התדר שמשתנה כל רגע \ איך לא להיתקע לעולם מעכשיו

התדר שמשתנה כל רגע \ איך לא להיתקע לעולם מעכשיו

בפוסט זה אדבר על הדרך שבה משפיעים תדרים על החשיבה וההתנהגות שלנו ועל היכולת שלנו להשתמש בגוף שלנו ככלי לשינוי התדר שלנו בצורה הכרתית, ועל השימוש של אותו כלי והיכולת שלו לעזור לנו לצאת מכל מצב של תקיעות (סבל).

 

יידוע שהפעילות של גלי המוח מתחלקת לכמה סוגים עיקריים של תדרים:

 

“אלפה” הוא מצב שנפוץ בדרך כלל כשהגוף והנפש רגועים, 

במצב הזה זיכרון לטווח ארוך מתחיל לפעול שוב (במידע ונפגע).

במצב זה הלמידה היא קלה ומהירה בהרבה.

 

“בטא” הוא מצב שבו הגוף והנפש פעילים ועסוקים, במצב זה נוצר שימוש הרבה יותר נרחב במערכות הזיכרון לטווח קצר.

 

“גמא” הוא מצב גלי מוח שבו מתאפשרות יכולות ריכוז יוצאות מן הכלל וביצועים גבוהים

 

“דלתא” מצב גלי המוח בזמן שבו הגוף ישן. מתאפיין בפעילות מוחית יחסית מינימלית.

 

“תטא” מצב של רגיעה עמוקה, יצירתיות מוגברת והתפקחות. נאמר שבמצב זה מתאפשר קשר מודע למוח הלא-מודע.

 

האופן שבו עובדים גלי המוח משפיע עלינו רבות, אך בעולם הסבוך של פעילות המוח המורכבת, ישנם אזורים רבים שאותם אנו עדיין לא מבינים.

 

התדרים במוח משנים את כל “סט ההתנהגות של הבן אדם” וגורמים לו כביכול להיות “מישהו אחר” אם הוא יכול לשנות אותם. “אישיות” של מישהו לצורך העניין, או דמות מסוימת בסרט, או הצגה, הן גם “סוגים של מהות של התנהגות מסוימת”

 

אותה מהות התנהגותית עבור כל אחד בנפרד כוללת דפוסי התנהגות שונים, ניתן באמצעות יכולות “שינוי תדרים” אלו, לשנות את התפיסה שלנו את עצמנו.

 

התפיסה שלנו את עצמנו היא הדרך שבה אנחנו חווים את עצמנו. לכל אחד יש את זה. וכל אחד יכול לשנות את זה, למעשה, הדרך שבה אנחנו חווים את עצמנו משתנה במהלך השנים, מאז שאנחנו תינוקות היא השתנתה הרבה.

 

אבל מה בעצם השתנה? מהות התנהגותית שמתאפיינת בדפוסי דיבור וחשיבה שונים הנקראת “אישיות”.

 

שחקנים מיומנים, כך נאמר – יכולים לחקות בצורה מדויקת את האישיות שלהם לאישיות של כל אחד אם יכירו אותו מספיק זמן.

 

איפה הדברים מתחילים להיות מעניינים?

 

הקשר של האדם למציאות הוא בסיסי, והחיבור שלנו לטבע ולמהות של כל הדברים הוא בלתי נפרד, וגם המעברים האלה שנקראים חיים ומוות.

 

כל אותם דברים, לידה, מוות, התקדשות – הם רק מעברים ממצב תודעה אחד, למצב תודעה אחר. כל מצבי התודעה הם רק אופציה, מתוך אין סוף מצבי התודעה שקיימות במציאות כולה.

 

במציאות שלנו יש אין סוף “מימדים \ אופציות מציאות”, וגם אין סוף אופציות תודעתיות של איך להסתכל על כל רגע במציאות. הסנכרון שלנו עם האלוקות הוא המקור האמיתי לאושר.

 

האלוקות מוגדרת כרגע בפוסט זה כמקור לאושר האמיתי, ולאושר ללא גבולות.

 

והאושר האמיתי של האדם נובע מהיכולת שלו להתחבר דרך החלק בו שמקושר עם האלוקות לחלקים בעצמו שקושרים אותו עם הבורא.

 

על ידי התהליך הזה, שהוא עצמו חלק משלל התהליכים שקיימים במציאות, והם סוגים של מעברים, לומד אחד להתחבר למקור שבו ולרכוש תכונות אופי מסוימות שיקרבו אותו לבורא.

 

תכונות אופי אלה קשורות לתדר שהוא תמיד משתנה, והוא מעולם לא זהה למה שהוא היה לפני רגע, והוא אותו כוח שמניע את המציאות עצמה. שהיא רשת אין סופית של זמן שיוצר נצח.

 

נצח = אין סוף חלל ריק.

 

אין סוף חלל ריק = אין סוף אופציות מציאות.

 

המציאות נוצרת דרך התכווצות \ קריסה של החלל הריק לתוך עצמו על ידי הכוח של “חוקי הטבע”.

 

החומר במציאות למעשה עשוי מצליל, שהוא חומר שרוטט בוויברציה ממש גבוהה, לא מדובר בצליל מהסוג שאנחנו מסוגלים לשמוע באוזן.

 

אותו צליל מאפשר לחומר להיווצר דרך קריסה בהתהוות מותנית של הזמן לתוך עצמו, ובכך ליצור תנועה של ה”חלקיקים”.

 

כל ייצור חי שנמצא במציאות זו הוא הולך בדרך, ובדרך הזו ישנם תהליכים רבים של התפתחות שהם חלק ממערך הדרגתי של שלבים תודעתיים.

 

המרחק של האדם מהבורא הוא זה שיוצר את הצורך בתהליכים של התפתחות, וזאת בשל העובדה שאך ורק הקרבה וההימצאות של הבורא במציאות ובחייו של אחד יכולה להיות גורם לאושר שלא תלוי בדבר.

 

כי ההימצאות של הבורא היא ברירת מחדל, והיא איננה ניתנת לשינוי או למחיקה, וזה היופי בבריאה, שכמה שהחומר פושט את הצורה שלו ומשתנה, והתודעה שלנו עוברת ממקום למקום מחיים למוות, אנחנו עדיין קיימים בתור ה”אני” הזה שחווה את המציאות.

 

שהוא החלק בנו שמתקשר לאלוקות, ושדרכו אנחנו מתקדמים אליה. התקרבות זו מתבטאת ביום-יום במציאות בזה שיותר ממה ש”צריך” לקרות יקרה, ופחות ממה ש”אנחנו רוצים שיקרה” יקרה.

 

זאת מכיוון שהמטרה שלנו בחיבור לאלוקות היא איבוד שליטה, נתינת המושכות לאלוקות, הפיכה לצינור, לכלי.

 

רק דרך כך יוכל בסופו של דבר אדם לפשוט את גופו ולעשות מעבר תודעתי לחלקים גבוהים יותר בבריאה ובתודעה העצמית שלו כמציאות.

 

כל סבל מכל צורה הוא תוצאה של זה שהאדם סובל כי הוא מרגיש שהוא לא מרוצה מאיפה שהוא נמצא עכשיו או ממי שהוא ברגע זה, דברים אלה מונעים מאיתנו להיות כאן ועכשיו, בתדר הזה שתמיד משתנה, ושהוא לא תלוי בדבר.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×