>> גורל ומהות חיינו \ מה כולם באמת רוצים? \ חווית השלמות הרוחנית והחיבור לאין סוף

>> גורל ומהות חיינו \ מה כולם באמת רוצים? \ חווית השלמות הרוחנית והחיבור לאין סוף

ברגעים מסוימים, נדמה שאנו מסוגלים להרגיש תחושה מסוימת, תחושה עתיקה שקיימת מעל הזמן והחלל, התחושה הזו היא האהבה השלמה.


המהות של העולם הזה היא אהבה, בבסיס של כל אחד הרצון הכי אמיתי שלו זה להרגיש אהבה, אנו רודפים אחרי דברים חיצוניים במטרה להרגיש אהבה כלפי עצמנו.


בנקודה שבה נחזור אחורה לתוך עצמנו – נרגיש חיבור לרצון העמוק ביותר שלנו = נדע שמה שאנחנו רוצים זה את הרגע הזה, ושהוא כל מה שיש לנו באמת..


האהבה האמיתית שהאדם יחוש היא החיבור שלו אל עצמו, אבל לפעמים האדם מרגיש לא מחובר אל עצמו, ואלו בעצם רמות של ניתוק \ הדחקה.


בסופו של דבר הבסיס של הכל, הדבר שהכל יוצא ממנו, זה אהבה.. ולפעמים נראה לנו שאנו לא יודעים מה לעשות, אך התשובה לא משנה, ברגע שנלמד לאהוב את עצמנו באמת לא נחווה כאב.


כל הבעיות שלנו ממשיכות לצוץ “משום מקום” כי אנחנו לא מצליחים אף פעם להגיע לשורש של מה שמפריע לנו באמת, אלא אנו נעצרים בשכבות חיצוניות יותר \ קליפות.


ישנו עניין של רצונות, וככל שהרצון מורכב \ גדול יותר ככה משתנה בהתאם גם המילוי שלו, יש רצון יותר פשוט של תינוק לחלב, רצון שתמלא דרך חוש הטעם \ המישוש וכו, ביחס לרצון של אדם מבוגר, מורה בבית ספר לדוגמא, להערכה מצד התלמידים שלו.


אבל כל הרצונות האלה אם נסתכל ונבחן אותם, הם בעצם חלק מאיזו שהיא שרשרת של רצונות שמסודרים אחד בתוך השני לפי מחלקות, ולאדם באמת יש עולם נפשי שלם של רצונות שמניעים אותו כלפי חוץ..


במצב שבו הרצונות של האדם כל כך מוגדרים הוא לא משאיר מקום ליצירתיות של איך שהדברים קורים להתבטא במלוא עוצמתה..


יש חדשות טובות וחדשות רעות, החדשות הרעות הן שהרצונות שלנו פותחים את האופציה שנרגיש סבל, החדשות הטובות הן שיש מקום שבו לנו יש אופציה כיצד לבחור לרצות ושם אנו לומדים בעצם את סיבת הסבל בעולם, ואת המטרה שלו ואת הסיבה שחווינו אותו..


ולפעמים אנחנו יוצאים למסעות רחוקים בחיים, תוך כדי שהמציאות לוקחת אותנו אל הלא נודע, ואל הרגע הבא לכאורה, ונשאלת פה השאלה: “האם חווית הסבל” היא בשליטת האדם או לא,


ונראה לנו מצד המציאות, שחווית הסבל והתענוג היא לא בשליטת האדם, ושיש מציאות חיצונית שקורים בה דברים שהם לא בשליטת האדם, ושהם קורים בנפרד מהאדם, ושאין קשר בינהם לבין האדם, אז רק במצב הזה שבו אנחנו מבינים וחווים את האחדות, אז במצב הזה אנחנו מבינים את הסוד של חוק הטבע הראשון, ושל הסוד לאושר ולמה שכולם באמת רוצים.


הרצון של בעל הקניון להרוויח יותר נובע מתוך רצון פנימי יותר, וגם הרצון הפנימי הזה נובע מרצון פנימי יותר, כשאנחנו חווים את הדברים ככה אנחנו מגיעים לאיזה שהוא רובד עמוק יותר בתודעה שהוא הרובד המשותף שבו התודעה של כל דבר חולקת רצון משותף = להתאחד עם כל מה שהוא לא.


מנקודת המבט שיש דברים נפרדים, ושיש רצון, ושיש לאדם בחירה אם ללכת ימינה או שמאלה, ושהאדם יכול לבחור מה לרצות, מנקודת המבט הזו אין גישה לרובד העמוק יותר בחלקים של הרצון העצמי.


החלקים העמוקים של הרצון העצמי = הסוד לאושר האמיתי, לחיבור לאין סוף, לחיבור לתכלית של האיחוד.


מדובר על איחוד מסויים שצריך להתבצע, והוא מתרחש כאשר הבסיס של היישות העצמית מבוקע, ומתוך הסדקים בוקע אור אין סוף, והישות העצמית של האדם חווה את החיבור שלה עם האין סוף, כלומר רואה שהיא תמיד היתה מחוברת, ושהחוויה שהיא כבר חוותה כל הזמן הזה פה במימד הזה הייתה זה, היא היתה החוויה האולטימטיבית.


החוויה האולמטיבית נמצאת בכל, היא חלק מכל דבר שקיים במציאות, היא החוויה של הרובד הראשון ביותר בהכרה העצמית, התוצאה הישירה ביותר של צמצום האין סוף.


כל חוויה במציאות = צמצום של האין סוף. החוויה האולטימטיבית נמצאת בכל חוויה במציאות כי כל חוויה היא חלק מהאין סוף והיא כל האין סוף כולו בו זמנית.


החוויה האולטימטיבית = כשאין אני, כשיש חוויה של ביטוי ישיר של הרצון הרוחני של הנשמה פה במציאות הזו שאנו קוראים לה העולם הער.


אין אני = יש גמישות \ יש זרימה \ יש שינוי. כי הרגע הזה משתנה תמיד, למעשה הכל משתנה פה מלבד השינוי עצמו, והתנועה הזו של הזרימה של הזמן היא חלק מהתנועה של האין סוף שהיא התכנית האלוקית של הרגע הזה, היא הנוסחא האלוקית.


אני \ אגו תמיד תלוי בהרגשת רמה מסוימת של נפרדות בהכרה בין דברים, תחושה שיש אותי ושיש את ההפך שלי. אין אני = אין נפרדות בין דברים.


אני = תחושה הנפרדות הראשונית, התחושה שלפניה אין יותר הבדל בין דברים. המחסום שחוסם את התודעה של האדם מלחוות שלמות.


לסיכום: החוויה הראשונית היא אהבה, אהבה = חיבור אמיתי לעצמי. חיבור של השכל והרגש היא הדוגמא הכי טוב לביטוי ישיר של אהבה. האדם רוצה לחוות אהבה וחיבור, תחושה מסוימת של רוגע בבסיסו, אך על פני השטח הוא בורח ומנסה לחפש דברים חיצוניים שישרתו את התחושה שלו להרגיש טוב כאופציה שניה בינתיים שהוא לא מצליח לחוות שלמות, כלומר הוא מגיע למצב שנקרא בשפה המקצועית ניכור.


בשלב הבא האדם חווה חוויה של חיבור מסוים לעצמו, ובעקבותה הוא מוצא את הדרך לחוויה שבאמת רצה לחוות לחפש, כשהמחיר לחופש הוא סכנה, אך לא הסכנה של לחצות את הכביש באור אדום או שאר הדברים הללו, אלא סכנה פנימית שנובעת מתוך הרעש והניכרות שבהתגלות הנצחי באחד וגילוי האמת

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע