התבוננות פנימית כמקור לידע אין סוף

התבוננות פנימית כמקור לידע אין סוף

כל העולם שנדמה לחיצוני הוא למעשה שיקוף של התודעה הפנימית שהיא מקור הנצח.

 

בכל אחד תמיד יש את האופציה לשכלול התפיסה ולהגעה לראיית האמת שהיא הטבע האמיתי של כולנו.

 

מתוך הבנה זו, אין אנו צריכים יותר כל גורם שנפרד מהרגע הזה בכדי לדעת האמת – כל רגע מכיל בתוכו, כדרך התפיסה – זיכרון בראשיתי קדום, שמעיד על סוד האחדות.

 

כשאנחנו נמצאים בחלום בלילה כשאנו ישנים, כל הדמויות בחלום ואף המקום שאנו נמצאים בו כולל כל הפריטים, מזג האוויר והשעה ביום הם פרי יצירתה של התודעה, ונסיון לתרגם רעיון מופשט שקיים ברובד עמוק יותר בתודעה האנושית לסמלים בשפה האורגנית של העולם הזה.

 

כך שהחלומות בלילה הם למעשה כמו “תהליכים” שבהם האדם חווה עולמות שבהם הוא חווה שעורים מסוימים עבור התודעה שלו – באותו אופן בדיוק, העולם הזה כשאנו ערים בו גם כן הוא עוד סוג של עולם תודעתי מסוג זה, וישנו אלמנט של “שכחה” בשני העולמות.

 

אותו אלמנט של שכחה הוא שכחה והכרה בטבע האמיתי שלנו ב”אני” האמיתי שלנו.

 

כמו שיש שפה של DNA, שהיא כמו שפת מחשב, שאין לנו אפשרות באמת לתרגם ולהבין אותה במלואה, כך גם העולם הזה כולו כולל כל הסמלים, הצורות והרעיונות בו הם תופעות שהן תוצאה של פעילות תודעתית.

 

בראשית כשברא אלוהים את העולם הוא לא יכל לצמצם את כל האין סוף כולו אלא רק דרך “פתחים” מסוימים כשלכל פתח יש הגדרה משלו של איך האין סוף מצטמצם דרכו.

 

אותם פתחים הם למעשה אבני הבניין של היקום כולו, והם למעשה ה”חור” שממנו הכל יוצא.

 

אותם “פתחים” מדוברים, הם אותיות ה- “א ב ג .. ” וכו…

 

הם למעשה התבנית שיוצקת את כל הרגעים במציאות אם אפשר לקרוא לזה ככה, הם השבלונה שעל הרקע שלה הכל נמצא.

 

שימו לב שאני אומר, על הרקע שלה. על הרקע של האותיות, קיימת המציאות, הם השפה שמחייה ומאפשרת את הקיום מאחורי הקלעים.

 

עכשיו רוב האנשים אומרים “כן אבל זה עניין של אמונה, או שאני אאמין בזה או שלא, אבל אי אפשר באמת לדעת, אז מה הטעם בזה, ומה האינטרס להאמין לכך?”

 

והאמת היא, שמצד האמת, אין צורך בלהאמין לכך במובן של הלאמין שאנחנו מכירים, של לא לדעת ישירות אבל להאמין, אלא מצד האמת של המציאות כך הם הדברים כחלק מטבע המציאות עצמו,

 

ואו שאדם רואה זאת ישירות \ או שלא. והדרך לראות זאת ישירות היא על ידי הטלת ספק בהגדרת האני, כי ה”אני” של האדם הוא הכלי שבעצם גורם לשכחה של האדם.

 

כי ה”אני” חוסר הוא, כי חסר הוא את כל מה שהוא לא, ה”אני” הוא מרכז נפרדות, כלוב אם תרצו לקרוא לזה כך, של התודעה האין סופית, שחווה את הכל כאחד אמיתי באמת..

 

וכל אחד, שנמצא בחיפוש רוחני כל שהוא, מכל נקודה, או קצה מסוים ביקום, ילך באין ספור דרכים שונות,

 

אך כל הדרכים

מובילות בסופו של דבר

לאותו המקום

בדיוק

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply

×