>>התנסות חווייתית בהבנה של מהות היכולת לבטא את עצמנו במרחב

>>התנסות חווייתית בהבנה של מהות היכולת לבטא את עצמנו במרחב

על ידי זה שהאדם מניע את עצמו ברמת הפעולה הבסיסית מהמקום בו הוא נמצא כעת, על ידי זה הוא בעצם עורך (מהמילה לערוך, כמו לערוך קבצים) את ההוויה הפנימית שלו.

 

והסדר שבו הדברים קורים הוא תמיד תוצאה של האופן שבו מתבטאת ההוויה הפנימית בחומר בצורה ובמרחב, בפרט אם מדברים על האופן שבו בוחר להתבטא האדם, בהיבטים הקשורים לשמירה על סדר בחייו, ובנושאים הקשורים להספקים מסוימים של דברים שהוא רוצה לבצע ברגע נתון.

 

כי כמות הדברים שהאדם מסוגל לבצע בכל רגע תמיד תלויה בכמות התהליכים שהוא מסוגל לנתח כשהוא מבצע את הפעולה, וכמות התהליכים שאדם מסוגל לבצע בכל רגע היא תמיד תוצאה של אופי התצורה של הסוגר \ הצמצום של החוויה שלו את ההפרדה שלו מכל מה שהוא לא..

 

ועל ידי כך שהאדם מניע, מלשון הנעה כל מיני דברים שדורשים תנועה במרחבים הפנימיים של עצמו על ידי כך הוא בעצם יוצר שינוי ברבדים אחרים בחייו.

 

כי זה בעצם משחק של מאזניים, כי כשאנחנו מאזנים חלקים בתוך עצמנו ברובד הלא מודע של עצמנו חלקים שלמים בתוך המציאות החיצונית שלנו משתנים, והסיבה היא שהרבדים הלא מודעים שלנו הם למעשה האופן שבו הדברים קורים לנו מבחוץ.

 

כי מכל רגע ניתן להגיע לכל רגע אחר, וכאשר האדם לומד שהתנועה שלו במרחב, היא לא משהו שתלוי ברגע הקודם, אלא היא ממש תנועה רב מימדית של ממש, על ידי כך הוא לומד להכיר את הרב-מימדיות שבו, ואת ריבוי התהליכים שמרכיב אותו.

 

וכשאדם מדבר, ישנם כל מיני רבדים שבונים אותו \ את מי שהוא בכל מיני היביטים שונים של התודעה שלו, לדוגמא אפילו בדיבור, ישנם אין ספור היביטים ורבדים שניתן לחקור ולהתעמק בהם, ואחד מהם הוא האופן שבו האישיות של האדם בצורה מסוימת היא שילוב של כמה ישויות שפועלות בו זמנית בהרמוניה מושלמת תמיד כדי לבצע את הפעולה של להיות הוא.

 

וישנם רבדים מסוימים שקשורים לאופן שבו החלקים בעצמו שבונים אותו הם למעשה שילוב של עוד עצמו עם עוד ישויות שהוא למד מהן דפוסי התנהגות וחשיבה בגילאים מוקדמים, וישנם גם רבדים הקשורים לאופן שבו האדם בוחר לבטא את עצמו,

 

וההבדל הוא שברבדים שקשורים לאופן שבו הוא מבטא את עצמו בהיבטים הקשורים לישות שהוא ולכך שהיא מורכבת מעוד ישויות שהוא הכיר, אין לו שליטה ישירה, כמו בשליטה שיש לו על הבחירה שלו באיך לתפוס כל רגע באמת.

 

כי בבריאה שלנו אין רק אין סוף רגעים, יש גם אין סוף צורות להסתכל על כל רגע, וישנה פונקציה אחת שהיא מעל האין סוף, והיא השלמות המוחלטת, כי האין סוף חסר את הסוף, ועל פי השלמות כל דבר הוא כן כבר גם כבר כל מה שהוא לא..

 

וישנם רבדים בהבעה העצמית שלא נשלטים גם הם בצורה ישירה על ידי השחקן \ התודעה, שהם הרבדים שקשורים לאופן שבה עובדים מיתרי הקול של אותו האדם, שנשלטים בצורה מסוימת על ידי הנחות היסוד שיש לאותו אדם בלא מודע שלו לגבי מי שהוא חושב שהוא באותו רגע שהוא מדבר, כמו כן לרמת החיבור בין האנרגיה הזכרית לאנרגיה הנקבית.

 

והאמת היא שאין הסוף עצמו הוא ברמה הכי גבוהה שיש חיבור של האנרגיה הזכרית והנקבית, והוא למעשה החיבור של היש והאין, של המהות והצורה, כשהחיבור בינהם יוצר את הריקוד של המרחב והזמן עצמו, עם כל אין-סוף האופציות שאותו מרחב זמן מאפשר.

 

והסוד הכי גדול של כל אחד, הוא מה שהוא הכי מסתיר מעצמו באותו רגע, כי בכל רגע יש את כל מה שהאדם הכי מסתיר מעצמו, והוא עצמו ברבדים גבוהים יותר של ההכרה כן רוצה להיפתח ולהכיר ולדעת יותר על עצמו, בכדי שהוא יוכל לאפשר ביטוי מלא של עצמו על ציר המקום והזמן.

 

וסך האינטראקציות שיכולה יישות לבצע בכל פעולה שהיא עושה, ובאופן ספציפי ביכולות התקשורת שלה בחברה, קשורה מאוד למי שהיא חושבת שהיא ברמה הלא מודעת שלה כאשר היא מבצעת את הפעולה.

 

והדרך המהירה ביותר להיות מסוגלים לבצע כל אינטראקציה תקשורתית בין- אישית בכל מקום וזמן שהוא, היא להסיר את החלק בתודעה שמתבונן וחווה את העובדה שהוא עצמו קיים.

 

כי עצם התחושה של הקיום, היא צמצום של האין-סוף, והיא למעשה יצירה של אין-סוף חדש, של סך כל הצורות שבה יכולה אותה יישות לבטא את עצמה וכו..

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×