>> התמזגות עם הכאב \ תהליכי הטבע של ההכרה הגבוהה

התמזגות עם הכאב \ תהליכי הטבע של ההכרה הגבוהה

חוקי הטבע ברמה הקוסמית מתיחסים אף להתרחשויות שלנו נראות הכי אנושיות ופשוטות, ואנחנו מצד התפיסה של היום יום עשויים מחומר וכל ההתרחושיות עצמן שאנו רואים הן דווקא לא חומריות ויש חוקים של מצד ההתרחשויות של הדברים בטבע,

לדוגמא יש ממש חוקים עמוקים של הטבע שקשורים להתאהבות, לאיך נוצרת באמת התחושה הזאת, והתחושה הזאת שאנשים חוו בילדות הפיק הזה, שרודפים אחרים, אז יש ממש את חוקים והמנגנון של למה התאהבות עובדת כמו שהיא עובדת, ואלו דווקא דברים שלא קשורים למה שאנחנו יכולים לראות או לגעת ברמה המודעת אלא דווקא לרובד הלא מודע של החיבור של החוויה בין דברים,

ואנחנו מצד ההכרה חווים את הדברים כפי שהם מבחוץ, ולא מבפנים, כי כל מה שהאדם יסתכל הוא יחווה שהוא מסתכל מבפנים כלפי חוץ, ואני לא מדבר על איזה משהו רוחני מיסטי אלא ממש ברמת החוויה כרגע,

אם אדם יתבונן בחוויה שלו הוא יראה שהוא חווה את הדברים בצורה כזאת שהטבע של החוויה שלו היא מבפנים החוצה, כלומר מתבונן מבפנים החוצה על הדברים, 

ואם האדם יתבונן בכך הוא יראה שזה משהו שהוא ממש חלק מהתפיסה של כולם ביום יום, שיש כל מיני דברים שכולם ממש בטוחים שהם נכונים שהם ההנחות יסוד של אנשים,

ויש אנשים שהם ממש מתחרפנים ולא מבינים למה, והרבה פעמים זה בגלל שהם מרגישים את התחושה של העומס של הדברים בתפיסה שמחייבים אותם להסתכל על המציאות בצורה מסוימת,

ופה בהעולמות האלו יש את עניין ההסתרה, שהפנימיות של הדברים נסתרת, 

ואם האדם יתבונן בטבע של האופי של החוויה והוא יבחין בכך שהוא תמיד חווה את הדברים בצורה של מבפנים החוצה, הוא ישים לב שזה קשור לתחושה של המשקל שיש לאדם על הגוף,

כי האדם הרבה פעמים מגיע למצב שהוא חווה משקל רב על הגוף, תחושה מסוימת של משקל רב שהאדם נושא, והדבר עלול להיחוות כמתח או כלחץ או כתחושות כאלו ואחרות,

וכל התחושות האלו של המתח זה כמו לדוגמא שיש רוגטקא שמותחים אותה רק בשביל הכוח של התנופה, מה שהאדם צריך לדעת זה שאם הוא חווה את התחושה הזאת של הכובד או הכאב או האי נעימות בגוף, 

צריך להתייחס לזה ולהבין שהכובד הזה התחושה הזאת בגוף זה משהו שהוא נמצא בתפיסה, וזה שזה בתפיסה זה לא קשור לזה שאין באמת תחושה של כאב, להפך, צריך להבין שהתפיסה היא המקור של המציאות עצמה, וזה מה שבעצם נקרא תודעה,

והתחושה הזאת כמו שהיא באה ככה היא יכולה ללכת חשוב לזכור ולדעת גם במצבים קיצוניים, צריך לזכור שמדובר בלבושים בלבד, שהתחושות האלו הם לבושים למצבים של אי מימוש רצון אלא ממש תחושות חזקות שהאדם מרגיש

של מתח או תחושה של כבדות בגוף, או תחושה של מאמץ כאילו הוא מתאמץ בישיבה או בשכיבה בגוף, זה הכל ביטויים של הפער בין הרצון של הישות למציאות, וזה קשור לתכלית כל הדברים במציאות, ולסודות בריאת בהעולם, 

והרבה אנשים היום בעולם חווים תחושות של כאבים, ומחקרים הוכיחו שאנשים מסוימים שסבלו מפריצת דיסק יחוו כאב ואחרים בכלל לא, וגילו שאין קשר מחייב בין השינויים המבניים בגוף לבין תחושת הכאב, ושרוב הפעמים שלוקחים בן אדם שכואב לו ושאומרים לו הנה כואב לך בגלל פריצת דיסק או איזה שינוי מבני שמצאו לו אז בזה חותמים את גורלו וכאילו אומרים לו מהכאב הזה אתה לא תירפא חביבי,

ויש היום ברפואה הרבה חוסר הבנה לגבי הנושא הזה, והרבה אנשים היום שהולכים לקבל כל מיני טיפולים, בין אם בכירופקרטיקה או בעיסוי וכל מיני טיפולים לגוף ואנשים שמדווחים על כאבים שהמערכת הרפואית פלטה אותם הם בעצם מחפשים לקבל מענה לחוסר פנימי ואף רוחני יותר של הנפש שרוצה לפרוץ ולהתגלות

והכאבים והתחושות האלו כולם, כמובן עם המורכבות העצומה והחוקיות שיש לדברים מתחת לפני השטח ברמה הלא מודעת, קשורים כולם לחוסר מימוש הפוטנציאל הגלום בהאדם,

כי יש לאדם כל מיני תכונות בפוטנציאל, שהוא לא יודע שיש לו, וככה הוא נברא, וזה משהו שכל אחד נברא איתו, ועל זה נאמר שהאדם נברא בדמות השם אלוקים, כי להאדם בעצם יש כל מיני תכונות שהתכונות האלה הם בעצם ביטויים של השגה של דרגות של שלמות של הוויה בכל מיני היביטים בהוויה דווקא, וזה למה מדברים על כך שהנפש של האדם היא בבחינת הוויה, 

והאדם הרבה פעמים סובל, והרבה פעמים מרגיש תחושות עצומות של חוסר מימוש וכאב דווקא בגלל זה שכן יש לו פוטנציאל גדול, אבל בגלל שהאדם בתפיסה בלבד, מצמצם בדימוי העצמי שלו את עצמו ללהיות מישהו ברמה המחשבתית הלוגית, אז פה ברמה הזאת נכנסים כל המלכודות והתרמיות של השכל והחשיבה, שהם כמו מבוכים של הגיון ולוגיקה, שהאדם נכנס לכל מיני מצבים של בלבול וחשש, שהם נובעים בגלל שיש חלק יותר דומיננטי בהאדם, שהוא שולט עליו, והוא כאילו מצמצם את האדם עצמו, והאדם חווה את הפיצול הזה, בין החלק בו שהוא מימוש שיא הרצון של האדם ברמת הפוטנציאל לחלק בהאדם שהוא כביכול ננשלט על ידי החלק הזה, 

ופה מה שחשוב לזכור זה שהאדם יש לו כל מיני תכונות שהן יכולות להתגלות דווקא במצבים הכי בסיסיים של הישות של האדם, לדוגמא שהוא צוחק עם חברים, הולך לכיוון האופק בשקיעה, כל חוויה בסיסית שהאדם חווה ביום יום, יש לו שם פוטנציאל לגלות בעצם ולהעמיק לתוך הביטוי של תכונות העל האלו בו, שהן בעצם תלויות בהתנהגות של כל מיני היביטים בתפיסה דווקא של האדם, כי אומרים שהתפיסה היא המקור למציאות, אבל חשוב להסביר גם איך, ולהראות ממש היכן הדברים מתחילים והיכן הדברים נגמרים..  

אלו דברים שקשורים לחוקים של ההתנהגות של החלל הריק ושל דברים מאוד מורכבים בתודעה ופנימיות של הוויה שמקיימת את הדברים, ועצם ההתבוננות אל תוך החוויה הזו מתאפשרת לנו דווקא מתוך כל הנפרדות והתחושה של הריחוק המחלט.

וחשוב לזכור שהנשימה של האדם, היא ממש החיבור של האדם עם החלק הרוחני שבו, שאיך שהאדם נושם זה ממש החיבור שלו עם החלק הלא מודע שלו, ושכל הקשר של האדם עם החלקים שאליהם הוא לא מודע בתפיסה שלו מסתכמים בנשימה שלו, כי הנשימה של האדם היא מעין משהו שתוחם בין המודע ללא מודע, 

וממש אפשר לראות שהאדם הולך לישון והוא נכנס לכל מיני מצבים של מחזורי נשימה טבעיים, שאלו דברים מאוד גבוהים, על פני השטח זה נראה פשוט, טוב נו חוקי הטבע של הנשימה המחזורית בזמן שינה, אבל יש פה עניין מאוד חשוב שהנשימה משחקת איזה שהוא מפתח בקשר בין העולמות האלו, לדוגמא שהאדם הולך לישון לפני החלום הנשימה שלו משתנה והקצבים משתנים ולאט לאט הוא הולך ונהיה לא מודע לכך, ואם האדם יהיה מודע לנשימה ולשינויים האלו בנשימה לפני השינה הוא יוכל להיכנס למצב של חלימה מבלי להירדם, כי הנשימה במובן מסוים מקושרת לאיזה שהוא חלק בהכרה וברצון שקשור לחיות, שכל הנשימה היא החיות של האדם, שהאדם נהנה ממש הרבה פעמים הוא שוכח לנשום וכתצאה מכך הוא מכניס את עצמו לחוויות נפשיות קשות, וזה קשור להיאחזות, ממש מדהים לראות איך היאחזות נפשית, משפיעה על הנשימה בצורה כל כך ברורה, וממש אפשר לראות שהאלמנט של היאחזות הוא זה שגורם לנשימה של האדם להיעתק ביום יום, בזמן שהאדם נאחז ולא משחרר אז הנשימה שלו גם לא משוחררת,

והמסר של הפוסט הזה ומה שחשוב לזכור שהרבה פעמים תחושה עמוקה של חוסר שהאדם חווה שרע לו בלי סיבה או שכואב לו בלי סיבה או שהמציאות מכאיבה לו זה דווקא מעיד על הפוטנציאל האדיר של אותה יישות שהוא כרגע בגדר לא ממומש, 

והרבה פעמים האדם ממש רודף אחרי כל מיני בחינות מסוימות בעצמו, אבל האדם מצד עצמו בכלל לא מודע לכך, והוא מצד עצמו רוצה שיהיה כך וכך וכך אבל מה שהוא באמת רוצה זה לחוות את ההתגלות או ההתנוצצות של אותן בחינות בעצמו, כלומר שהאדם רודף למעשה באופן לא מודע אחרי תחושה מסוימת של “איך אני חווה את עצמי” שהרבה פעמים האדם זוכר שהוא חווה את עצמו בצורה מסוימת, שהוא היה צעיר יותר, ומוצלח יותר לדוגמא, אבל מה שהאדם רודף אחריו זו לא איזו שהיא חוויה חיצונית מסוג מסוים, אלא שהשורש הוא שהאדם מחפש לחוות את עצמו בצורה מסוימת, והאדם לא רוצה בפועל שתהיה לו את אותה כמות כסף רכוש חברים כבוד או הצלחה שהיו לו אז אלא האדם רוצה לחוות איך איך שהוא חווה את עצמו אז, ברמה שיש כל מיני בחינות כמו אמתפיה, גבורה, חסד, נתינה, צחוק, וכל מיני כאלו תכונות שיש לאנשים, וממש אפשר לראות שכל אדם האישיות שלו ממה היא בנויה ברמה הרוחנית ? ממש מהתכונות האלו, וכל אחד במינונים שונים ובדרגות שונות,

והשילובים והצירופים של התכונות הנ”ל הם יוצרים את האישיות של האדם, והאדם חווה את עצמו כישות חומרית, למרות שהוא ישות רוחנית של ממש, ושעצם הוויה שלו היא מגיעה מהבחינות הרוחניות והצירופים האלו שיוצרים את הנשמה שלו, 

ואם האדם יתבונן הוא יראה שכל אדם בעולם הוא שונה כמו שיש המון סוגי כוכבים ופרחים וסלעים ואגמים וכו ככה גם כל אדם הוא שונה, וזה כי כל אדם יש לו צירוף שונה של התכונות האלוקיות הגבוהות האלו, ויש אין סוף צירופים אפשריים של התכונות, וזה מעיד על הבורא, על גדולתו, שאם בעצם יש אין סוף צירופים זה בעצם אומר שיש אין סוף ישויות עם אין סוף סוגי ורמות ידע, שאפילו הן לא מתקרבות לבטא את גדולתו.

והרבה הרצון של האדם מושך את האדם בעולם כמו דג על קרס, והאדם מרגיש עבד לרצון, אבל כמו הדג על הקרס, כשהוא יוצא מהמים הוא מגלה את העולם שבחוץ, כלומר שיש פה ממש משל רוחני, שהדיג הוא כמו המרדף של האדם בעולם אחרי הרצון שלו, וזה קשור לכך שאומרים שבשביל דיג צריך הרבה סבלנות..

וחשוב לזכור שכל הכאב שהאדם חווה הוא צריך יום אחד להתמזג איתו כי זה ממש איזה תהליך רוחני כמו שיש ביצה של גוזל שיש לה תהליכים של גדילה עד שהגוזל בוקע ככה גם כל התחושה של הכאב שהאדם חווה במהלך חייו היא חלק מהמסע הזה שהאדם חווה, עד לתחושה שהוא יתמזג עם הכאב עצמו, והאדם הרבה פעמים מנסה לברוח או להימנע מהתחושה הזאת של הכאב באין סוף צורות, כשמה שבעצם בלתי נממנע זה שהוא יתמזג עם הכאב הזה לחלוטין, ושיש הרבה פעמים מצבים במציאות שהאדם בטוח ב100% שלא יקרה לו כך וכך ושהמציאות עומדת להיות בצורה מסוימת ובגלל זה הוא מרגיש בטוח ואז שקורה בדיוק ההפך האדם חווה תחושה עמוקה מאוד של כאב ובשלב הזה יש איזה שהוא שלב שהאדם מתמזג עם הכאב שהוא חווה,  והאדם הרבה פעמים שהוא חווה את התחושה הזאת של הכאב בגוף משתנה וזזה ממקום למקום זה בגלל שהאדם מתמזג עם הכאב שלו ברמה הלא מודעת בצורות שונות, אבל מה שהאדם בעצם רוצה זה לאפשר לעצמו להתמזג עם הכאב שלו לחלוטין, כי עצם כך שיש כאב זה בגלל שלא מתמזגים איתו, כי זה הטבע של הכאב, שאם אתה מתמזג איתו הוא לא כואב יותר..

והרבה פעמים שהאדם כואב לו מאוד בין אם נפשית או פיזית והוא כל כך מחפש ורץ אחרי דרכים להיפטר מהכאב חשוב שיזכור שהרבה מהכוח והמסע שדוחף אותו ללכת ולרוץ ולחפש זה דווקא החלק בהאדם שרוצה שיכאב לו, והחלק בהאדם שרוצה להכאיב לעצמו,

שעצם כך שהאדם הולך ומחפש אחרי מלא דרכים לפתור את זה שרע לו הרבה פעמים זה בעצם ביטוי של הצד באדם שרוצה להכאיב להאדם עצמו, כלומר שעצם החלק בהאדם שרוצה להכאיב לו כאילו פשוט מתלבש על החלק שכאילו מנסה להילחם בכאב וכאילו עושה את עצמו תמים ובגלל זה רוב הבלבול והתחושה של החוסר האונים של רוב האנשים היום, דווקא בגלל שהיצר הרע, החלק בהם  שקשור להלקאה עצמית, הוא דווקא לובש כאילו את המסכה של החלק התמים בישות של האדם וכאילו האדם חי ביום ביום והוא מבחינתו יש את הישות הטובה שלי והישות הרעה שלי, שהאדם לדוגמא בתור במסעדה והוא מאוד ממהר הוא יכול לעקוף ולעשות מזה סיפור ויכול גם לעמוד בתור כמו אדם רגיל וטוב, וכל אחד בתוך התפיסה של עצמו יש לו סיפור מסוים כזה, והרבה פעמים מה שקורה זה שדווקא החלק בהאדם שמלקה את עצמו והחלק בהאדם שהוא הנבל והוא מקור ושורש הבעיה והוא גורם לכל התחבולות הוא בעצם זה שדווקא מתנהג כאילו הוא מתורבת ורגוע כדי להימנע מכך שיחוו אותו.

והרבה פעמים שהאדם מרגיש כאב ותחושה ממש חזקה של כאב שמבקש בתוכו שיחוו אותו זה דווקא ביטוי של איזה שהוא חלק בעצמו שלא רוצה שיחוו אותו, והדבר נראה מאוד סותר כלפי חוץ, שעצם  התחושה החזקה של הכאב שהאדם מרגיש שהוא רוצה שיחוו אותו, זה דווקא אותו חלק בהאדם עצמו שבורח ומסתרר ולא רוצה שיחוו אותו, וברגע שהאדם מתבונן על כך, הוא חווה נחת.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply