>>אמונה שמעל השכל \ ידע אולטימטיבי \ לדעת שאתה לא יודע כלום

>>אמונה שמעל השכל \ ידע אולטימטיבי \ לדעת שאתה לא יודע כלום

בפוסט זה אדבר על מה היא אמונה, ועל ההבדלים בין סוגי האמונה השונים, ועל מה הוא ידע, ועל מה הוא ידע אמיתי \ מוחלט ועל מתי אמונה יכולה להיחשב כידע מוחלט, ועל מתי ידע יכול להיחשב כאמונה.

 

וישנם כאלו שחושבים שהם יודעים משהו בוודאות, אך הם אינם יודעים בוודאות, מה זה אומר לדעת משהו בוודאות. לדוגמא: אדם שאומר “אני יודע בוודאות שאני אוהב מישהי”, אך הוא איננו יודע מדוע הוא אוהב אותה, כלומר את הסיבה שגורמת לו להרגיש את הרגש שהוא מרגיש כלפיה, הוא איננו יודע בוודאות שהוא אוהב אותה, אלא הוא רק חושב שהוא יודע.

 

כי בשביל לדעת משהו בוודאות, צריך שהוא גם יהיה נכון, כי אם אתה אומר שאתה יודע משהו בוודאות אבל הוא לא בהכרח נכון אז לא בהכרח שאתה יודע אלא יכול להיות שאתה גם רק חושב שאתה יודע.

 

כי עצם הידיעה עצמה היא החוויה של הדבר עצמו מהשורש שלו, כלומר החוויה של הידיעה האולטימטיבית נובעת מבירור רצף הסיבות \ האירועים שהוביל לכך שאותו דבר יהיה נכון.

 

לדוגמא: אם אדם אומר “אני יודע שאני אדם כעסן” אז בשביל לדעת בוודאות שהוא כעסן הוא צריך לדעת מה הוא כעס, ולמה הוא אדם כעסן, ונגיד והוא הבין ש”אני אדם כעסן מכיוון שאני לא יכול לשלוט על התגובה שלי כשאנשים עושים לי \ בנוכחותי משהו שאני לא רוצה שיעשו” אז הוא צריך להבין למה הוא לא יכול לשלוט על התגובה שלו.

 

לדוגמא: “אני לא יכול לשלוט על התגובה שלי כי אני מרגיש שאני חייב להביע את עצמי בתוקפנות כשעושים לי משהו שאני אינני מעוניין בו” אז הוא חייב להמשיך ולשאול למה אני חייב להביע את עצמי בתוקפנות? עד שהוא יגיע לסיבה \ לגורם שאחריו לא ניתן יהיה להמשיך ולשאול יותר למה, כלומר לתכלית הידיעה עצמה.

 

תהליך זה דומה לתהליך שמבצעים חוקרי זירות פשע, כשהם מנסים לשחזר את רצף האירועים המדויק אחורה בזמן שהוביל לדבר שקרה לקרות, כלומר הם חייבים להבין לדוגמא שקודם כל נוצר ריב בין הבעל לאישה בגלל שהיא בגדה בו, וכתוצאה מכך הוא רצח אותה, ולקח את הגופה שלה ליער, וטמן אותה שם.

 

הם לא יכולים להסתפק בזה שהיה בינהם איזה שהוא ריב ובגלל זה הכל קרה, ובטח שהם לא יכולים להסתפק בזה שהוא פשוט רצח אותה וקבר אותה בנחל, כלומר המטרה שלהם היא תמיד להבין את רצף האירועים המדויק כפי שהוא קרה כמה שיותר אחורה, וכמה שיותר אחורה מבחינת כמה שרלוונטי עבור החקירה.

 

ובחקירה של גילוי האמת, זה כן רלוונטי שהאדם יחזור אחורה עד כמה שניתן לחזור אחורה, בכדי שהוא יוכל לדעת את הידיעה האולטימטיבית, שהיא תכלית הידיעה, והיא שורש ומהות כל הדברים כולם..

 

כי רמות התצורה שבהן פועלים בני האדם בעולם, הם למעשה דרגות של אופי התנהגות של תבניות של תנועה במרחב המקשורים לחוקים מסוימים של אופיו של המקום והזמן בו הם נמצאים.

 

זאת אומרת שהאדם בפני עצמו הוא יצור שהוא מצד אחד רובוט של ממש, כלומר שההתנהגות שלו צפויה, בדיוק כמו הגדילה של צמח בטבע, רק שבקנה המידה שלנו אין אנו יכולים להבין ולצפות את הצורות שבהן אנו נתנהג ונפעל, רק שמצד נקודת המבט של ישויות שבין ההבנה שלהן את היקום והמציאות יש פער ענק מאיתנו בני האדם, כמו ההבדל בין ההבנה של אדם את המציאות להבנה של נמלה \ חיידק את המציאות ואת הסביבה.

 

ומצד נקודת המבט של אותן ישויות, לחלוטין ניתן לצפות ולראות את ההתנהגות שלנו בני האדם כמשהו שהוא צפוי, ושניתן לחזות אותו, ושהוא פועל על פי חוקי טבע מסוימים, רק שמקנה המידה שלנו ושל החוויה שלנו את עצמנו לא ניתן לצפות את עצמנו, אלא אם האדם יגיע לידיעה האולטימטיבית של האמת שהיא מעבר לגבולות המקום והזמן.

 

כלומר רק על ידי כך שהאדם יוציא את עצמו מחוץ לגבולות הזמן והמרחב רק על ידי זה הוא יוכל להגיע לידיעה האולטימטיבית של הדברים כפי שהם, שהיא החיבור עצמו לאמת המוחלטת שהיא כל מה שיש לדעת באמת.

 

והאדם בהחלט יכול להגיע לרמה של ידיעה את כל מה שאפשר לדעת, כי כל מה שאפשר לדעת באמת זה שאתה לא יודע כלום, כי מי שיודע בוודאות שהוא לא יודע כלום, הוא יודע את הכל, כי אין עוד דבר שניתן לדעת בוודאות חוץ מהידיעה של הכלום עצמו.

 

כי כל התשובות כולן נמצאות בשקט, ועל ידי הידיעה של האדם את האי-ידיעה הוא מגיע למצב שבו אין דבר עוד שהוא לא יודע, ובשביל שיגיע האדם לתובנה שהוא איננו יודע דבר, לשם כך הוא צריך להטיל ספק בכל הנחות היסוד שלו, עד שהוא יגיע להנחת הייסוד הראשונה שלו, שהיא הוא עצמו, שהיא הקיום שלו במרחב, שהיא מהות גבולות ההגיון, שהם ההפרדה בין יש לאין, ויעלים גם אותה (את עצמו)..!

 

וישנה סוג של אמונה שהיא מעל השכל, והיא האמונה בתכלית הידיעה עצמה, שהיא האמונה שמהווה את הגשר \ הגבול בין האמונה לידיעה, והיא החיבור של שני צידי המטבע, של הידיעה המוחלטת, לאמונה הפשוטה.

 

והיא האמונה שקיימת אך ורק באופן שבו יש לאדם בחירה כיצד לראות את הדברים, כי האדם יכול לבחור לראות את הדברים בכל רגע בצורה שתיטיב עמו, ובצורה שתגרום לו להרגיש שלם ומחובר לידיעה האולטימטיבית עצמה..

 

ועל ידי כך שהאדם בוחר לראות את הדברים כפי שהמציאות עצמה רואה אותם, על ידי כך הוא מבצע פעולה שנקראת אמונה שמעל השכל, שהיא הפעולה של להאמין במשהו שלא ניתן לדעת באמת, והיא הפעולה של לדעת באופן עקיף משהו לא ניתן להאמין בו, ועל ידי כך לדלג על תהליך היציאה מהמקום והזמן ומחיקת האני, והיא הפתח לחוויה שהיא שיא החוויה של הקיום שלנו בעולם הזה, שהיא החוויה שבה ניתן לבחור האדם לדעת הכל או לא לדעת כלום בצורה חופשית, כלומר היא החוויה שבה האדם יכול לבחור על איזה צד במטבע הוא רוצה להיות בכל רגע, והיא החוויה של תכלית החופש והסכנה, שהיא התכלית כל השעורים כולם ברובד הזה במציאות.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×