הגיון \ מקום וזמן \ קדושה ותכלית \ תחושת האני

הגיון \ מקום וזמן \ קדושה ותכלית \ תחושת האני

הגיון \ מקום וזמן \ קדושה ותכלית \ תחושת האני

במסורות שונות באזורים מרוחקים זה מזה בעולם, פיתחו הפאקירים, הנזירים הנוצרים, הבודהיסטים ואף הרבנים והמקובלים כאן בארץ שיטות שנראות לנו כלפי חוץ שונות אך במהותן הן אחד.

מה המטרה של המדיטציה? שינוי התפיסה (תחושת האני)

ישנן דרכים רבות בעולם לשינוי התפיסה, הנפוצה ביותן מביניהן נקראת “גדילה”.

כשתינוק נולד והוא גדל התפיסה שלו משתנה. תינוקות שעוד לא למדו שפה שומעים את הדיבורים של המבוגרים כרעש משונה ולא מייחסים לו את הרובד הנוסף של המשמעות, בגיל מוקדם אף יותר, התינוקות אינם מיחסים למציאות משמעות כלל בדרך שבה הם אינם מיחסים משמעות למילים, נסו לקחת רגע ולחשוב על מה זה אומר.

באותם זמנים, בהם הם לא מייחסים את אותו רובד מדובר של משמעות לשום דבר במציאות, תפיסת האני שלהם עוד לא התפתחה דיה.

תפיסת האני היא החלק באדם שהוא אינו יכול לראות, מכיוון שהוא החלק בו שהוא חווה כעצמו.

עצמו = עצמיותו. עין לא יכולה לחוות את עצמה באמצעות עצמה כחוש, אלא רק דרך הסתמכות על היכולת שלה לראות, כנ”ל לגבי האוזן כחוש וכנ”ל לגבי שאר החושים. כל דבר שחווה משהו אחר לא רואה את המקום שבו הוא עומד (את עצמו). זה כמו לומר במילים אחרות שאנחנו לא יכולים לראות הפנים של עצמנו מבלי להסתכל במראה.

רק שלעולם הפנימי שלנו אין מראה.. “תת-מודע”, שמעתם פעם על המושג הזה? תת-המודע הוא מושג רחב, ולתת המודע רבדים רבים.

לעתים המושג תת-מודע מטעה. תת-מודע באופן כללי הוא תמיד ביחס לנקודת חוויה מסוימת בתוך מקום וזמן, וביחס אליה מדובר על כל מה שהוא לא היא באותו רגע.

השפה שלנו באופן כללי מטעה, ובשביל להבין יותר לעומק את המציאות לדקויותיה ולאחד בין התפיסה שלנו לעצמיות הדברים עצמם (אמת) עלינו ראשית לפתח את השפה שלנו בדרכים מסוימות, משהו שכבר קורה, וקיים בצורה נפלאה בשפה שנמצאת לדוגמא בכתבים של רבי נחמן מברסלב או בספר הזוהר.

במדיטציה באופן כללי יש כמה רמות של עומק שניתן להגיע אליהן וכמה שהן נשמעות נפלאות הן רק היכולת שלנו לחוות את המציאות בקנה מידה קוסמי בתור אדם, ולא בתור הוויה. (נדבר אחר כך על מה זה אומר)

תחילה, כשהאדם נכנס למצב מדיטטיבי, הוא לומד לפתח מודעות לעצמו, מומלץ תחת בידוד חושי מינימלי ובהתבודדות. דרך תרגול של זה שימת לב ממושכת לומד האדם לגלות על התת-מודע שלו,

שהוא החלק שצמוד למודע, ובשלב מאוחר יותר הוא גם לומד לגלות חלקים יותר נרחבים בתת-המודע עצמו.

לאחר שימת לב לתת-מודע שמכיל רגשות מודחקים בעיקר ועוד כל מיני תהליכי חשיבה מופשטים ותהליכי עיבוד לוגי תפיסתי, מתחיל תודעתו של האדם להתרחב.

בשלב זה מתחיל האדם להרגיש תחושות מוזרות, של ניתוק מתחושת העצמי, ושינוי במהות הצורה של ההיגיון האישי שלו.

זהו השלב שבו לומדת התודעה של האדם להסתגל לחלק עמוק יותר במציאות, שתמיד היה קיים בנו ברמה החוויתית, אך לא שמנו לב.

חלק זה הוא שלב בהתפתחות התודעתית שלנו, והוא חלק מההתפתחות שלנו בפרט כנשמה בייקום, בנבדל משאר תהליכי ההתפתחות שקשורים לגוף, לפיזיולוגיה ולמבנה האישיות.

עם העמקתו של האדם אל תוך מצב זה, הוא לומד לגלות תכונה שנקראת “הרגש הזולת” בעברית. תכונה זו בעצם קיימת ונגישה ללימוד דרך עוד מסורות שונות מלבד היהדות והקבלה.

באמצעות תכונה זו לומד להרגיש האדם לא רק את זולתו האנושית אלא גם את כל המציאות החיצונית שלו, בעצם מדובר בשינוי של תפיסת האני מסוג חדש, הפעם חלק עמוק יותר בתפיסת האני משתנה.

חלק זה קשור לצורה שבה חלק עמוק יותר בתודעה של האדם עובד והוא בעצם החלק שאחראי על הנבדלות של דבר מההפך שלו בתודעה של האדם.

למעשה התחושה של הנבדלות מהאחר במציאות גם נתונה לשינוי בדיוק כמו כל שאר האמונות שלנו על המציאות, מרגע שלומד האדם לקבל עובדה זו, הוא מגיע לשלב חדש.

בשלב זה ההתפתחות שלו במישור מציאות זה נתפסת כחלק מתהליך רחב יותר שקיים בתוך התודעה הכללית של האנושות.

האנושות עצמה מתחילה לקבל צורה יותר מאוחדת, ולהיתפס כאחת, לאחר פריצת המחסום של נפרדות המהות מהצורה בתפיסה הלוגית,

מתחיל האדם להרגיש בצורה מיוחדת נורא את העולם, ודרך התבוננות בו הוא לומד להסיק מסקנות שמתקשרות לדרך שבה האידאות האלוקיות מתגשמות במציאות.

כל דבר בעולם הוא חלק מתהליך, והזיכרון של ראשית כל הדברים קיים בכל, נסו לחשוב על המשפט הזה רגע.

כשהאדם מבין רעיון זה שהצגתי כרגע, הוא לומד דרך התבוננות בכל חלק וחלק במציאות להיזכר בבראשית הדברים, יש כאלה שקוראים לזה ביהדות רואה מסוף העולם ועד סופו.

התבוננות חדשה זו מקנה לאדם את היכולת דרך התבוננות מאוד מיוחדת לחוות את התודעה אפילו ברמה התאית, ולהבין דברים בקנה מידה עצום כגון תפקוד של מערכות ביולוגיות שונות בגוף, מבנה הDNA והצורה שבה הוא עובד, ואף נחשף לתודעה של המוח שלא מודע שמנהל את ההתפתחות והצמיחה של רכיבים שונים בגוף.

דרך התבוננות במצבים שונים בחברה לאחר רכישת יכולת זו לומד האדם להכיר את העולם שלו מחדש, דרך סיטואציות פסיכולוגיות וסוציולוגיות שהוא חווה כחלק מהמערכת האנושית בכל רגע הוא לומד להשיג כמויות עצומות של מידע על ההתנהלות האמיתית של העולם מאחורי הקלעים.

ההתפתחות בשלב זה מעמיקה והאדם כתודעה לומד להכיר בתכלית כל הדברים, ולהיפתח לדרגות של קדושה, שהן למעשה רמות תודעתיות של השוואת הצורה לבורא.

האדם מתחיל לחוות רגשות נעלים שלא קיימים כאן במישור המציאות שאנחנו מכירים, שבו כל הרגשות הן למעשה רק צמצום של אור הבורא הכללי שהוא סך כל הפוטנציאל הכללי.

אותם רגשות מלמדים את האדם לנווט כתודעה דרך שורשי הזמן וכדרך זאת לבצע תיקון במציאות, אדם שרכש תכונות אלו שמתקשרות לתכלית הקדושה האלוקית רוכש את אשר רבים מכנים “תכונת ההשפעה”.

ככל שתכונת ההשפעה גדולה יותר באדם כתודעה כך יש לכל הפעולות שהוא עושה יותר השפעה, ואת זה הוא חווה על חייו בצורה ישירה ובלתי ניתנת להטלה בספק.

דרך התקדמות זו לומד האדם להכיר את כוורת הרגעים האין סופית במציאות שנקראת “ריקוד” שהיא למעשה רק חלק קטן בהוויה הנצחית של הבורא.

נאמר שכל המציאות שלנו שכוללת עוד אין ספור רגעים שנמצאים מחוץ למימד שלנו של איך הדברים היו ויכולים לקרות בעתיד ובעבר באין ספור דרכים ניזונה של מניצוץ שהוא כטיפה בים בהשוואה לאנרגיה ולמי שהבורא עצמו הוא באמת, ושהאנרגיה שנדרשת מהבורא כדי להפעיל את כל המציאות מרובת המימדים הזאת כולה זה רק טיפה בים מהאנרגיה שבאמת יש לו, ואם לדייק – אין גבול לאנרגיה שלו, אבל לזה נגיע בשלב מאוחר יותר.

בשלבים מתקדמים יותר של מדיטציה מתבצע ניתוק טוטאלי מהגוף וחוויה של איבוד ההכרה תוך כדי מה שהרבה היו מכנים “מסע אסטראלי”.

במצב זה של יציאה מהגוף לומד האדם להכיר את נשמתו ואת העומקים השונים בה, את מבנה היקום בקנה מידה גדול יותר ואת האמת לגבי התודעה שלו והימצאותו במרחב והזמן.

בשלבים מתקדמים של יציאה מהגוף ייתכנו חוויות של שינוי המהות הצורה העצמית, וחזרה \ היזכרות בשלבים מוקדמים מאוד בבריאה שהם למעשה הרעיון של הבורא בצורה לא גולמית.

תדמיינו שזה כמו שלוקחים יהלום בהתחלה כאבן רגילה ומשייפים אותו עד שהוא מקבל צבע יפה וצורה, ככה גם העולם שלנו נבנה.

בראשית (שאלו היו זמנים שלפני בריאת המציאות החלל והזמן) התקיימו בעולם רק הארכיטיפים שעליהם בנויה כל מציאותנו כיום מחוץ לגדר החלל והזמן,

לא היתה אז נפרדות כלל, ולמעשה עוד לא נברא העולם. לא סתם כתוב בתורה בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. זו היתה תחילתה של הנפרדות.

החלל והזמן הוא למעשה קריסה של המהות הכללית של עצמיותו של הבורא לידי אור וחומר דרך צליל.

החלל הריק קורס לתוך עצמו בתהליך מורכב לאין שיעור ויוצר את מה שאנו מכנים “אור”. כל המציאות שלנו מורכבת מאור למעשה, ואם להיכנס לעומק הדברים, הצליל הוא זה שמאפשר למקום ולזמן להתקיים מלכתחילה והוא האמצעי שדרכו הבורא מקיים את האין סוף.

נאמר שהעולם נברא על ידי אותיות ה – אבג של התורה. למה? כל אות מסמלת הגיה של צליל מסוימת, היא למעשה צמצום של האין סוף. עכשיו תוסיפו על זה גם טעמים וניקוד, מה יצא? שפה מורכבת לאין שיעור שהיא קוד שדרכו מצמצם הבורא את האין סוף.

כל דבר בעולם הוא צמצום של השלם, והשלם הוא אחד. המשך יבוא..

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

This Post Has One Comment

  1. וואוו

Comments are closed.

×