חשיבותה של המודעות

חשיבותה של המודעות

את רוב זמנו בחיים אלו אנו עוברים במצב דמוי שינה, המצב שאותו אנו חווים בזמן שאנו ערים דומה מאוד למצב שאנו חווים בזמן שאנו ישנים, הפעולות שלנו הן לא יותר מתוצאה של פעולה חשמלית במוח הקשורה בעיקר לדרך שבה עובד תת המודע בצורה נסתרת.

 

כל פעולה שעושה האדם היא למעשה תוצאה, כש”הסיבה” נמצאת עמוק בתת המודע שלנו, שמנהל את הפעולות שלנו מאחורי הקלעים. בדיוק באותו האופן שבזמן החלום אנו עושים המון פעולות ומתנהלים בעולם “נחלם” על מעין טייס אוטומטי, כך גם כשאנחנו ערים.

 

המדע לא יודע בוודאות, אך הוא מניח נכון להיום שהחלומות הם תוצאה של פעילות לא מודעת, כך שהתכנים המוצגים בחלום הם תמיד תוצאה של חשיבה מופשטת לא-מודעת שמבצע המוח בזמן שאנו מאבדים את ההכרה בלילה.

 

במידה ויתרגל אדם שיטה מסוימת, הוא יוכל להגיע למצב שנקרא “חלימה צלולה”. חלימה צלולה הוא מצב שהוכח מדעית כאפשרי עוד בשנות ה-80 והיום ידוע בוודאות כי ניתן להגיע למצב של מודעות והכרה מלאה בזמן חלום.

 

התוצאה היא שיכול החולם לשלוט בעצמו ובפעולות שלו בתור הדמות הנחלמת בזמן אמת. בפועל זה מרגיש בדיוק כמו להיות במציאות וזה לא נראה כמו איזה “סרט” או רצף של תמונות.

 

גם במציאות הערה שלנו – בעזרת פיתוח מסוים של המודעות ועבודה פנימית, יכול האדם להגיע להבנה יותר עמוקה של המציאות שבה אנו נמצאים, ולהכרה באמת המוחלטת של המציאות.

 

האמת לגבי המציאות היא האמת, אין עוד דרך לתאר אותה, ניתן רק לומר שכעת אנו נמצאים במצב של חלום, והכוונה ב”מצב של חלום” היא שמדובר במצב שבו מוגבלת התודעה לגוף מסוים שחווה את עצמו במקום ובזמן מוגדר אחד בכל פעם.

 

אותן הגבלות שמצויות ב”זמן חלום” הזה הן הגבלות שלא מאפשרות לתודעה להכיר את הטבע האמיתי שלה (שהוא נצחי). וכמו כן היא מצמצת יכולות שכליות ותפיסתיות מסוימות.

 

בחכמת הקבלה ה”כתר”, במודל ה”צ’אקרות”: צ’אקרת הכתר הם תיאורים לפתח מסוים שדרכו מתבצע המעבר של ידע מעולמות עליונים אל העולם הזה. מדובר למעשה באותו פתח בשני התרבויות והמהות שלו היא שהוא פשוט מאוד מחסום שמונע מהתודעה שלנו בתור בני אדם לחוות חוויות שהן מחוץ לזמן ולמרחב.

 

במידה והאדם סקרן מספיק, הוא יכול להגיע לאמיתות מסוימות לגבי היקום, שהוא יגלה דרך פיתוח התודעה והתפיסה שלו. אם כי גילוי של אותן אמיתות הוא לא תמיד המקור הנצחי לאושר כמו שהרבה נוטים לחשוב.

 

הדבר קשור לסיבה שאנחנו כאן מלכתחילה, ובמידה והיתה רוצה בכך המציאות, היינו מגיעים לכאן עם הידע של ה”מעבר” או לא מגיעים למצב של הפרדה כלל. אך כחלק מהמציאות, וכחלק ממילוי התכלית הגבוהה של המציאות, אנחנו כאן.

 

והמטרה שלשמה הגענו למישור הפיזי הנה תיקון מסוים של הוויתנו, שמתאפשר רק דרך העולם הזה שבו אנו מופיעים, עולם שהוא כולו בית ספר שמורכב מסיטואציות על גבי סיטואציות שאנחנו חווים במהלך כל יום בחיינו.

 

המטרה הכללית היא השתוות הצורה לבורא, והכוונה בכך היא שעלינו לרכוש תכונות מסוימות שישנו את הדרך שבו אנו תופסים את המציאות ואת הצורה שבה אנו מתנהגים.

 

התכונות שעלינו לרכוש מתקשרות למספר תחומים שהם הסוד לתיקון עצמו והן מתקשרות לתחושת הטוב ולשלמות: גבורה, חסד, בינה, חכמה. וכו..

 

עם התקדמותו בעולם העשיה, רוכש האדם מודעות עצמית, המודעות העצמית היא למעשה המודעות הכללית של האדם, והיא גם המודעות שאיתה הוא תופס את עולם החומר.

 

אדם עם מודעות עצמית נמוכה יהיה גם בעל מודעות סביבתית נמוכה, עד כדי כך שהוא יוכל לא לראות \ לפספס וויזואלית פרטים מסוימים במציאות שאחרים מסוגלים לראות בקלות.

 

אדם עם מודעות עצמית גבוהה הוא אחד בעל יכולות הבנה וניתוח עצמי גבוהות מאוד, הוא מסוגל להבחין ולנתח לעומק תוך כדי הבנה גבוהה בכל מיני תהליכים פנימיים שמניעים אותו.

 

ככל שמתפתחת מודעותו של האדם הוא לומד “להסתכל על עצמו” מבחוץ כביכול, וללמוד להתנתק בצורה מסוימת מההזדהות שאומרת לנו תמיד “אני הגוף, אני המחשבות, אני הרגש”.

 

עבודה פנימית מדויקת וממקודת שתחילתה ברצון פנימי של האדם להיפטר מהסבל ולרכוש מודעות פנימית אמיתית, תוביל את האדם יחסית במהרה להבנה גבוהה של עצמו ולרכישת מודעות פנימית עצומה.

 

המהירות שבה מגיע האדם אל רכישת מודעות אמיתית תלויה במידת הרצון שלו, ובמידה ואדם מבצע “עבודה אינטנסיבית” וממקודת ברוב שעות היום שלו שמטרתה כולה להבין את האמת לגבי המציאות הוא יתקדם מהר.

 

נאמר על ידי אנשים גדולים רבים שהמתנה הגדולה ביותר היא היכולת להטיל ספק, ולמעשה אכן כך הדבר. מהרגע שבו מתחיל האדם להטיל ספק בכל מה שהוא יודע עד כה – הוא מתחיל להיחשף למידע בצורה הדרגתית שהיה נסתר ממנו.

 

כחלק מהעבודה הפנימית לומד האדם להבחין ולהכיר את הכוחות שמנהלים אותו בצורה “אוטומטית” ובהתאם לדפוסים ותבניות מוכרות. בין אותם כוחות קיימים ה”שכל” וה”רגש”, שהם שני אלמנטים מאוד מרכזיים בתפיסתו של האדם.

 

האיזון בינהם הוא למעשה החיבור בין שני השכלים: “היצירתי” ו”מעשי”.

איזון זה בין צידי המוח מוביל לחוויה מסוימת של אופוריה ושלמות, כל פעולה נעשית במלואה מתוך הבנה אמיתית של סוד שלמות העשיה: ביטוי פנימי אמיתי וחיבור בין הרגש לפעולה.

 

בתקופה שלנו קיימים אין ספור אנשים המודעים לאותה אמת ופיתחו רמת מודעות גדולה מספיק בכדי לחדור מבעד למעטה החלימה העבה שאופף את רוב האנשים. אותם אנשים הם אלו שפיתחו את עצמם מבחירה פנימית אמיתית והגיעו לתובנות שרוב האנשים לא יאמינו אפילו שקיימות.

 

שינוי התפיסה הנובע מפתיחות תודעתית אמיתית וערות למתרחש ברגע הזה הוא מהותי מאוד, וניתן לומר עליו שהוא אפילו מורכב וקשה מידי להכלה עבור רובנו. אנשים רבים שחוו חוויות הקשורות לפתיחות תודעתית הגדירו את אותן חוויות כוויות של “אי-שפיות” מוחלטת או שיגעון.

 

עם התפתחותה של המודעות באדם מסוים הוא לומד להכיר ולהבחין בתהליכים ובשורשים הפנימיים של המציאות שמתרחשים מחוץ למקום ולזמן. כמו כן – מתפתחות בו יכולות מסוימות של ניתוח תהליכים, הבחנה בתבניות ויכולות מניפולטיביות והיפנוטיות כאלו ואחרות.

 

יכולות אלו הן אך ורק תוצאה של התפתחותה והתבגרותה של תודעתו של אחד. בדיוק באותו האופן שמוחו והבנתו של ילד קטן לגבי העולם נמוכים משל מבוגר אשר מכיר אותו כבר שנים רבות, כך גם שונה תפיסתו של תודעה שהתעוררה מתודעתו של אדם שחולם.

 

עם התפתחותה של התודעה באדם, לומד הוא להכיר ברגע הזה כדבר היחידי שקיים. דיאלוג קוסמי מעורר השראה בין הבורא לנברא. הנפרד “ממני” בכל רגע הוא אלוהים שבוחן אותי. וכל סיטואציה שמתרחשת בחיי נתפסת כיישות בעלת חכמה ולא כהתרחשות דוממת.

 

עם הזמן לומד האדם להשתמש ברגע הזה בכדי לתקן את עצמו ולהתקרב לאמת, והוא לומד להבחין בחי בצומח ובדומם כלא-נפרדים. במהלך התפתחות זאת, מתבצע תהליך של איחוד בין ההפכים המוחלטים, והתקדמות אל עבר התפתחות השכל המסוגל לנתח תהליכים במובנים של “אין סוף”.

 

ההתקדמות אל עבר האמת תלויה במידה שבה מתחשב האדם ברצון ספציפי שקיים בו, בקבלה הוא נקרא “רצון שבלב” ובפועל מדובר ברצון לא מוגדר, שבפועל “גורם” לאדם לחקור, להטיל ספק ולשאול את עצמו שאלות לגבי הקיום העצמי שלו במציאות ולגבי תכליתה.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×