>> התחושה הרעה שהאדם מנסה לברוח ממנה היא מה שהוא באמת רוצה להרגיש \ חיבור בין השכל לרגש (התנסות בחוויה תוך כדי קריאת הפוסט)

התחושה הרעה שהאדם מנסה לברוח ממנה היא מה שהוא באמת רוצה להרגיש \ חיבור בין השכל לרגש (התנסות בחוויה תוך כדי קריאת הפוסט)

בפוסט זה אדבר על כך, שלפעמים נראה לאדם שרע לו, ושהוא צריך בדרך מסוימת למצוא פתרון לרע ולהיפטר ממנו, ועל כך שמצד האמת, הבריחה של האדם מהתחושה הרעה שהוא מרגיש, היא ההימנעות מהרגש שהוא כן רוצה להרגיש.

 

והעניין הוא כזה, שהתחושה הרעה שהאדם חווה אותה כרעה, היא התחושה שהאדם רוצה לחוות בעצמה, ואיך ייתכן הדבר? הרי האדם מצד עצמו ממש מרגיש שיש את התחושה הרעה ואת התחושה הטובה, ושהן שונות לגמרי,

 

אז איך ייתכן שהתחושה הטובה שהאדם מחפש היא התחושה הרעה שהוא מרגיש? הסוד הוא בכך שהמושגים “טוב ורע” מטעים אותנו וגורמים לנו לחשוב שמדובר בשני דברים שונים לחלוטין,

 

והעניין הוא שאין באמת הפרדה ברמת הרגש שהאדם מרגיש, אלא ברמת האופן שבו האדם תופס את הרגש שהוא מרגיש, לא מדובר במשהו קשה להבנה כלל, אלא במשהו שכל אחד שקורא את הפוסט הזה יכול להשתמש בו כדי להרגיש את מה שהוא רוצה להרגיש באמת כבר עכשיו.

 

ועל ידי כך שהאדם מפסיק להימנע מהתחושה הרעה \ מפסיק לנסות לבטל אותה \ להיפטר ממנה, על ידי כך הוא מפסיק קודם כל להדחיק את הבעיה שממנה הוא סובל.

 

כי יש הבדל בין האדם שסובל ומבין ויודע את מקור הסבל שלו, ושאינו נמצא בהכחשה של העובדה שהוא חווה תחושה לא נעימה, לבין האדם שסובל אבל איננו מודה בפני עצמו שהוא סובל, ושהוא מנסה להעלים \ לטאטא מתחת לפני השטח את הסבל, בשביל להיתפס כלפי עצמו \ כלפי מישהו אחר \ כלפי חוץ באופן כללי בצורה מסוימת..

 

אם האדם מגיע לנקודה שהוא כבר סובל, ושהוא אפילו לא יודע למה, זה בגלל שהוא מדחיק לחלוטין את הרגש עצמו שהוא מתאר כסבל, והוא חווה רק את ההדחקה של אותו רגש כסבל, וזה סוג שונה של סבל.

 

התחושה הרעה שגורמת לאדם לבכות ולהביע את הרגש שלו באמת, היא לא באמת רעה, אלא היא תחושה של שחרור ושל התקדמות, רק שהאדם יודע בתוכו את האמת לגבי מה הוא צריך לעשות בכל רגע, אבל ברגע שהוא מונע מתוך פחד, הוא מתחיל להדחיק את הבעיה.

 

ועל ידי כך שהאדם נאחז בעבר, על ידי כך הוא בעצם מדחיק את הווה, ואת הרגשות שעליו לחוות כאן ועכשיו, כי המהות הבסיסית שמקיימת את המרחב של החוויה של האני, משתנה כל רגע, ומי שלא מאפשר לשינוי הבלתי פוסק לחול עליו, יוצר את הדבר שנקרא “אגו”..

 

אגו הוא לא יותר מהזדהות עם דברים שחולפים. אדם שלא מזדהה עם דברים שחולפים = אדם בלי אגו. הזדהות עם דברים שחולפים נובעת מהרצון של האדם להרגיש טוב על ידי שליטה במציאות, ועל ידי נסיון לשנות אותה ועל ידי כך לגרום למה שהוא רוצה לקרות לו בכוח..

 

הפתרון לכל הבעיות כולן שהאדם חווה, הוא שהוא יחווה חיבור בין השכל לרגש שלו, ועל ידי כך הוא יזכה לטעום מהאלוקות, ומהכוח האמיתי של עצמו, כי אדם שלא חיבר את הרגש והשכל, עדיין נמצא בתפיסה מצומצמת של עצמו מצד עצמו, אבל החיבור של השכל והרגש יוצר הרמוניה שהיא הביטוי של האלוקות במימד זה של קיום.

 

ואיך ניתן ליצור את החיבור הזה בין השכל לרגש? זה נעשה כמובן על ידי כך שהאדם מתחבר לרבדים של המודעות ומזדהה איתם, ועל ידי כך הוא מתחיל להיות מודע לרבדים גבוהים יותר בהכרה של עצמו, שהם לא אחרים מאשר רבדי המודעות שמנהלים את ההתנהגות הלא-מודעת שלו ביום-יום.

 

תהליך זה קורה על ידי כך שהאדם מתחיל להיות מודע לחוויה שלו יותר, כי בכל רגע יש לאדם אופציה להרחיב את המודעות שלו על ידי התבוננות, והמציאות פועלת בצורה כזאת שרק על ידי כך שהאדם יתבונן אל תוך מקומות שנמצאים בתוך עצמו, ברמה הנפשית-פנימית, על ידי כך הוא יחווה שינויים שמקבלים ביטוי במציאות החיצונית בהקרנה שהוא חווה.

 

ישנו דגש רב על העניין, שהאדם יודע כבר במהות העמוקה ביותר של הקיום העצמי שלו, שהוא לא רק מי שהוא חושב שהוא, הגוף הזה, הסיפור הזה, אלא הוא אלוהים של ממש, הוא הטבע עצמו, והוא חלק בלתי נפרד מהאחד, שהוא כוח הבריאה המקודש, הוויה של הרגע הזה.

 

באינדואיזם ישנה אמונה שאומרת שהאדם הוא האל, ביהדות אומרים שהאדם נברא בדמות האל, בבודהיזם טוענים שבכל אדם יש פוטנציאל להגיע לרמה של האל, כל אלו הם רק ביטויים שונים לאותה החוויה,

 

והחוויה שהאדם באמת מחפש לחוות, היא לא הבריחה מהרע, רק על ידי כך שהאדם לומד להיות עם הרע, על ידי כך הוא לומד לגלות את הטוב שברע, ואת ההכרח הגדול שיש ברגש הרע שהוא חווה, להתפתחות שלו לקראת היצירה של עצמו ברובד שנקרא “הכל-אפשר”..

 

מה זה הרובד הזה? ישנם 3 רבדים של הכרה, שינה, עירות והוויה.. ככל שהאדם מתקרב בסולם הרבדים הזה לרובד של ההוויה, הוא בעצם מתקרב לחוויה של המימוש והביטוי של עצמו, של מי שהוא באמת, פה בעולם הזה, עולם העשיה.

 

ממש ניתן לראות את זה בכך שכשהאדם ישן הוא פועל על מעין טייס אוטומטי ועושה דברים שלא אופייניים לו שהוא יעשה כאן במציאות, לדוגמא אדם פוגע באדם אחר בחלום, וכשהוא מתעורר הוא אומר “אם אני הייתי שם לא הייתי פועל כך \ הייתי פותר את זה בדרך אחרת” כאילו שזה לא באמת הוא שעשה את הפעולה באותו רגע והיה שם.

 

כי המציאות באמת מבוססת על העניין הזה, של פיתוח בחירה חופשית אמיתית, נאמר שהמטרה של המציאות היא להעניק לאדם את הטוב, וזה מתרחש כמובן על ידי כך שהמציאות מעניקה לאדם בחירה חופשית אמיתית..

 

הבחירה החופשית האבסולוטית = דרגה של הוויה שבה האדם מחובר לרבדים הגבוהים יותר בהכרה של עצמו, שנמצאים כבר עכשיו מחוץ למקום ולזמן, ושעל ידי החיבור הנ”ל הוא זוכה לבטא את המתנה שהוא בעולם הזה..

 

אהבה = חיבור של ההפכים. חיבור של ההפכים = השלמות.. השלמות האמיתית היא איפה שהכל אחד באמת, המקום שבו האדם יכול למצוא את התשובה להכל בהכל, ושכל דבר הוא התשובה לכל השאלות כולן..!

 

לכל רגש שהאדם מגדיר כרע יש תפקיד חשוב, ולא ניתן פשוט להיפטר ממנו ברמה של לחכות שהוא יעבור וזהו, אמנם הזמן עצמו פועל בצורה מתוחכמת לאין שיעור, והוא כבר מוביל את האדם בדרך הנכונה, אבל זה בדיוק כמו בדוגמא של “אני יכול להוביל אותך אל הגשר, אתה צריך לחצות אותו”..

 

לסיכום: אל תנסו לברוח מהרגש הרע שאתם מרגישים, חפשו את הטוב שברע, חפשו איפה הטוב קיים כבר ברע, איפה הרע הוא כבר הטוב שאתם רוצים לחוות על ידי היפטרות מהרע, ואתם תיווכחו לגלות כי מה שחיפשתם היה נמצא כבר כאן – מתחת לאף ..!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply

×