>> חיבור בין השכל והרגש \ החיבור שלך עם עצמך \ לא למצות שום דבר

>> חיבור בין השכל והרגש \ החיבור שלך עם עצמך \ לא למצות שום דבר


יש את העניין שיש לאדם שכל ורגש, והם שני יחידות שקיימות בשני רבדים שונים במערכת התודעתית של האדם שחווה אותן.


אמנם נפרדות על פני השטח, אבל ישנה אינטגרציה מסוימת בין השכל והרגש, והיא מתרחשת כאשר האדם נפתח לעצמו.


יש בתודעה חלקים שונים שכביכול פועלים בנפרד, הלב, השכל, העיניים, הדיבור, ההליכה, איברים שונים שפועלים כדי לקיים את הדבר הזה שנקרא אדם, כדי לאפשר לו להביע את האין סוף פה בחוויה של הצמצום.


יש את העניין שאנשים שנמצאים הרבה זמן בעבודה מסוימת רוצים להחליף עבודה, או שאנשים שגרים הרבה זמן בבית פתאום הקירות נראים להם לא בסדר, פתאום הפינה של החדר לא במקום, ובא להם בכלל בית עגול..


עכשיו השאלה היא: מה באופן כללי גורם לכך שימאס לבן אדם ממשהו, מה גורם לאנשים למצות דברים.


התשובה היא שאנשים מרגישים את הניתוק של השכל והרגש והם חווים אותו כתחושה פנימית מסוימת של ניתוק ממשהו, הם לא בדיוק יודעים ממה הניתוק \ מה הם איבדו..


העניין הוא שאנשים מאשימים הרבה דברים שקורים להם וחושבים שבגלל זה יש להם את התחושה, ולא מבינים שאפשר כבר להיות כאן ועכשיו, אבל זה דורש מהאדם להיות בחוויה של אחדות מסוימת,


והנה אם ניקח לדוגמא את החוויה של אדם שעובד כנהג משאית, האדם הזה לאחר 30 שנה, מרגיש תחושה מסוימת של חוסר, והוא מאשים את התחושה הזו כל הזמן בדברים שונים, (והוא לא שם לב).. ובין היתר הוא גם חושב אולי התחושה הזו נובעת בגלל שהעבודה שלי לא נכונה..


אחד הנושאים הכי נפוצים היום זה הנושא של עבודה ביחס לתכלית בחיים, אנשים שמרגישים שלא טוב להם בחיים כי העבודה שלהם לא ממלאת אותם מספיק, הם חושבים שבגלל זה לא טוב להם וחושבים אולי אני צריך בכלל להיות פסנתרן כמו שהם רצו כשהם היו ילדים..


הבעיה היא שכשהם נהגי משאית הם רוצים את התחושה של לא להיות נהגי משאית, פה טמונה התחושה של הנתק, אם הם רק היו יכולים להיות בחוויה שהם גם לא נהגי משאית ושהם גם נהגי משאית בו זמנית הם היו מרגישים את החיבור שהם חיפשו.


אדם מחפש תחביב חדש להתעסק בו, הוא הולך ללמוד תפירה, הוא תופר ותופר עד שהוא מגיע לנקודה שבה התחושה של ההתלהבות הראשונית לא קיימת והוא חושב שהוא ימצא אותה עכשיו בטניס שולחן..


הוא עובר לחוג טניס שולחן ובמקביל ממשיך לקיים את החיים שלו בעבודה, עם הילדים ובזוגיות, הוא משנה כל מיני דברים ביום-יום וחושב שזה מה שיפתור את הנתק.


האם זה אומר שלא צריך לשנות דברים? כן ולא, זה אומר שאפשר גם כן לשנות וגם להיות בחוויה שאתה לא משנה, אפשר לשתות מים ולהיות בחוויה שאתה צמא, אפשר גם להיות צמא ואז לשתות מים ולרוות.


מים זה רגש, אדם רודף אחרי הרגש, יש אנשים שמעדיפים להרגיש משהו מאשר לא להרגיש כלום, שמעתם פעם על התופעה הזו? אולי זה קרה לכם גם?


התחושה הזו שאתה מעדיף אפילו להרגיש תסכול או כעס מאשר להרגיש ריק לחלוטין, העיקר משהו שישאיר אותך חי, שיזכיר לך מי אתה באמת..


מה זה לרדוף אחרי רגשות? זה לרדוף אחרי ריגוש, לרדוף אחרי ריגוש = סיכון. כתבתי פעם על זה שלרדוף אחרי רגשות זה כמו מרדף של סיכונים שבו האדם בעצם מהמר..


הימורים של ממש, כמו הימורים בקזינו ששם מהמרים על כסף, אז פה בעצם האדם לא מהמר אמנם על כסף, אבל כל שאר המאפיינים שקשורים למילה הימור נמצאים..


האדם מהמר ברגשות של עצמו, הוא רוצה להיות “מיליונר רגשי”.. הרבה אנשים נמצאים במרדף הזה של להיות מיליונר, מבחינה כלכלית או רגשית..


בכל מקרה הנקודה היא שהאדם כשהוא עושה משהו הוא לבסוף מרגיש את התחושה שהוא רוצה את ההפך, כשאדם חופשי הוא רוצה להיות כבול, כשאדם כבול הוא רוצה להיות חופשי, והגלגל ממשיך להסתובב, והאדם נמצא במעין תבנית שנראה שאין לה התחלה או סוף..


הנקודה שבה יוצאים מהתבנית, היא הנקודה של השכלול של ההכרה עצמה, שזה בעצם פשוט מאוד עניין של הזדהות, הבדלה, ושאר הדברים שדיברנו עליהם פה, שבעצם מרכיבים את החוויה עצמה של הכל אחד באמת.. הכל מתחבר, יש קשר בין הכל להכל, כל הדברים קשורים, כל מה שקורה קשור להכל, שום דבר קשור להכל, הכל קשור לכלום. . ברבדים האלו נראה שאפשר פשוט לבוא ולהביא הפך של הדבר, אבל זה כמובן רק ברמה המילולית, הדברים האלו כמושגים המתארים “דברים” שקיימים בקנה מידה של אין סוף אמיתי \ שלמות..


לא להבדיל בין הפכים, זו גם עוד אופציה שהאדם יכול להיתלות בה ולחשוב שזה מה שאני צריך בשביל להרגיש טוב, אבל זו גם עוד מחשבה, זו גם עוד חוויה של הבדלה, כי בחוויה של השלמות האמיתית יש ידיעה טוטאלית שהכל כבר תמיד היה ותמיד יהיה בסדר לגמרי, וזו הנקודה שבה האדם יכול להירגע באמת, כי כל הלחץ של האדם נובע בגלל שהוא פשוט לא יודע מה יקרה, הוא לא יכול לדעת אם לפנות ימינה או שמאלה כי הוא לא יודע אם הוא מעדיף ללכת לאיבוד ביער או במדבר.


הוא לא יודע אם הוא רוצה גשם או שמש, כי הוא לא יודע איפה הוא הכי הרבה יינזק, הוא חושב במושגים של להפסיד \ להרוויח משהו.. זו היא החוויה של האגו, החוויה של השליטה המזויפת..


השליטה האמיתית היא השליטה שנובעת מתוך שחרור, כי אם לדוגמא אתה משחרר את היד שלך, ואומר לה תנגני מוצרט בפסנתר, והיא באמת מצליחה לנגן לבד, אז אתה יכול תוך כדי גם לכתוב מכתב לחבר, לעטוף אותו ולשלוח אותו בדואר מאוחר יותר..


אם אתה לא יכול גם לכתוב מכתב וגם לנגן בפסנתר, חלה עליך מגבלה מסוימת. האם זה אומר שצריך לעשות הרבה דברים בו זמנית? לא בהכרח, זה אומר שצריך לדעת לעשות דבר אחד עד הסוף.. זו הכוונה.. כל מה שעושים, לעשות אותו עד הסוף, בטוטאליות, לחוות את הקיום שלו כמשהו שהוא חלק מהאין סוף, מהחוויה של האחדות הנצחית של כל הדברים..


המגבלה שחלה על האדם נפרצת על החוויה שלו את החיבור שלו עם עצמו, את החיבור של השכל והרגש, ועם החוויה שבה הוא מסוגל להפסיד ולהיות בחוויה שהוא מרוויח, כלומר שהוא יעקוף את החלק בתפיסה שלא מאפשר לו לחוות אי-הבדלה אמיתית.


עוד נושא זה הנושא שהאדם לחוץ, הוא חווה לחץ בכמה רבדים, שנים מהם הם פיזי ונפשי, השאלה היא האם יש קשר בין הלחץ הנפשי והפיזי? הם יש קשר מחייב בין שניהם או שהאם הקשר רק אפשרי? האם בכל המקרים הקשר מחייב או שהאם בכל המקרים הקשר לא מחייב? האם האדם יכול לחוות חוויה שבה הוא גם לחוץ \ גם לא לחוץ? במה זה תלוי שהוא כן יחווה, על כל זה ייכתב בקרוב.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×