>>הארה היא שיא הפוטנציאל של פיתוח היכולת להיות מי שאת\ה באמת (איך להיות מאסטר בכל דבר?)

הארה היא שיא הפוטנציאל של פיתוח היכולת להיות מי שאת\ה באמת (איך להיות מאסטר בכל דבר?)

 

בפוסט זה אדבר על כך שההארה היא שיא הפוטנציאל שבכל אחד. כמו שיש דבר כזה פיתוח יכולת כמו רכיבה על אופניים, יש גם פיתוח של אתה עצמך, וזה קורה על ידי זה שהאדם עושה את מה שהוא רוצה באמת תמיד, על ידי זה הוא מתקרב לשיא הפוטנציאל הגלום בו, ההארה – התעוררות של רובד עליון יותר בהכרה, שנמצא בעולם הרוח – פה בחומר ועל ידי זה האדם נהיה מואר באמת.

 

והעניין הוא כי, כמו שכשהאדם הולך לישון הוא מאבד חלק בהכרה שלו, שנמצא כאן כשהוא ער, ככה גם פה בעולם הזה, כשהאדם ער, ישנו חלק גבוה יותר בהכרה שלו שהוא לא מודע אליו.

 

והחלק הזה הוא החיבור שלו אל העולם של האין-סוף, שבו אין התחלה ואין סוף לדברים, והחלק הבא בהכרה, הוא החיבור למימד הבא, שהוא המימד שבו הכל מתקיים באין סוף צורות לא מגבלה של מקום וזמן כדבר אחד באמת.

 

והאדם כשהוא הולך לישון, הוא מרגיש שהוא נמצא על מעין “טייס אוטומטי” כאילו כל מה שקורה לו בחלום – זה משהו שקורה לו, ולא משהו שהוא עצמו עושה.

 

ואיך יודעים זאת? על ידי כך שהאדם עושה בחלום דברים שלא אופיניים לו, נגיד אדם בחלום רצח, לאחר מכן הוא קם בבוקר והוא אומר לעצמו “אוי ואבוי, אם אני הייתי שם כדי לעצור את עצמי, לא הייתי עושה את זה”

 

או: “אם אני הייתי שם אני לא הייתי עושה את זה \ הייתי פועל אחרת”.. למרות שהדמות שעשתה את זה בחלום היא הדמות שלו..!

 

האדם מרגיש \ מקבל את התחושה שמה שהוא עשה בחלום זה לא הוא באמת עושה, וזה באמת נכון, כי מה שקורה ברובד של החלום, קורה מתוך רובד שונה בהכרה של האדם, שונה מהרובד שהוא מכיר ומרגיש בזמן ערות.

 

ככה גם פה – בזמן ערות, חסר לנו רובד בהכרה, שבלעדיו – אין לנו בחירה חופשית באמת. אנחנו נמצאים במצב דמוי “טייס אוטומטי”, מוותרים על הרצון האמיתי והפנימי ביותר שלנו עבור צרכים חיצוניים של הרובד החיצוני יותר בהכרה שאנו מזדהים איתו.

 

העניין הוא שהתנועה כולה של הזמן והמרחב במימד הזה היא תוצאה של התגשמות רצון, כי דרגות הרצות הן למעשה דרגות התודעה, והן הדרגות שקובעות את רמת ההכרה של היישות שחווה את המציאות.

 

ככל שהרצון של יישות מסוימת יותר מפותח, כך התנועה שלו במרחב הבין-מימדי היא בעל טווח רחב יותר של אפשרויות של ביטוי של עצמו.

 

וישנו עניין שנאמר שאפשר להיות מאסטר בכל דבר, אך מה זה אומר? ומה זה בכלל להיות מאסטר?

 

להיות מאסטר זה לדעת לבצע את כל האינטראקציות שאפשר לבצע בתחום סט מסוים של פעולות.

 

לדוגמא: כשאדם משחק טניס שולחן, ברגע שהוא ילמד בעל פה את כל המיקומים שבהם הוא צריך למקם את המטקה שלו ביחס לכדור שמגיע אליו מהצד השני, הוא ייחשב למאסטר, כי לא תהיה יותר מכה שהוא לא יכול לעצור.

 

כי הוא יודע בעל פה את כל המיקומים שבהם הוא צריך לשים את המטקה שלו, בכדי להחזיר את הכדור של היריב חזרה לצד שלו, כלומר היכולת שלו – לא להפסיד, אינה תלויה כלל במזל, אלא ביכולת אמיתית!

 

וישנם כמה רמות של להיות מאסטר, והרמה הראשונה היא הרמה שבה האדם מגיע לשיא הפוטנציאל העצמי שלו, כלומר מגיע ליכולת לשלוט בכל האופציות האפשריות בגדר תחום מסוים.

 

עוד דוגמא טובה היא: אדם שרוכב על סקייטבורד, אם הוא ידע את סך כל התנועות האפשריות בעל פה שצריך לבצע מכל תנוחה \ מצב נתון שהוא נמצא בו, הוא לא יוכל ליפול לעולם, במידה וירצה בכך.

 

ולא רק שהוא יוכל לא ליפול, בלי קשר בכלל למזל, אלא הוא גם יוכל לבצע את כל התרגילים שהוא עצמו, בגבול היכולת וסדר גודל הרצון שלו יוכל לבצע.

 

הרמה השניה של להיות מאסטר, מדברת על התעלות מעבר לגבולות הזמן והמרחב, (גבולות ההגיון). כי יש בעצם פעולות שבכלל לא הגיוני שבן אדם יבצע, בתור אדם, בתור היישות שנקראת בן-אדם \ בתור מי שהוא באותו רגע.

 

והרמה הזו מדברת על התעלות מעבר לגבולות של היכולת האנושית, ומעבר לשדה משחק שבו הפעולות שהוא מבצע נחשבות כבר על-אנושיות.

 

בשדה המשחק הזה, הפעולות שיבצע האדם בתחום מסוים, נוגדות כבר את חוקי הזמן והמרחב, והחוקים הנ”ל אינם חלים על מבצע הפעולה..

 

ישנם אנשים על הספקטרום שנחשבים בעלי תפקוד לקוי, בעלי יכולת חישוב מתמטית יוצאת דופן, יכולת חישוב זו, אינה נמצאת בגבול מה שאפשר לעשות כאדם אנושי.

 

אלא מדובר ביכולת על-אנושית, שמחברת את האדם להיותו יישות על-אנושית.

 

לדוגמא, הם מסוגלים לזכור 300-400 ויותר מספרים ראשונים של הפאי מבלי בכלל עניין של זיכרון, אלא רק מתוך הבנה מתמטית של העניין.

 

הם מסוגלים לחשב כל מיני פונקציות ותרגילים שלא ניתן בשום צורה או בחינה לחשב ללא מחשבון כשאתה אנושי, תרגילים שלמורה ממוצע למתמטיקה ייקחו 20 דקות לחשב על גבי דף שלם, הם יכולים לחשב בראש רק מתוך הבנה מתמטית על-אנושית, ואלו דברים שקיימים היום באמת, והמדע עדיין מתקשה להבין איך זה באמת קורה.

 

כמו כן, קיימים ילדים שנולדים עם יכולות נגינה \ ציור שנחשבים על אנושיים, ילדים שיכולים לצייר ברמה ריאליסטית כבר בגיל שנתיים שלוש, ברמה שלא ניתן להבדיל עם הציור הוא תמונה בכלל..!

 

או ילדים שמנגנים יצירות של מוצרט כבר בעודם פעוטות, כשלמבוגר שלומד פסנתר ייתכן שתיקח שנה ללמוד יצירה שלמה שכזו!

 

וכל אדם (מבפנים) המהות של מי שהוא, זה בעצם שיקוף של כל העולם סביבו שהוא חווה ומכיר, והעולם מפגיש בין אנשים שהשילוב שלהם הוא כמו “מצרכים למרק” הכוונה שהוא מפגיש בין אנשים שהתכונות של ההוויה הפנימית שלהם מקבילות / תואמות ואז הוא גורם לכך שהם ילמדו אחד מהשני תכונות אופי ועל ידי זה נוצר איזה שהוא ערבוב של המציאות החיצונית עם הפנימית ועל ידי זה המציאות החיצונית כולה משתנה ומשנה את עצמה, כי המציאות החיצונית כולה בכללותה שנראית לנו חיצונית היא שילוב בעצם ההוויה הפנימית הכללית שממנה נגזרים כל ההוויות היחידות לכאורה שכל אחד חווה כ- אני עצמי. כלומר אנשים מגיעים למקום עבודה מסוים, בית ספר מסוים, מכללה מסוימת – לא סתם, אלא כי שם הם באינטראקציה עם אנשים מסוימים שמהם הם ילמדו תכונות אופי שיקדמו אותם להיות וליצור תכונות אופי חדשות שלא היו קימות בהם קודם וככה המציאות בעצם “משפרת את עצמה” כמו עדכון גרסא של עצמה.

 

ובעצם על ידי הפעולה שתיארתי כרגע, המציאות עצמה הופכת אותנו, היישויות שחוות את עצמם כנפרדות, לבלתי נפרדות מהמהות הכללית של המציאות, ומעניקה לנו קיום עצמאי, כחלק מהאחד, ברמה של שלמות שבה ההבדל בין האי-חיבור לחיבור לאחדות, איננו אלא רק קונספט דמיוני \ מחשבתי.

 

כלומר המציאות הופכת אותנו להיות כמותה, ומעניקה שלו את היכולת שטמונה בשלמות האמיתית, שהיא הרמה השלישית של להיות מאסטר, שעליה תרם דיברתי בפוסט זה, וזו היא הרמה של החיבור לאלוקות, ולפונקציה של ההוויה של הדברים שבה כל דבר הוא כן גם ההפך שלו..!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע