היכולת לבחור כיצד לראות את הדברים \ כיצד לפתור כל בעיה ולהגיע לסיפוק מידי?

היכולת לבחור כיצד לראות את הדברים \ כיצד לפתור כל בעיה ולהגיע לסיפוק מידי?

ופוסט זה אדבר על מהי היכולת לבחור כיצד לראות את הדברים, ומה הקשר של האופן שבו אנו בוחרים בצורה לא בהכרח מודעת לראות אותם, לצורה שבה אנו מרגישים בכל רגע נתון, ואפרט אודות הקשר בין התפיסה שלנו לעולם הפיזי \ המוחשי.

 

וכך נאמר, שהיופי הוא בעיני המתבונן, אך מה הכוונה? כי על פני השטח, ידוע לנו שאדם אחד יכול להסתכל על אדם אחר ולראות אותו כמכוער, בעוד שחברו יביט באותו אדם, ויראה אותו כיפה.

 

ובהנחה שהראייה של שניהם תקינה לחלוטין, נשאלת השאלה: איפה נמצא ההבדל? וברמת ההבנה הלוגית הבסיסית, ידוע לנו כי זה עניין של טעם, וכי כל אחד רואה את הדברים אחרת, בהתאם להעדפות שלו ובהתאם לצרכים שלו וכיוצא בכך.

 

אך מצד האמת, מערך הסיבות שגורם לנו לאותם הבדלים בתפיסה, מורכב הרבה יותר משחשבנו או משיכולנו לתאר לעצמנו עם ההנחה שפשוט מאוד לכל אחד יש דעה אחרת.

 

והאמת היא שהתפיסה שלנו, מקורה בחלל הריק, שהוא למעשה השינוי עצמו, שמשתנה כל רגע, שתמיד השתנה, ושתמיד משתנה, והוא המהות שמכילה את הכל, ושהכל נמצא בתוכה.

 

ואין הכוונה לחלל הריק שאנו רואים כשאנו מסתכלים על חפצים, ומבחינים בכך שיש הבדל \ רווח בינינו לבין האובייקטים השונים, אלא לכלום אמיתי, שהוא המקור והשורש של הזמן, ושל השינוי עצמו.

 

והעולם כולו שאנו חווים כחיצוני אלינו, הוא למעשה פנימי, והוא החוויה של המוח שלנו מבפנים, וכמו שהעין לא חווה את עצמה, אלא דרך מה שהיא רואה, וכמו שהאוזן לא חווה את עצמה, אלא רק דרך מה שהיא שומעת וכיוצא בכך,

 

כך גם האני שלנו לא חווה את עצמו, אלא בעזרת העולם שאותו הוא תופס, והאני האמיתי שלנו, הוא החלל הריק, והוא שורש תחושת האני האמיתית, שהיא שונה מתחושת האני השקרית, שעל פיה אדם מרגיש שהוא בשליטה על עצמו, ושהוא יכול לבחור האם להרים את היד שלו למעלה או למטה, ושהוא יכול לבחור מה לומר.

 

כי תחושת האני השקרית, מוגבלת למקום וזמן, והיא מוגבלת למספר מסוים של תהליכים עליה היא יכולה לשלוט, בעוד שהאני הכללי האמיתי, לא מוגבל למקום וזמן, ואין גבול למספר התהליכים עליהם הוא יכול לשלוט בכל רגע.

 

ואותו חלל ריק, הוא למעשה המקום בו אנחנו באמת ממוקמים, רק שאנחנו לא מבחינים בכך, כיוון שכל דבר אינו חווה את עצמו אלא בעזרת הדבר שנוגד אותו \ הפוך ממנו בטבע..!

 

כמו שהחם אינו יכול להתקיים או להיחוות ללא התחושה של הקר מנגד, וכמו שאין טוב בלי רע, גם אין אני בלי לא אני.

 

ושורש היכולת שלנו לבחור כיצד להסתכל על הדברים, היא העובדה שאנחנו מבדילים בין דבר להפך שלו, כי כשאין יותר הבדל בין דבר אחד להפך שלו, אז אין יותר מקום לשינויים בתפיסה, כי אין יותר דבר שלא נכלל בתוך עצמו כעצמו.

 

והשינויים בתפיסה, הם למעשה שינויים בחלל הריק, שהוא המרחב של המהות התודעתית שמקיימת את הזמן והמרחב, והשינויים אותם אנו חווים במהלך הזמן, הם לא יותר משינויים במרחב של החלל הריק האמיתי.

 

לדוגמא: אם האדם רואה את עצמו כיפה, ולמחרת הוא רואה את עצמו כמכוער, בלי שבאמת עשה שום שינוי במראה החיצוני שלו, הרי שההבדל הוא בחלל הריק, שדרכו הוא תופס את הצורה החיצונית של עצמו בחומר.

 

אך הוא לא מבדיל בשינוי בחלל הריק ישירות בחלל הריק, אלא רק דרך אותם דברים שאותם הוא תופס דרך \ בעזרת החלל הריק.

 

והיכולת שלנו לבחור כיצד להסתכל על הדברים, היא שורש התענוג וההנאה ללא תנאי, כי כל סבל נובע מכך שהאדם בוחר לראות את המציאות בצורה כזאת ולא אחרת,

 

כשאותה צורה שבה הוא בוחר לראות את הדברים גורמת לו לסבל של ממש, ואותה תחושה תלויה תמיד באופן שבו הוא תופס את הדברים שגורמים לו לסבול.

 

וגם במצבים שאדם רוצה דבר שבלתי אפשרי שישיג, לדוגמא: אדם שנולד ללא ידיים שרוצה להיות פסנתרן, צריך לשאול את עצמו, האם אני לא יכול להשיג את מה שאני *באמת* רוצה?

 

ועל ידי כך שיברר מה הוא באמת רוצה, על ידי זה שהוא ישאל את עצמו למה אני רוצה את מה שאני רוצה, עד שיגיע לשורש של הרצון העצמי שלו, הוא יגיע לתובנה שהוא רוצה להיות פסנתרן, כדי להרגיש יותר טוב מרע.

 

כי אם להיות פסנתרן היה גורם לו יותר רע מטוב, מחויב שהוא לא היה רוצה להיות פסנתרן, כי שורש הרצון הוא הכמיהה להגיע אל הטוב, ולהתרחק מהרע.

 

והאדם צריך לשאול את עצמו לאחר שהוא הבין שהוא רוצה להרגיש טוב, האם אני באמת רוצה משהו שאני לא יכול להשיג \ האם אני באמת לא יכול להשיג את מה שאני רוצה?

 

ובסופו של דבר הוא יגלה, שמצד האמת, אין אופציה שהוא לא ישיג את מה שהוא באמת רוצה בתוך תוכו, כי כל אופציה של דרך להסתכל על המציאות שמראה לאדם שאין אופציה שהוא ישיג את מה שהוא באמת רוצה ,היא שקר, והיא גורמת לאדם לסבול יותר מהדבר עצמו שאותו הוא לא יכול להשיג.

 

כי מצד האמת, המרחב המקודש בו אנחנו נמצאים עשוי בליבה שלו מעצם העובדה שהרצון הגדול ביותר כבר התמלא, והוא הרצון הכללי של המציאות עצמה, מצד עצמה.

 

והוא הרצון להתאחד \ להיות אחד, במובן שכל דבר יכיל בתוכו גם את כל מה שהוא לא, והמציאות הזו, והאופן שבו הדברים קורים בה, היא פונקציה של חלל זמן, שהיא פונקציה אחת מיני רבות,

 

והיא הפונקציה האלוקית, והיא הטובה והיעילה ביותר כדי להשיג את הרצון הגדול ביותר, ועל ידי כך שהאדם לומד להכיר בכל, ולמצוא את מיקומו של הבורא בחייו, על ידי כך הוא לומד להיות מאושר באמת ממה שכבר יש לו תמיד.

 

ונתינה אמיתית, קשורה ליכולת לראות את הדברים אחרת, ולדוגמא: אדם שעובד בזבל, והוא בדיוק הגיע לאסוף את הזבל מפח ביתי חיצוני ירוק, ובעל הבית בדיוק מגיע להוסיף עוד שקית של זבל לפח, ואומר לעובד הזבל “סליחה”, על ידי כך הוא בעצם מניח הנחות יסוד וכופה על העובד בזבל את העובדה שזה שהוא אוסף את הזבל זה לא בסדר.

 

כי על ידי זה הוא בעצם רומז לו שבזה שהוא הוסיף עוד שקית זבל הוא עשה משהו רע, כשאותו בעל-בית, יכל לראות את זה כמשהו טוב, והוא יכל להסתכל על ההוספה של שקית הזבל כתמיכה בעובד הזבל, מכיוון שהוא בעצם עוזר לו למלא את התכלית שלו כעובד בזבל..!

 

וגם עובד שהוא שוטף כלים במסעדה, שמקבל כל היום כלים מלוכלכים מהמלצרים, בזה שהם יאמרו לו סליחה כל פעם שהם ישימו את הכלים בכיור, הם בעצם מניחים בתפיסה שלהם שזה לא בסדר שהוא עושה כלים, ושזה פחות טוב מלמלצר כי זאת עבודה יותר מלוכלכת וכו..!

 

ובכל תחום בחיים, יש לנו את היכולת לבחור כיצד לראות את הדברים, ועל ידי כך שאנו נשנה את האופן שבו אנו רואים את הדברים לגבי כל מיני מישורים שונים בחיינו, כך אנחנו נשנה את עצמנו באמת מבפנים, ועל ידי זה נשנה את המציאות שבה אנו חיים מבחוץ.

 

כי מה שנראה לנו חיצוני, הוא למעשה רק עוד רובד בתוך עצמנו, שהוא שיקוף של חלקים בתוך עצמנו, בתור מערכת אורגנית תודעתית אחת גדולה, שעוברת התפתחות בקנה מידה מאוחד, שבו כל היצורים החיים הם חלק מאותו מקור, ומאותה יישות תודעתית שמתפתחת ברבדים שונים במציאות כאילו שהיא נפרדת, למרות שהיא באמת אחת.

 

והאחדות תמיד שורדת, ונשארת אחרונה, גם כשלא נשאר יותר דבר כלל…!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×