכל דבר ולבנות ממש גן ילדים, אין פה הבנה כמעט מוחלטת של כלום מלבד זה..

 

ישנו עניין שהאדם יכול להסתכל עמוק יותר אל תוך הרגע שהוא נמצא בו, כלומר ממש לא ימינה או שמאלה, למטלה או למעלה, אלא להעמיק את ההסתכלות שלו אל תוך הרגע, עמוק יותר פנימה אל הרגע אל מה שהוא חווה..

 

והחוויה הזו של הלהסתכל עמוק יותר אל תוך הרגע, היא חוויה שחושפת בפני האדם רבדים עמוקים יותר שבהם כל מה שהוא רואה כלפי חוץ זה סהכ כמו תיאתרון שמסמל את מה שהולך בתוכו בעולם הנפשי שלו,

 

כי הכל פה זה בשפה של סמלים, ואת זה לא כל אחד יכול להבין, לראות את הסמלים זה לראות לתוך עצמך את החיבור של איך הכל מתקשר להכל, ברמה של איך כל מה שקורה בחוץ זה ביטוי של הקשרים שיש לאדם בתוך הנפש, של כל מיני היביטים בתוך עצמו

 

וכל מה שקורה כלפי חוץ זה סהכ תיאורים וביטויים של מה שקורה באמת בעולמות נפשיים, וזה סהכ ביטוי של הקשר של דברים במימדים הבאים, שהוא קשר מורכב מאוד, וזאת הסיבה שלאנשים קשה לפתוח את התפיסה ולראות שהכל מתחבר,

 

האדם יכול לדעת שהוא מפתח כלי רוחני כשהוא יכול לזכור כל מה שהוא עשה בחלום ברובד של השינה שלו כאילו זה מה שהוא עשה לפני רגע, לרמה שהוא כאילו ממש זוכר מה הוא עשה בחלום ואיפה הוא היה

 

ואיך הוא בחר לחשוב להתנהג ומה הוא הרגיש, הוא ממש מרגיש את זה שהוא היה במציאות נוספת של ממש ושעכשיו הוא ברובד נוסף של המציאות..

 

כי החיבור לרבדים האלה של השינה הם חיבור לרבדים של האדם עם עצמו, שבו הוא מתחבר עם עצמו, ואין יותר שקר כלל, שהוא חווה את ההתגלמות של האמת בתור עצמו עכשיו..

 

תחשבו שהאדם הולך ברחוב והוא מתחיל להרגיש את עצמו הולך במקום נוסף, ברחוב אחר, במציאות נוספת, שבה הוא הולך בדיוק באותו שביל, רק ששם הוא פונה ימינה, ואז נוסף לו רובד חדש של בחירה, של מה לעשות בשני מקומות וזמנים בו זמנית בהכרה שלו באותו רגע נתון..

 

ישנה רמה של הכרה שבה הקיום של עצמה מתאפשר באין ספור מימדים כאלה בו זמנית, בלי שהן סותרות אחת את השניה כלל..!

 

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply

×