>> גמישות מחשבתית ועל התאוריה של מימדים מקבילים \ היכולת להשתפר בכל דבר

>> גמישות מחשבתית ועל התאוריה של מימדים מקבילים \ היכולת להשתפר בכל דבר

 

גמישות מחשבתית היא היכולת לבצע מהלכי חשיבה מסוימים בצורה מדויקת ומבחירה.

 

כמו לדוגמא דרך להשתפר בכל דבר בעולם הזה, ככה גם יש דרך להשתפר בכל נושא השכל והחשיבה.

 

כשאדם לומד לשחק כדורגל או כדורגל הוא צריך ללמוד מהלכים מסוימים עם הכדור שפשוט אחרי אימונים רבים לאט לאט לומדים את המהלכים עצמם ואז קל יותר לבצע אותם.

 

שימו לב לכך שבהתחלה שבן אדם לומד כל דבר חדש קשה לו לעשות את זה, וזה גורם לו לכמו תחושה שזה אולי בלתי אפשרי, אבל אין דבר כזה בלתי אפשרי בעולם הזה, וכל דבר שהאדם רוצה להשתפר בו הוא יכול ללמוד איך לשפר ולהתקדם אל הטוב יותר שבכל דבר.

 

הדרך לעשות זאת היא על ידי כך שהאדם לומר את התהליך בצורה הדרגתית, ובהתחלה מנסה לעשות את השלב הראשון ממש לאט ובזהירות, והוא ממש מחלק את המשימה שיש לו לשלבים ומתחיל מהקל ביותר ומנסה שוב ושוב עד שהוא מצליח בשלמות לעשות את החלק הכי קל בצורה הכי איטית שהוא יכול, ואז לאט לאט הוא יכול להגביר את המהירות.

 

בהמשך ניתן לא רק להגביר את המהירות עוד ועוד אלא גם לעשות חלק מעט יותר מורכב אבל בצורה הכי איטית, ואז משם לעשות אותו קצת יותר מהר כל פעם אבל ברמה שזה יהיה קל לביצוע בעת ביצוע הפעולה..

 

התהליך של להשתפר בדברים בצורה נכונה חייב להיות הדרגתי, וזה כמובן בא יחד עם העניין שכל תהליכי השיפור הנפרדים שהאדם משתפר בהם הם חלק מתהליך אחד כללי יותר שהכל הם רק חלקים שלו שיוצאים ממנו..

 

כלומר מה שזה בא לומר זה שכל התהליכים שקיימים בעולם הם גם חלק מאיזה שהוא תהליך אחד, ודרך ההבנה שכל דבר הוא חלק מתהליך אחד, מתאפשרת ההבנה של הדומות ושל היחסים האין סופיים בין כל דבר.

 

ישנו עניין שיש אין סוף, אבל לא הרבה מבינים בדיוק מה סדר הגודל של הדבר הזה, אז יש דוגמא שמראה בדיוק את העניין הזה,

 

שאם ניקח את כל האנשים שחיו אי פעם, ונבדוק כמה לילות כל אחד ישן סה”כ נראה שהרבה אנשים ישנו הרבה לילות.

 

בכל לילה בממוצע האדם חולם חלום שונה, וכל חלום הוא מבנה שלם ומורכב ביותר משל עצמו, המכיל אין סוף תהליכים בפני עצמו, בגלל שאם לדוגמא האדם חולם שהוא על גג בתל אביב מסתכל על העיר והוא רואה עשרת אלפים אנשים ומכוניות הוא למעשה רואה תהליכים שלמים שקיימים בחלום כחלק מהמבנה של החלום וכל בן אדם הולך לבית שלו וכל אדם מנהל שיחה אחרת כלומר החלום הוא הרבה מעבר לחוויה המצומצמת של האדם שבתוך החלום אלא החלום עצמו הוא מבנה הרבה יותר רחב שכולל סך רחב הרבה יותר של תרכישים ותהליכים ממה שרק קורה לזה שחולם את החלום שנמצא בגוף שלו בחולם שעושה את מה שהוא עושה..

 

הנקודה היא שאם ניקח את סך כל החלומות שכולם חלמו אי פעם נקבל איזה שהוא סדר גודל של מה הכוונה באין סוף, להבין שכל החלומות שכולם חלמו שונים וישנם חלומות מאוד מאוד מוזרים גם ששונים מהעולם הזה שאנחנו מכירים, וישנם אין ספור תרחישים שניתן לספור שכל האנשים אי פעם חלמו, והאם אי פעם מדענים מצאו ממה באמת עשוי החומר של החלומות עצמם? התשובה היא שיש רק השערות.

 

חלימה צלולה הוא תחום שהוכח כאמיתי מבחינה מדעית עוד ב1980 כשחבורת מדענים בדקו נבדקים שטענו שיכולים לחלום צלול ולא הקלו עליהם, מאז גדלה הקהילה של החלימה הצלולה ודרך החוויה של החלום הצלול גדלה ההבנה של עולם החלומות בכלל, כשחולמים צלולים מיומנים, בינהם אף מדענים מפורסמים, נכנסו לתוך החלומות של עצמם מבלי לאבד את ההכרה והחליטו לפרסם שלל מחקרים וספרים בנושא שמסבירים המון אודות עולם החלומות המורכב.

 

אם ניקח את כל העובדות ונצרף אותן יחד נראה שהמציאות עצמה היא מורכבת משהבנו ברמה הפיזיקלית, ישנן כל מיני תאוריות שמנסות להסביר איך היקום באמת עובד ברמה הקוסמית או ברמה האטומית, אבל כיוון שלא מצליחים להבין את מקור החומר עצמו וישנן רק תאוריות כמו תאוריית המיתרים ועוד לכן אין באמת הבנה של ההיווצרות הפשוטה, שדווקא ידוע לנו עליה הרבה בספרים כמו ספר ליקוטי מוהר”ן של רבי נחמן או ספר הזוהר, ואף בתרבויות שונות..

 

העצה בפוסט זה היא לדעת לחלק נכון את הזמן בין ההתבודדות לבין העשיה, ישנו העניין של זמן לעשיה וזמן למנוחה, ונאמר שהאדם צריך בזמן שהוא עושה, באמת לעשות במלאות ולא להיות במנוחה, וכשהוא במנוחה הוא צריך באמת לנוח לגמרי.

 

אבל מה שקורה זה שהאדם בזמן שהוא עושה הוא נח, ובזמן שהוא נח הוא עושה, ובגלל זה הוא מרגיש תחושה משונה שהוא מתאמץ וזה קורא בגלל מה שתואר פה קודם .

 

ועל זה עושים תיקון דרך העניין של ההתבודדות הנכונה, מומלץ להתבודד שעה ביום, היתה ספר מעניין שטענו בו שהאדם שמתחיל להתבודד הוא פתאום נאלץ להיות עם עצמו באמת והוא מרגיש נורא משעמם או נורא חוויה לא טובה, ושזה קורה כי כל האדם צפים לו בבת אחת, כי הוא רגיל כל הזמן לעשות דברים ולא להיות עם עצמו לגמרי במנוחה ..

 

אז נאמר שאם האדם רק היה מתבודד כל הזמן הזה שעה ביום ועושה תיקון כל פעם על משהו קטן ובוחר לשנות ואז במהלך הזמן והעשיה באמת לוודא שהתיקון הזה ייקרה על ידי כך הוא היה לאט לאט פותר הכל ובהדרגה הוא היה יכול לחזור לנוח באמת.

 

הכל מתחיל ונגמר ברצון של האדם, מומלץ לחקור על התבודדות נכונה ועל איך נוצר רצון.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע