>> העוצמה שבשחרור \ אנרגיה חופשית \ על היכולת להשתפר ולהגיע לדרגת מאסטר בכל דבר

העוצמה שבשחרור \ אנרגיה חופשית \ על היכולת להשתפר ולהגיע לדרגת מאסטר בכל דבר

בעולם שלנו קיימים תהליכים שונים המפגינים עוצמה, עוצמה היא משהו יחסי  תמיד ובמערכות בהן מתקיימים תהליכים בהם הכוח שלהם ניתן למדידה, ניתן להבחין בתופעות שהן למעשה ביטוי של עוצמה, כפי שהגדרנו קודם.

אבל כל רמות העוצמה שאנו מכירים, הן ביטוי לרמת העוצמה האולטימטיבית, שהיא המקור לאנרגיה החופשית, והיא בעצם העוצמה של ההרפייה.

כי לדוגמא כשבן אדם רוצה להיות יותר טוב במשהו, והוא מתאמן עליו, האדם יוצר מעין יכולת ביצוע פעולה שכל הזמן עוברת שדרוגים כשהאדם מתאמן, הוא בעצם מוסיף ליכולת שלו כל מיני תת-יכולות, אם לדוגמא בן אדם מתאמן על רכיבה על אופניים, ככל שהוא עושה את זה יותר, הוא עם הזמן יפתח את היכולת הכללית שלו על ידי זה שהוא יפתח מסוגלות \ יכולת להתמודד עם אתגרים שונים ותרגילים כאלו ואחרים שניתן לבצע שדורשים מיומנות.

אבל כל רמות המיומנות שהאדם לומד בכל הרמות השונות של המציאות, גם הן ביטוי של התהליך הכללי שהאדם חווה במציאות, כי כל אדם חווה ממילא את החוויה של השיפור של המיומנות שלו בתור הוויה באופן כללי.

והרמה של השיפור של המיומנות הכללית של האדם היא המיומנות שהיא היכולת לחוות את שיא המימוש של הפוטנציאל שהוא תכלית החוויה פה בכדור הארץ ביום-יום..

כל אדם דרך נסיון החיים שלו מתקדם וחווה אתגרים שונים והם בעצם שווי ערך לאתגרים שחווה מתרגל רכיבה על אופני פעלולים, כשהוא מנסה תרגילים שונים שדורשים יכולת.

האדם עצמו יכול בפוטנציאל לפתח יכולות רבות וכל האתגרים השונים שבאים עליו בחייו הם חלק מהמערכת הכללית שעוזרת לו ללמוד את המשימה האולטימטיבית, ואת תכלית כל התכליות, בסופו של דבר כל היכולות וכל המיומנויות כולן הן ביטוי של מיומנות אחת שקיימת בכל אחת מהמיומניות והיכולות שישנן, וגם קיימת בפני עצמה בתור ישות נפרדת.

וכל הקשיים שהאדם חווה הם בעצם דברים שקשורים למהות הזמן עצמו במובן מסוים, וככל שהאדם מתקרב לתכלית הנ”ל על ידי כך תפיסת הזמן אצלו משתנה בין היתר, ומתאפשרת החוויה הישירה של הטוב שהאדם מחפש, כי מנקודת המבט של ההכרה הגבוה יותר, האדם משחק איזה שהוא משחק, והוא לא מודע לכל מה שמתרחש במלאות, והוא מונע מתוך מקומות לא מתוקנים לעתים, והכוונה מקומות לא מתוקנים זה מקומות לא מודעים, שהאדם לא מודע למה באמת מניע אותו לפעול בשלמות, והוא לא בודק מה האמת..

והמהות של הזמן מקיימת את כל האופציות השונות של החוויות שהאדם יכול לחוות, כשהן בעצם מסודרות כמו מדרגות מאור אין סוף עד לעולמות הצמצום והחוויה של הנפרדות, ונאמר שככל שהאדם עולה בסולם הזה בדרך למעלה חזרה הוא מתחיל לאבד את תחושת האני ותחושת הנפרדות שלו ומתחיל לחוות חוויה מסוימת של הכרה גבוהה ושל אחדות.

וכשהאדם עכשיו חווה סבל זה רק בגלל שהוא לא מבין את הדברים כפי שהם ואת הסיבה שהם כפי שהם, והוא חושב או לא חושב שהוא מבין אותם כפי שהם, ופועל מתוך המקום הזה, שהוא בעצם לא מודע ב100% לגורמים שמניעים אותו.

והזמן נותן לדברים משמעות מנקודת מבט מסוימת, כי ככל שעובר יותר הזמן והאדם מביט לאחור על התבניות השונות בחייו הוא רואה את השעורים שעבר מתחברים ואת הסיבות החבויות לכך שכל דבר קרה, כי ברגע שהדברים קורים לאדם באותו רגע והם טריים, הוא לא תמיד מבין למה הכל קורה כפי שהוא קורה, אבל הזמן נותן לאדם משמעות, וכשהאדם גדל והוא מביט לאחור והוא המבוגר מזדהה עם הוא הצעיר יותר שהיה באותם מקומות וליתר דיוק עם מי שהוא היה אז הוא חווה איחוד מסוים, שמהות האיחוד הזה היא ההשתוקקות האמיתית של האדם לחוויה של להיות מי שהוא באמת לגמרי..!

וכל הרצונות של האדם והדברים שהוא עושה ביום יום שמניעים אותו, תלוי עד כמה הוא מודע, הם בעצם חלק משרשרת של הנעה שמונעת על ידי הרצון, שהוא בעצם מניע את האדם, וככל שהאדם מבין יותר את הרצון שלו, הוא זוכה לדרגות חדשות של בחירה חופשית, כי הבחירה החופשית קשורה לרצון, ולכל דבר במציאות יש מידת רצון מסוים, גם לצומח ולדומם.

הרצון של האדם לדעת את האמת הוא כלי שיכול להוביל אותו בדרך למה שהוא מחפש, אבל הרצון של האדם חייב להיות למען ידיעת האמת בלבד, ואסביר שבעצם כל פעם שהאדם שואל את השאלה של מה האמת, יכולה לבוא תשובה מכיוון אחר, זאת אומרת שכל פעם עצם השאלה עצמה מתחלפת, והאדם לא שם לב לכך שהשאלה התחלפה, ואז נוצר בעצם הבלבול ואת זה שהאדם אומר לעצמו “מה זאת אומרת מה האמת”? או 

“מה האמת לגבי מה”? והאדם לא יודע מה לשאול, וזה גם ביטוי של זה שהאדם לא כנה עם עצמו ב100%, כי בסופו של דבר הרפיה דומה לכנות, למרות שבהתחלה אין קשר ישיר בין השניים (על פני השטח), אם מחברים את הנקודות רואים שכנות והרפיה הן אותו שורש.

וחוסר הרפיה זה פשוט חוסר כנות, שיש לאדם בפנים משהו שכל כך בוער בו, שהוא רוצה באמת לממש, וזה הרצון העמוק ביותר שלו, שאם היה לו את הדבר הזה כל הסבל של האדם היה נעלם כלא היה.

וממש כמו בתבנית שהאדם שואל את עצמו מה האמת? ולא יודע איך להמשיך משם, גם בחיים של האדם ישנה מעין תבנית שהאדם מבולבל ובמובן מסוים לא יודע איך להתקדם למה שהוא רוצה באמת, והוא חווה את היום-יום, והזמן רץ והימים חולפים, וכל יום אתה מזדקן, ואתה חווה את השינוי של המציאות, ובמובן מסוים כשמתסכלים לאחור חווים סוג של חוויה של עצבות, כי האדם מרגיש תחושה שהוא מפרש אותה כ – או לא שלם עם בחירות שהוא עשה, או לא שלם עם מה שקרה לו או אפילו עם מי שהוא היה או הוא עכשיו.

והחוויה הזאת, התחושה הזאת, היא מקבילה למה שנקרא “לא להיות ברגע”, כי להיות כאן, זה מה שבסופו של דבר כולם רוצים להגיע אליו, לאן כולם ממהרים כשהם קמים בבוקר ונוסעים לאן שהם נוסעים? לכאן.

הכוונה בכאן, היא החוויה של השלמות, של העוצמה שבהרפיה, שיש עוצמה ממש שיכולה להוביל את האדם לשלמות העשיה בכל נושא, זאת אומרת לדרגה האולטימטיבית של המיומנות בכל דבר, כי תואר בפוסטים קודמים שיש יכולת שככל שמפתחים אותה אז כל היכולות של האדם משתפרות, והיכולת הזאת מקבילה לדבר הזה שנקרא להיות כאן.

כי במובן מסוים כשהאדם לא יודע מה לעשות והוא מבולבל בכל סיטואציה, כל מה שהוא רוצה זה להיות כאן, והתחושה הזאת דומה לההתעורר מסיוט בלילה, ולדעת שזה היה רק חלום.

האדם צריך לראות שהמחשבות שיש לו הן בעצם כמו החלומות שיש לו בלילה, שהוא יכול עם המחשבה בזמן שהוא ער, לייצר עולם שכולם נגדו, וכשהכל רע ושהכל ככה וככה, או שהוא יכול לייצר עולם שהכל טוב בו וכו וכו.. אבל לייצר את אחד מהצדדים האלו זה בעצם נפרדות, למעשה המחשבה מהסוג הזה מייצרת כמו חוויה של ניתוק מהמציאות וריחוף, והפתרון הוא שהאדם יראה את שני צידי המטבע איפה שהוא לא רואה אותם, שהאדם ילמד לחוות את הדברים גם מצד השלמות.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply