>> התפרצות רגשית \ הצפה רגשית וחיבור אמיתי לעצמי..!

התפרצות רגשית \ הצפה רגשית וחיבור אמיתי לעצמי..!

לפעמים האדם מרגיש שיש לו התפרצות כל שהיא של רגש, והאדם לא תמיד מבין מדוע הוא חווה את הרגש בעוצמה כזו חזקה ולעתים התחושה נראית לא בפרופורציה עם מה שקורה בפועל.

וברוב המקרים שבהם האדם חווה רגש שלא בפרופורציה עם מה שקרה לו זה בגלל שמה שקרה לו זה נקרא קאזוס בלי שזה בעצם אומר עילה למלחמה.

הסבר: הרגש שהאדם חווה כלפי אותו דבר הוא ביטוי של כל הרגש הלא מודע שהאדם חווה בתת-המודע שלו, ובגלל שהאדם לא מודע לכל מה שנמצא בתת-המודע שלו בגלל זה הוא חווה רגש שלא בפרופורציה מלאה עם מה שקרה והוא לא מבין מדוע הוא מרגיש כך, או שהוא חושב שהוא מבין מדוע הוא הרגיש כך אך לא את העוצמה הלא פרופורציונלית של הרגש שהרגיש.

והשאלה שנשאלת היא מה ניתן לעשות במצבים שבהם האדם חווה התפרצות רגשית כל שהיא, לדוגמא עצב מאוד חזק או דיכאון, תחושה מסוימת של פחד או כעס וכו..

ויש לזכור שלפעמים האדם מרגיש את ההתפרצות הרגשית הזו כלפי עצמו, לדוגמא האדם מרגיש שהוא מפחד מעצמו, או שהוא כועס על עצמו, או שהוא נגיד עצוב לא בגלל מישהו או משהו אחר אלא בגלל משהו בו עצמו או אפילו בגלל קיומו עצמו שלו.

והתשובה היא שבזמן ההתפרצות הרגשית עצמה על האדם כן לקחת את הדברים בפרופורציה נכונה, על ידי זה שהוא יבין באמת שהרגש שהוא חווה הוא לא רק ביטוי של מה שקורה לו כרגע, כי האדם מאוד מאוד נלחץ בגלל שהוא חושב שהתחושה הלא נעימה שהוא מרגיש היא רק בגלל מה שקרה לי עכשיו, ושיכול לקרות לי עוד דבר כזה וכו וכו..

ועצם הפחד עצמו של האדם פן יקרה לו שוב או יתפרץ שוב איזה רגש, בגלל זה הוא בעצם נמנע מהרגשות שלו ויוצר משהו שנקרא הדחקה רגשית או הימנעות רגשית.

וככל שהאדם מדחיק יותר דברים, ככה הוא מעלה את הסיכוי שהוא יחווה התפרצות רגשית במישור של הרגש שאותו הוא מדחיק למשל,

והדרך למנוע מראש התפרצויות רגשיות לא נעימות, היא על ידי כך שהאדם מבין בשלמות את האמת, ז”א מתמודד באמת עם ההדחקות שלו.

כי ההדחקה = שקר עצמי.

כי השקר יכול לשנות צורה, כי השקר הוא מהות, והאמת היא מהות, וכל הדברים הנ”ל הם למעשה לבושים של צורות אלו שקיימות כישויות על מחוץ למקום והזמן, ממש כמו לדוגמא הישויות של המהקום והזמן עצמן.

ומצד האמת ישנה מהות שמכילה ומקיימת בתוכה את השקר ואת האמת, ואת כל ההפכים כולם, ומייצגת את שניהם בו זמנית בעת ובעונה אחת באמת..!

ופה בעצם מדובר על השורש של כל הבעיות של האדם כולם ועל פתרונו, ובעצם הסיבה שחשוב להזכיר את זה היא כי יש שני סוגים של עצות, ישנן עצות שאומרות לך קח פתרון זמני שלבינתיים יעזור לך, וישנן עצות שמכוונות אותך לפתור את הבעיה משורשה.

ובהרבה פעמים במקרים של התפרצות רגשית לא מווסתת מציעים לאדם כדורים למינהם שבעצם מכבים את העוצמה של ההתפרצות הרגשית שהאדם חווה, בין אם זה כעס, דיכאון או חרדה..

ועל ידי כך בעצם לא מאפשרים את ההתפתחות התקינה של האדם, כי הם למעשה מייצרים עולם שבו האדם יכול להימנע לחלוטין מהבעיה שלו ברמה הרגשית.

כי אם לדוגמא האדם שולח ידו לאש מיד יגלה שיכאב לו, ושהאש שורפת ומכלה את גופו, ופה בעצם האדם לא יכול להדחיק, כי בסוף הוא לא יהיה ..

אבל במצבים רגשיים כאלו ואחרים שנוצרים בגלל חוויות של מצוקה פנימית אמיתית שהאדם חווה, הכדורים לא יעזרו לפתור את הבעיה אלא רק יכבו את העוצמה של הרגש כדי לאפשר לאדם להמשיך לחוות חווית חיים תקינה לכאורה.

ויש כאלה שטוענים שהכדורים עוזרים להיפתר מהבעיה כי כשהאדם מכבה את העוצמה של הרגש אז הוא יכול להתפנות להתמודד עם הבעיות שלו ברוגע, אבל זה שקר, כי עם הבעיות הרגשיות האמיתיות שהאדם מדחיק לא ניתן להתמודד כל עוד הרגש לא יוצא החוצה, זה כמו לדוגמא צב שאם הוא בתוך השריון אי אפשר לגעת בו, רק אם הוא יצא החוצה, כשהבעיה בפנים, אי אפשר לבצע תיקון, זה למה למשל בלילה כל התת מודע של האדם נפתח, כלומר הגבולות של תת-המודע והמודע, והאדם מאבד אמנם את הכרתו קודם לכן שאת זה גם ניתן למנוע וכן להיכנס לחלום עם הכרה מודעת ומלאה, ובזמן החלום האדם חווה תיקון של הבעיות הנ”ל וזה מתאפשר רק בשל פירוק החומות של תת-המודע וזה בעצם מאפשר לאדם לגשת אל ההדחקות כולן כמובן ולבצע תהליך רגשי כל שהוא בחלום על ההכרה שלהם.

כי ההכרה של כל אחד היא בעצם הכרה אין סופית, כלומר שהחומר עצמו שממנו ההכרה של האדם עשויה הוא אין סופי, וההכרה הנפרדת של כל אחד היא גם חלק מההכרה הגבוהה שבה אין באמת הפרדה בין שום חוויה נפרדת של הכרה.

והחומר של ההכרה שממנו האדם עשוי מכיל דרגות \ מדרגות של חוויה שהן בעצם שלבים שהן צמצום של הבורא, אבל האדם מצחיק שכזה, והוא חושב שהוא המקור של ההכרה ושההכרה מתחילה ממנו ומגיעה מעלה אל ההכרה המאוחדת, 

אבל האמת היא שההכרות כולן הן למעשה הקרנה, כמו הקרנה של איזה פנס, שכולן נובעות מאור אין סוף. שכי לכל חוויה שהיא במציאות יש הכרה מסוימת שחווה אותה, וגם לדברים שנראים לנו כדוממים ישנה הכרה מסוימת, או יותר נכון לומר שהם חלק מרשת הכרתית מסוימת שמקיימת אותם על פי חוקי-על בתבניות של סדר והימצאות ברחב שאין לנו השגה בה בשכל האנושי הרגיל.

ובכל מקרה, מי שרוצה להגיע לחוויה של ההצפה הרגשית, הוא צריך להתחיל באופן הדרגתי להבין מה מפריע לו עכשיו, כי אם האדם מתחיל מהקל אל הקשה, כלומר ממש מהנקודה שבה הוא נמצא כרגע הוא מתחיל להתקדם ולפתור את הבעיה שבה הוא נמצא כרגע, על ידי כך הוא מצליח ליצור התקדמות כל שהיא, כי כל ההדחקות של האדם נובעות בגלל שהוא נמצא בדיוק התהליך ההפוך מבחינתו, והוא לא חווה את החוויה של ההתקדמות הנצחית, כי החוויה של הטוב היא נצחית, ולא רק מהבחינה שהיא ממשיכה לנצח, כי זה רק אחד הבונוסים, אלא שככל שהיא ממשיכה היא רק נהית טובה יותר, והיא נצחית מהבחינה שאין סוף לעוצמת הטוב שאפשר לחוות, אבל כמובן שיש לזה גם מחיר, שהוא שאין גם סוף לעוצמת הרע שאפשר לחוות..

ובחוויה הרגילה שלנו כבני אדם, ככל שהאדם יותר מסכים לעצמו לסבול ככה הוא יותר לחוות מידת הנאה יותר גדולה בהתאם.

ומי שרוצה להרגיש יותר טוב פשוט שיסכים לעצמו באמת להרגיש יותר רע, כי האדם מרגיש רע כי הוא לא מסכים לעצמו להרגיש רע, ומי שמסכים לחוות את הרע שהוא חווה כרגע עד הסוף הוא גם יחווה בהתאם את הטווח של הטוב שהוא ההשתוות הנגדית של עוצמת הרע שהוא חווה.

אבל מי שרוצה להבין איך להרגיש יותר טוב הוא צריך להבין כיצד להתקרב לאמת, וכיצד להבין מה הוא באמת רוצה, ומה המקור של כל הרצונות שלו כולם.

כי כל עוד האדם מתעסק ברצונות שהם חלק מענפים היותר רחוקים על העץ של הרצונות מה שנקרא, על ידי כך הוא בעצם עוסק במילוי רצון פחות שורשי.

ובגלל שמידת הטוב והרע שהאדם מרגיש זה בהתאם למידת המילוי או חוסר המילוי של הרצון שלו, בגלל זה ככל שהאדם ימלא רצון יותר שורשי אז הוא ירגיש טוב יותר גדול, אבל ישנו גם הסיכון לחוות את הרע שנובע מחוסר מילוי הרצון, ובגלל זה למעשה האדם מדחיק, כי מה שהאדם מדחיק קודם כל ובראשונה זה את הרצון האמיתי שלו, וזה בעצם יוצר את המשחק של להיות מישהו שהוא לא רוצה להיות, וכל הסבל של האדם נובע כי הוא לא מרוצה שהחוויה של מי שהוא ברגע שהוא חווה כל חוויה שהיא, כל כל הסבל מקורו בהתבוננות של האדם על המציאות, ומצד האמת הסבל הוא לא תוצאה ישירה או מחויבת של מה שקורה לאדם ושל זה שעשו לו ואמרו לו או שקרה לו וכו.. אלא הסבל הוא תוצאה של הצורה שבה האדם תופס את מה שקורה לו, והוא תלוי בתפיסת הטוב והרע של האדם, שכמו שציינתי קודם אלו הם חלק מההכרה של האדם, שהחומר שממנו היא עשויה הוא נצחי.

העצה של פוסט זה היא שהאדם יתחיל כל פעם מהמקום שבו הוא נמצא עכשיו ושיטפס על הסולם מדרגה מדרגה מה שנקרא,והסיכויים ליפול בדרך הם יותר גדולים כשאתה מנסה לקפוץ על הסולם במקום לעלות מדרגה מדרגה.

ועצם הרצון של האדם להיות אי שם רחוק מאוד איפה שהוא ועל ידי זה שהוא רוצה כך וכך והוא רוצה שיקרה כך ולא אחרת על ידי כך הוא מגדיל את ההסיכויים שלו לחוות סבל.

אז בפשטות להתחיל מדרגה מדרגה זה אומר גם לרצות את איפה שאתה נמצא כרגע וגם בו זמנית לרצות להתקדם ולקבל את השינוי ההדרגתי ובכל פעם לרצות מחדש את מחויב המציאות, כלומר את המצב שבו אתה נמצא באותו זמן נתון..!

 משפט לפוסט: Simplicity is the ultimate sophistication

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply