התעוררות התודעה בחומר \ הסתכלות פנימית כמקור לידע

התעוררות התודעה בחומר \ הסתכלות פנימית כמקור לידע

בפוסט זה אדבר על היכולת הטבעית שלנו להתבונן אל תוך תוכינו ובכך להשיג ידע אמיתי על טבעו ה”לא-מודע” של ה”אני” שלנו, בעקבות יכולת זו, תתפתח אצל האדם היכולת לקלוט לנתח תבניות ודפוסים חברתיים מורכבים הקשורים לדרכי ואופן הפעולה של אנשים המתקיימים בחברה.

 

פוסט זה יהיה כתוב בצורה כזאת שמכסה כל מיני נושאים חשובים שיש לבאר לפני תחילת ההסברים אודות ההסתכלות הפנימית עצמה. אנא קראו כל דבר בסבלנות רבה ובניסיון להבין, ולאחר מכן תראו את התמונה המלאה.

 

“צדק” הוא מושג שלעתים נשמע לנו מאד מוכר, אך לעתים גם מאוד קשה להסביר אותו בצורה שתספק את כולם. למעשה – המושג צדק “צ ד ק”. מתאר סיטואציה שבה קיימת חברה מסוימת, ובחברה הזו – הפעולה שהאדם עושה צריכה לתאום כללים מוסריים ואתיים מסוימים הקשורים לחוקיה המוסכמים של אותה חברה.

 

כל אחד בפעולתו, צריך על פי מודל הצדק לחשוב האם פעולתו מטיבה לסובבים אותו. מצבים בהם הצדק מופר הם אלו שבהם עושה האדם פעולה שנוגדת את כללי המוסר והאתיקה באותה חברה ספציפית.

 

כלומר – הצדק הוא לא רשימה של חוקים כתובים שקיימים כחוק טבע ולכלל החברה האנושית, אלא מדובר במושג שהגדרתו משנה מחברה לחברה ומתרבות לתרבות.

 

בעשייתו את הפעולה, חושב האדם הממוצע אין ספור מחשבות “פנימיות\לא מודעות” מופשטות, שמשפיעות על הדרך שבה הוא מפרש ומרגיש כלפי כל סיטואציה נתונה.

 

למעשה בטבע של המציאות האחת, פעולותיו של המודע בכל רגע נתון הן תוצאה של שרשרת הפעולות שעשה קודם לכן באופן מודע \ לא מודע.

ישנו אופן הסתכלות מסוים, שדרכו יכול האדם להסתכל על הפעולות שעשה בעבר, ולא להכיר בהם כפעולות שהוא עשה “מבחירה” מודעת מלאה.

 

בכל רגע נתון, רמת המודעות שלנו משתנה, והאיזון בין הידיעה ל”אי-הידיעה” שבאדם משתנה, וכך נוצר מצב של הדחקה, תת המודע לומד ליצור תבניות של הדחקה רגשית ואישית של רגשות, דברים ששמענו, ועד אפילו לעובדות שלמות וויזואליות שניתן לראות “בצורה מוכחת” בעיניים.

 

הצדק כפי שנאמר קודם לכן, קשור לחוקי אתיקה ומוסר הקיימים באותה חברה, “חוקי אתיקה ומוסר” פרושם רשימת חוקים מסוימים הקשורים לדרך שבה חושבת אותה חברה שנכון להתנהג ולפעול, לעתים נוגעים חוקים אתיים מסוימים בדרך שבה יש לפעול בעת סיטואציות שמערבות אלימות \ כאב פיזי \ התעללות ואף מלחמה.

 

אז הרעיון של הצדק נבנה באופן ישיר מעל רעיונם של חוקי אתיקה ומוסר מסוימים בחברה ספציפית, אך כיצד נבחרו חוקי האתיקה והמוסר בכל חברה וממה הושפעה בחירתם של המחוקקים באותה חברה?

 

התשובה לשאלה זו היא שחוקי האתיקה ומוסר קשורים כמובן להגיון \ לוגיקה של אותה חברה. ההגיון הוא למעשה אוסף של הנחות יסוד שעומדות בראשה של החברה, אותן הנחות ייסוד קשורות לעתים לאופן שבו התפתחה החברה לאורך דורות שלמים בהתאם לתנאי המחיה, אופן פעולתה הסוציולוגי, התרבות והדת באותה חברה.

 

אם כי יש הנחות ייסוד המשותפות לכלל רוב האנשים והחברות בכדור הארץ, ישנן הנחות ייסוד ספציפיות המשתנות בהתאם לאותה חברה באותו רגע נתון.

 

ההגיון הוא (הנחות היסוד) משנות את צורת המחשבה של האדם, שהיא למעשה אופן הסתכלות פנימי ייחודי על הדברים. ולכל אחד המחשבה שלו, ואופן ההסתכלות הפנימי הייחודי שלו.

 

ההסתכלות הפנימית של כל אחד היא תוצאה של ההגיון שלו והיא כמו חותמת בלתי נראית שלכל אחד יש, כמו טביעת אצבע ייחודית. בכדי להסביר יותר את עניין ההסתכלות הפנימית ניתן לפנות לכמה דוגמאות:

 

דוגמת הילד והזקן:

ילד מסתכל על העולם בצורה מסוימת, כל דבר שנאמר לילד הוא יפרש אותו לפי ההסתכלות הפנימית וההגיון הספציפיים שלו באותו זמן, ככל שאותו ילד יגדל ויגדל, ההסתכלות שלו והתפיסה הפנימית שלו את העולם ואת עצמו תשתנה.

 

דוגמת היפה והמכוערת:

נניח שהצבנו שני גברים שראייתם תקינה לחלוטין אל מול אשה מסוימת. שני אותם גברים שראייתם תקינה וניתן לומר שהיא זהה ברמה הוויזואלית, מתבקשים לספר עד כמה הם חושבים שאותה אישה יפה מאחד עד עשר.

 

נניח ואחד טען שהיא לדעתו אחד והשני טען שהיא לדעתו עשר, נשאלת השאלה: היכן שוכן ההבדל? התשובה לעתים ברורה, ורובנו באופן אוטומטי מבינים שהדבר קשור לכך שהיופי הוא עניין של הסתכלות, והוא משהו פנימי ולא חיצוני המשתנה מאדם לאדם.

 

והאמת היא שהיופי באמת קשור להסתכלות הפנימית של האדם, והוא קשור לדרך שבה אותו האדם תופס את השלמות. ומקורה של אותה התפיסה היא בהסתכלות פנימית לא מודעת.

 

באותה הדרך ששני אנשים מסוגלים לתפוס את אותה אישה אחד כיפה ואחד כמכוערת, יכולים גם שני אנשים לתפוס את אותו רגע זהה במציאות אך להסתכל עליו אחרת לחלוטין.

 

אופן ההסתכלות הפנימי הזה על המציאות הוא תוצאה של “פילטר” של ראיה פנימית שקשור לתפיסת האני של האדם, והוא משפיע באופן ישיר על המחשבות, התחושות והרגשות של האדם.

 

מאמר זה מטרתו לפשט ולבאר את עניין החשיבה הפנימית, ובחלק הבא שלו ננסה להבין ביחד מה היא “תפיסת האני” של האדם וכיצד היא משפיעה על הדרך שבה הוא תופס את המציאות.

 

תפיסת האני של האדם היא למעשה הדרך שבה תופסת תודעתו של האדם את עצמו “מבחוץ” כביכול. כשבפועל, “התודעה” עצמה איננה קשורה ספציפית לאדם אלא שהיא חיצונית לו והיא זו שמהווה גם את המרחב של הדומם והצומח.

 

בהתאם לכך ניתן לומר שהתפיסה הפנימית מתקשרת לתודעה עצמה, ושהיא לא “שייכת” לאדם. תחושת ה”אני \ “אגו” היא הדרך שבה תופסת התודעה הכללית את האני שאנו מזדהים איתו כרגע בתור התודעה עצמה.

 

הזדהות זו היא שקרית והסיבה לכך היא שהיא נובעת ממצב של שחכה מוחלטת. ככל שמזוהה התודעה יותר עם האדם כך גם ניתן להבחין בזאת בדרך שבה הוא מתנהג ופועל וחברה, וכמו כך תהיה לכך השפעה על הדרך שבה הוא מזדהה עם עצמו.

 

המצב של השכחה מתאר מצב שבו שוכחת התודעה את עצמה כעצמאית ונפרדת וכמקור למציאות הפיזית, ובהתאם לכך היא נכנסת אל מעין מצב של “חלום”.

 

בפועל, החלומות של האדם בלילה הם עולמות שלמים ועשירים בתוכן בדיוק כמו המציאות הפיזית שאנו חווים כעת. זאת כמובן בגלל שהם פרי יצירתה של האלוקות, שיצרה את השדה האין סופי שנקרא “מציאות”.

 

במסגרת שעורים שחווה התודעה כחלק ממסע של התעוררות בחומר והבנה מלאה של האמת. חווה התודעה סדרה של מצבים שבהם היא שוכחת את עצמה ואת ה”בית” שלה ומגיעה לעולם מאוד משונה שבו היא מזדהה עם חיה שנקראת “אדם” שעובר בחייו כל מיני אתגרים ומסלולים שונים, והוא לומד המון דרך סיטואציות שונות שמתרחשות בכל רגע.

 

אופן פעולתו האמיתי של האדם בעולם תלוי ברמת המודעות שלו בתור תודעה, ככל שתתקרב תודעתו של האדם אל האמת, ככה הוא גם יבין יותר את המציאות שהוא נמצא בה ויהיה מודע ליותר חלקים.

 

התודעה היא “אור” בעוד שהלא ידוע הוא מעין חושך. באותה הדרך שבה העולם מקבל צבע רק בזכות העיניים שלנו, ככה גם נוצרת המציאות רק בעקבות יכולת התפיסה \ החלימה הפנימי שלנו.

 

מצב החלימה שהאדם חווה בלילה הוא זהה לחלוטין למה שאנו חווים עכשיו במציאות, בלילה בזמן חלימה מתואר מצב שבו מוצא האדם את עצמו בתוך עולם שכולו נוצר וממשייך להתקיים כתוצאה מהחשיבה הלא מודעת שלו מהתפיסה הפנימית שלו את עצמו במציאות.

 

כלל ההיתקלויות של האדם בחלום והרגשות שהוא מרגיש הן תוצאה של החשיבה הלא מודעת שלו, כך גם במציאות הערה. האדם בתור עצמו יכול לחוות את החלום רק מנקודת המבט של דמות שהוא חולם שהוא עצמו היא, והוא מסתכל על העולם מהעיניים שלה, לרוב הדמות הזאת היא עצמנו.

 

מנקודת מבטה של אותה דמות, אין שום דבר מוזר במציאות, והיא לא באמת מתרחשת כתוצאה מחשיבה \ הסתכלות פנימית לא מודעת על הדברים, אלא היא מציאות מאוד כואבת לעתים ולא נעימה שמתרחשת לאותו אדם.

 

הכוונה היא ש”אנחנו” בזמן חלימה, חווים את העולם בצורה מלאה, חוויה חושית מלאה שבה אנחנו יכולים לראות, להריח, לשמוע להרגיש ואף לחוות חוויות מיניות והן ירגישו בדיוק כפי שהן ירגישו בזמן הערות שלנו מבחינה חושית.

 

כמו כן, בזמן חלום, אנחנו מבצעים “בחירות מודעות” בדיוק כמו שאנו מבצעים כאן במציאות הערה בתור הדמות הנחלמת. המצב המכונה “חלום צלול \ חלום מודע” הוא מצב שמתאר דרך שבה יכול האדם הנחלם בחלום להגיע למודעות מלאה לכך שחולמים אותו ובכך להשיג שליטה מלאה על עצמו ועל סביבת החלום.

 

המצב של ההתעוררות שלנו בחלום לעובדה שאנו ערים שווה להתעוררות התודעה בחומר כאן במציאות הערה. התעוררות התודעה בחומר בחלום מאפשרת לנו לחוות דברים כגון “תעופה, מעבר דרך קירות ואף חוויות של חזרה בזמן (למקומות שהתרחשו קודם בחלום).

 

התעוררות התודעה במציאות פותחת בפנינו כתודעה אפיק רחב של אפשרויות, יכולת הביטוי של האדם בחומר מקבלת מימד חדש של תנועה. והוא למעשה מימד שהיה קיים במציאות והוא חלק מהמציאות מאז ומתמיד, רק שלא תפסנו אותו.

 

והוא המימד שמגלה לנו כתודעה שאנו יוצרים את המציאות שלנו על ידי ההסתכלות הפנימית שלנו שמקורה ברכיב נשמתי מסוים. לאחר הגילוי של מימד זה, מתגלה לאדם האפשרות לחשיבה פנימית עמוקה והסתכלות יותר נכונה על הדברים.

 

באמרתי את המילה “נכונה” כוונתי היא “יותר קרובה לאמת” ופחות רחוקה מהמצב של השכחה והשקר. וההסתכלות שמתגלה לאדם מאפשרת לו לראות ולחוות את עצמו כיוצר את המציאות שלו בצורה הבאה:

 

מתגלה לאדם עוד רובד של מציאות שקשור למהות העשיה, מההסתכלות הרגילה שלנו על הדברים אנו רואים כמה רבדים, ובינהם הרובד הפיזי שמכיל הגדרות כמו “צורה” ו”חומר”. מהרגע שבו מתעוררות תודעתו של האדם בחומר הוא מגיע למצב שבו הוא תופס כל רגע כבעל עומק רב יותר.

 

יכולת זאת נובעת כמובן מתוך היכולת שלו לתפוס כל רגע באין סוף צורות.

מרגע זה, מבינה התודעה כיצד לנוע בזמן לא באופן פיזי אלא דרך מימד פנימי שקשור לשימוש ברצון.

 

היכולת של האדם לרצון היא המפתח שלו לשינוי המציאות שלו, הרצון של האדם מתקשר למחשבה, והוא למעשה הכלי שבעזרתו מניע האדם את עצמו במציאות.

 

היכולת של האדם לשימוש נכון ברצון תאפשר לו להגיע למצב של תנועה פנימית שתאפשר לו לעשות בכל רגע את הדבר שיאפשר לו להגיע למקום מסוים על ציר הזמן.

 

לדוגמא: הוא ירצה להגיע למדינה מסוימת בעולם ובכל רגע הוא באופן כאילו “פלאי” יעשה את הדבר הנכון ויקרו לו הדברים הנכונים שפשוט יובילו אותו לשם, כמובן שלא מדובר בקסם, אלא בשימוש נכון של התודעה ברצון ככלי לתנועה במרחב זמן.

 

הדרך שבה תופס האדם את עצמו כאגו היא תמיד ביחס לחברה מסוימת. 

אגו לא יכול להתקיים בנפרד מסביבה מסוימת, ולכן – האדם תמיד תופס את עצמו ביחס לחברה שלו, ואופן ההסתכלות של האדם את עצמו, שכוללת את הערך העצמי שלו, הביטחון העצמי שלו ותכונות אחרות הקשורות לאישיות, תמיד עומדת ביחס לאנשים אחרים בחברה, וספציפית בסביבה שבה הוא נמצא בכל רגע נתון.

 

בכל רגע תופס האדם את עצמו בצורה שמתייחסת לסביבה שבה הוא נמצא, ולעתים קרובות לסיטואציה הספציפית שבה הוא נמצא ברגע נתון, שכוללת מאפיינים כגון: מיקומו, הדת שלו, התרבות שלו, המעמד שלו בחברה.

 

בשביל להגיע לשחרור מוחלט מהזדהות, וכתוצאה מכך להתעוררותה של התודעה בחומר, עליו לשחרר מכל הזדהות. הזדהות נוצרת בדרך כלל ממצב של חוסר ידיעה, ורק ההתקרבות לאמת, היא זו שעוזרת לאדם לשחרר את עצמו רגשית ונפשית בפועל מהזדהויות.

 

התקרבות לאמת כוללת מסע שבמהלכו על האדם לשאוף אך ורק לאמת. במהלך המסע הוא יותר “יאבד את עצמו ואת תחושת האני שלו” והוא יתקרב לרגע שבו הוא יהפוך להיות “אף אחד”.

 

הדרך היחידה להפוך לאינדיבידואל, היא על ידי השלת הזהות שלנו, הדרך היחידה להגיע למי שאנחנו באמת, מעבר למי שאמרו לנו שאנחנו, היא על ידי השלכת כל מה שאנו חושבים שאנו יודעים על עצמנו, כל ההזדהויות.

 

לא סתם נאמר כל כך הרבה, שהאמת היא ממש מתחת לאף שלנו, היא לא שם רחוק באיזו מדינה או בעתיד הרחוק, אלא היא כאן ועכשיו, ועלינו רק לראות אותה.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×