>>בניית הכלי הרוחני והחוויה של אור אין סוף \ על ההסתרה ועל סיבת הסתלקות וחזרת האור אל הכלים

>>בניית הכלי הרוחני והחוויה של אור אין סוף \ על ההסתרה ועל סיבת הסתלקות וחזרת האור אל הכלים

כל הסבל וההנאה של האדם קשורים ל”אני” שלו

זה למה כשהאדם חולם הוא באופן יחסי סובל מדברים אחרים, כי האני שלו באופן יחסי משתנה.

 

השינויים האלו באני גורמים לכל הרצון של האדם להשתנות, פעם אחת הוא רוצה משהו ואחר כך הוא מתחרט, פעם אחת הוא אוהב את עצמו במראה ופעם אחת הוא פתאום לא.

 

זה לדוגמא למה שהאדם רק קם מחלום התכונות שלו והרצונות שלו שונים עדיין, כי הוא היה בחוויה של אני אחר, אז יכול להיות שפתאום הוא פחות ביישן, הדיבור שלו שונה, המוכנות שלו והרצונות שלו להשפיע שונים וכו.. וממש בהדרגה כשהאדם קר אז תהליכי ה”אני” הישן שלו מתחילים להשפיע בהדרגה ולחזור כמו שמחשב עולה וטוען כל מיני תהליכי חשיבה שונים ככה גם ה”אני” של האדם יכול להתחלף ממש וממש זה כמו ולהחליף מערכת הפעלה למחשב

 

מה שקורה זה שכשהאדם ישן עוד חלקים בהכרה שלו נדלקים ואז הוא חווה תמונה רחבה יותר של המציאות שהוא נמצא בה אבל בהדרגה אחרי שהוא מתעורר אותם חלקים חוזרים למצב שינה והאדם חוזר לחוות את העולם כמו קודם בצורה רגילה הדבר קורה גם עם שימוש בכל מיני מדיסינות או מדיטציות

 

כל הסבל של האדם קשור ל”אני” שלו כי ה”אני” שלו לא מתוקן, הסבל וההנאה קשורים לרצון.

 

הרצון הוא החוסר של האני, אם הרצון לא מתמלא האדם סובל וההפך, הסבל של האדם הוא תוצאה של החוויה שרצונו לא מתמלא.

 

המציאות מובילה את האדם במסלול שבו ה”אני” עצמו שלו יעבור שדרוג , כי הבורא רוצה להיטיב לנבראיו, הבורא רוצה להשפיע את אורו ואת הטוב האמיתי, אבל לאדם אין כלי מתאים לקליטה של הטוב הנ”ל.

 

הדבר דומה לשידורים של קליטת רדיו, שצריך מכשיר מתאים לקליטה של תדרים מסוימים, כדי לקלוט את אור עליון של הבורא צריך כלי קיבולת מתאים וזה מקורו ב”אני” של האדם .

 

כי הבורא מוביל את האני של האדם להשתנות, מהרצון הסופי לקבל לעצמו לרצון האין סופי להשפיע

 

וישנו עניין שנקרא עניין ההסתרה, שהטוב שהבורא רוצה להעניק מוסתר אף על פי שהוא כאן סביב ממש כמו קרני השמש ורחשי האביב..

 

אבל רק שבשביל שהאדם יוכל להרגיש את קרני השמש או את רחשי האביב הוא צריך שהחושים שלו יקלטו אותם.

 

אבל במקרה של הטוב האולטימטיבי ושל האור העליון שהבורא רוצה להעניק: האדם צריך גם “חוש מתאים” כדי לקלוט את הטוב שהבורא רוצה להעניק לו.

 

לכן האדם נמצא במצב של מניעה והסתר כמעט מלא של האור עליון עד תום הליכי בניית הכלי שיוכל להכיל את האור.

 

האדם עלול לחוות במהלך חייו טעימות מאור עליון, אולם האור לא ישאר בכלי המון זמן כי יותר מידי אור בכלי שלא מוכן להכיל את האור זה יגרום להרס ולשבירת הכלי שנמצא בתהליכי בניה והתהוות.

 

והאדם גם כשהוא חולם וגם כשהוא ער ה”אני” שלו עובר איזה שהוא תהליך שהוא ניתוח כל שהוא של ההכרה עצמה, של החוויה של ההכרה שהיא לא משהו חומרי כמו שאנחנו מכירים מוצק, נוזל גז וכו.. אלא היא משהו נשגב ומורכב לאין שיעור שהוא יחסית אלינו בגדר ה”חייזרי והלא ידוע”

 

והאדם בהתאם לשינויים בחווית ה”אני” שלו ככה גם הרצון שלו משתנה, והבורא רוצה לשדר לאדם: “יאללה מה אתה קשה שחרר שחרר קצת יא בטטה מה אתה קר” כמו בדוגמא של “אפונה וגזר ישבו במקרר, ויחד עם בטטה התחילו לקטר” אבל האדם לפעמים לא רואה זאת והוא חושב שהעולם הוא מקום קשה וקר שבו הכל קשור למזל ולגורל ולדברים מהסוג הזה.

 

הבורא רוצה לאפשר לאדם להיות באהבה ובהשפעה של האמת הטובה 24\7 ממש כמו תחנת רדיו שקולטת ומשדרת, זה נקרא בקבלה מקבל על מנת לתת.

 

בגדול זה מדבר על שינוי בתפיסה עצמה, שהאדם בהתחלה מתחיל לראות דברים בצורה של כל אדם שהוא רואה ברחוב הוא רואה את הטוב שבו, את היופי שבכל דבר, ממש לא משנה לאן אדם מסתכל הוא בוחר לראות את היופי והשלמות שבדבר לרמה שכל דבר שהוא עושה הופך לעשות ביטוי של הודיה עמוקה ותפילה הגותית.

 

וכמובן שזה רק השלב הראשון, לא מכוונים להפוך אותנו להיפים שמחבקים את האדמה ושיש להם לבבות בעיניים לא משנה לאן הם מסתכלים, אלא מדובר על משהו הרבה יותר עמוק ומורכב מזה, והחוויה של האהבה הנצחית הזו שאני מדבר עליה היא רק שלב מסוים בדרך, מימד מסוים בתפיסה שיש לעבור דרכו.

 

הרצון של האדם להשפיע מכוון כמו קרן לייזר “מושחזת” היטב ומשפיע על המציאות כשהוא טהור אבל כשהרצון של האדם להשפיע מתערבב עם הרצון שלו לקבל אזי שהרצון שלו נפגם והוא חווה בלבול רב! כי מה שהוא רצה קודם פתאום לא מסב לא יותר הנאה או שדברים שהוא סבל מהם הוא פתאום נהנה מהם.

 

דוגמא טובה לכך יכולה להיות אדם שתרם מיליון דולר לעמותה כל שהיא מתוך הרגשה שהוא רוצה לתת ולהעניק ולתרום וכו.. אבל אחרי שהוא תרם הוא מתחיל להרגיש ריקני והוא מתחיל להגעגע לכסף ולחשוב על כל הדברים שהוא יכל לעשות איתו.

 

יש כמו מפתחות בחשיבה של האדם כשהאדם מסובב אותם התפיסה שלו משתנה והוא חווה את הדברים מנקודת מבט אחרת

 

זה כמו שטוסט יושב בטוסטר ולאט לאט נהיה עליו הפסים אז ככה התפיסה של האדם יכולה להשתנות, בשעה שאדם נכנס עוד לתוך התפיסה של עצמו ככה התפיסה עצמו משתנה מקצה לקצה.

 

זה ממש יכולת “לחשוב הפוך” או לשבור את הגבולות של התפיסה עצמה. כי התפיסה עצמה היא מה שמכיל את כל הדברים כמו יופי וכיעור, יכולת זיהוי תבניות, פרצופים ועוד המון מעבר למה שאנו מסוגלים לדמיין, התפיסה עצמה היא החומה היחידה בין האני של האדם לבין החוויה של האין סוף ושל גבול קצה הידיעה.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע