כוח החיות וכוח המוות \ שחכה והזכרות \ שלמות אל מול אין סוף

“כוח החיות וכוח המוות \ שחכה והזכרות \ שלמות אל מול אין סוף”

בעולמנו שני כוחות, כוח אחד הוא כוח המוות היאוש והשכחה,

וכוח אחד הוא כוח החיות הרצון והידיעה.

 

והעולם הזה, הוא רק בית ספר, וכל הרגעים שקיימים בהעולם הזה, תוכננו כבר מבעוד מועד, וכשהם נוצרו, יצר אותם הבורא, תוך כדי התחשבות באין ספור גורמים.

 

וכל דמות שהוא ברא, כל אדם, הוא ברא אותו עם תכונות אופי מסוימות, ועם דפוסי התנהגות, וצורת הסתכלות מסוימת, והיכולת להתחבר לנשגב, היא היכולת שלנו בתור בני אדם, להסתכל על עצמנו מבחוץ ולהבחין בכך.

 

והמסע שאנו עוברים בעולם, הוא לא כאדם, אלא כתודעה. אנחנו צריכים לחיות “עם האדם” שקיבלנו, ולעבור איתו את המסע הזה יד ביד, ולקבל תחילה את התחושה של חוויה של אותו אדם שהוא אנחנו מבחוץ,

 

זאת בכדי שנוכל להתוודע לכל החלקים הלא מודעים בעצמנו, אותם חלקים לא מתוקנים ברצון שאנחנו מראש הגענו לכאן כדי לתקן אותם מבחירה מלאה, זאת בכדי שנוכל לזכות במהות עצמית מתוקנת בהעולם הבא.

 

ובהעולם הזה, ומצד האמת – האין סוף האמיתי הוא לא שלם, והטעות החמורה ביותר של האדם היא, שכל הרצונות שלו כולם, נובעים מתוך הרצון שלו ליותר, וכמה שיותר טוב, ופחות רע.

 

שאיפה זו, מונעת במבט כללי יותר, מתוך השתלשלות הרצון הלא מתוקן של הנשמה, השואף לאין סוף. שזו היא טעות חמורה.

 

כי בעולמנו ישנם שני סוגים של תחושות, ישנה תחושה שנקראת “הנאה \ תענוג” וישנה תחושה שנקראת תכלית, שהיא מעל ההנאה, כי התכלית היא בשלמות מוחלטת.

 

ואפילו הנצח עצמו, ז”א האין סוף, הוא מוגבל בכך שהוא אינו מכיל בתוכו את הסוף, ולכן הוא אינו בשלמות.

 

ודרגת הבורא היא דרגת החיבור לשלמות, ולמקום שבו ההפכים מתאחדים, ונראים כאחד.

 

והמסע התודעתי, שעל האדם לעבור בהעולם הזה, קשור לתיקון הרצון והתפיסה, ז”א עצם ההסתכלות עצמה על הדברים השונים בעולם: אנשים \ מקרים שקורים לי, הרגשות שלי, העבר שלי וכו..

 

ובתוך השלמות האמיתית של הבורא, קיימים מצד אחד מישורים בבריאה של טוהר, זכות, אהבה וצדק ומהצד השני קיימים מימדים של אבדון, שחכה, כליון, הרס וחוסר משמעות.

 

ובמציאות קיים כוח שאני קורא לו “המשפך” (רציתם שאני אמציא מילים בעצמי חחח)

 

למה המשפך ? כי כל העולם הזה הוא כמו משפך שממילא, לא משנה אם אתם חושבים שאתם הולכים ימינה, שמאלה אחורה או קדימה, זה רק נדמה לכם שאתם הולכים בכיוונים שונים, ואתם ממילא – נמשכים כביכול לאותו “חור”.

 

יש סיפור על שני אנשים שמנסים לשחות במעלה הנהר, אך זה לא עובד להם כי הזרם חזק, אחד מהם מוותר ונותן לעוצמה של הזרם לפלס את דרכו, אחד עדיין מנסה לשחות במעלה הנהר, למרות שהוא לא רואה, שלמרות שהוא מבחינת הכיוון של הגוף שוחה במעלה הנהר הזרם עדיין סוחף אותו מטה יותר בנהר.

 

אחד מהם הסכים לאבד שליטה ואחד לא, ובהעולם הזה, כל הייסורים, ותחושות חוסר התכלית והשעמום, כולם נובעים ממקור אחד.

 

והאדם שמגיע למקום של ייאוש, חושב שמה שהוא רוצה זו את הגאולה, רק שמצד האמת, במידה והבורא יגאול את האדם מתוך מצב של ייסורים וסבל הוא למעשה ישלול ממנו את הרצון החופשי שלו ואף את התפתחות הרצון שלנו.

 

בכדי שתהיה לנו בחירה חופשית, צמצם הבורא את השכל שבו, להעולם הזה, שיראה לנו כביכול בצורה חומרית \ פיזית כבניינים \ אנשים \ צמחים

 

למרות שמצד האמת כל מה שאנחנו רואים שומעים ומריחים בעולם זה הכל צמצום של המקור הראשון (השכל של הבורא) לידי מציאות שנוכל להבין כנבראים.

 

וכשנולד ילד, הוא מתחיל לעבור תהליך התפתחות, לא רק פיזי, לא רק פסיכולוגי, אלא גם נשמתי. הנשמה של אותו ילד מתחילה לעבור התפתחות רגשית,

 

יש בכל אחד ליבה רגשית מסוימת עמוקה שהיא קיימת בנשמה, שחווה את הגוף ככלי רכב וכאמצעי לתנועה ובחירה בהעולם הזה.

 

והליבה הזו היא הפגם שבאנו לתקן, והיא מקור הנפרדות והשכחה. ובשביל שיוכל אחד ליצור את עצמו ז”א להיות קיים בפני עצמו, ולהתעלות מעל דרגת התודעה \ הרצון הבהמית הפיזית,

 

יהיה עליו לרכוש ולעבור מספר שעורים שקשורים בתיקון הרצון.

 

והזכרתי מקודם כוח שאני קורא לו “המשפך” למה הכוח הזה עלול לגרום להרבה אנשים להמון סבל וייאוש?

 

בגלל שהמון אנשים מגיעים לדרגות של אובדנות וייאוש, נגיד מישהו שאשתו וילדיו הורסים את חייו וממרים אותם עד אין קץ,

 

אז הוא חושב, אה “אני אמית את אשתי וילדי ואז אתאבד בעצמי והבעיה תיפתר”

 

רק שמה שהוא לא יודע שמה שהוא יעשה זה חמור, כי כשהוא יגיע להעולם הבא תגלה לו הפתעה והוא יגלה להפתעתו שלא רק שהוא עדיין מרגיש בדיוק את אותו ייאוש שהוא הרגיש כשהוא חי עם אשתו וילדיו,

 

עכשיו נוספו לזה תחושות האשמה על כך שרצח אותם וסתם בזבז את חייו ואת חייהם.

 

ובהעולם הבא, הקיום שלנו כנשמה הוא נצחי, והוא לא מוגבל בזמן כמו כן בהעולם הזה.

 

מה שאומר שאותו אחד שהגיע להעולם הבא לאחר שרצח את אשתו וילדיו מתוך ייאוש, כעס ואובדנות גדולה, ימשיך להרגיש למשך זמן לא מוגבל את אותם תחושות, ובהעולם הבא לא ניתן לעבור תיקון.

 

מה שישאיר לאותו אחד לבקש ולעמוד שוב בתור כדי לחזור שוב להעולם הזה, שנבנה ועוצב מראש עבורנו בלבד, ועבור ההתפתחות שלנו והתיקון שלנו, וכשהוא יחזור הוא ייאלץ לחזור ללא ההכרה הנשמתית שלו.

 

ובמציאות שלנו אין הגבלה אמיתית של זמן \ כמות גלגולים שניתן לעבור, ככה שיכול להיות שיהיה מישהו שיקח לו גלגול אחד לעבור את כל הנדרש לעבור כדי להתעלות לדרגה התודעתית ולדרגת הרצון הבאה וישנם כאלו, שמכורח העקשנות שלהם יקח להם גם עשרות, מאות ואלפי גלגולים.

 

ככה שכמה שהאדם, כשהוא מגיע לכוח הייאוש, ומתחיל לאבד משמעות וערך בדברים במציאות, הוא חושב שהוא השיג קלף מיקוח עם המציאות ושהוא יכול פשוט להתאבד לעשות מה שהוא רוצה כמו לפגוע בקרובים שלו ועוד,

 

הוא לא מרשים את הבורא והמציאות כלל, והוא גורם לעצמו עוד נזק. כי מצד הבורא, הוא יכול לעבור עוד אין סוף גלגולים עד שלבסוף הוא יגיע לגמר תיקון.

 

והדרך להגיע למצב הבא של דרגת הרצון, היא על ידי ההבנה וההשגה שהכל אחד.

 

ובהעולם שלנו ברא הבורא לא רק אין סוף רגעים אלא גם אין סוף דרכים ז”א נקודות מבט לראות כל רגע.

 

וישנה רק דרגה אחת שהיא בשלמות מוחלטת, והיא הדרגה של הבורא, שממנה הכל נחווה כאחד באמת.

 

ובעולם ישנם הרבה כוחות: רשע אל מול צדק, שחכה אל מול אמת, אבדון אל מול תכלית.

 

וכל הכוחות השונים בעולם, הם חלק מהשלמות האמיתית, והם קודם נחשבים כחלק מהקדושה,

 

ומי שמפריד, ורוצה שיהיה במציאות רק צדק ולא רשע, או רק תכלית לא אבדון, הוא מבקש לבטל את עצם השלמות עצמה, והוא כמובן לא יודע מה הוא עושה.

 

כי הבורא עצמו, נמצא בשלמות, והשלמות של הבורא, היא מתעלה מעל כל שאר הכוחות בעולם.

 

ובשלמות אין חסרון כלל, אלא תחושה שונה, שעליה – לפחות בשפה שלנו – לא ניתן לומר הרבה.

 

ובשביל שיוכל להגיע האדם אל ההשגה שהכל אחד באמת עליו יהיה ראשית לבקע את מהות הנפרדות העצמית שלו,

 

וזה מתבצע רק על ידי דבר אחד שנקרא בירור האמת.

 

כי מצד האמת, הכל כבר אחד בשלמות, והכל כבר נמצא בשלמות אמיתית ובלתי ניתנת לערעור, אך רק שהאדם לא רואה זאת,

 

ועל ידי חקר האמת, ועל ידי זה שהאדם מטיל ספק בהנחות היסוד שלו הוא מתקרב אל האמת,

 

ולמעשה – כל רגע במציאות הוא התקרבות אל האמת, וגם כשזה נראה שאנחנו הולכים אחורה אנחנו הולכים קדימה,

 

כי כוח השלמות האמיתי, הוא גם הכוח שאין לו צורה \ הגדרה.

 

הוא לא מוגדר, זה יותר לא מוגדר מפוטנציאל.

 

הדברים בעולם שלנו מתחלקים למהות וצורה, יש כיסא אבל הוא צורה של המהות הכללית של כל הכיסאות בעולם.

 

יש אדם שהוא צורה אבל המהות שלו היא כל האנשים בעולם, וזה כמובן מצד השכל של האדם.

 

ואם האדם ינסה לחקור ולהעמיק, ולגלות את המהות של המהות של הכיסאות, הוא יגלה שהיא “חפצים” כי גם כל הכיסאות בעולם מצד ההגדרה הם חפצים.

 

ובשלב זה הוא יצטרף לגלות מה המהות של כל החפצים וכך הלאה, במידה והאדם ילך עם זה עד הסוף הוא יגיע למהות הראשונה שמהווה את הכל שמכילה בתוכה את רעיון ליבת השלמות הנצחית, ז”א השכל של הבורא עצמו שנמצא בשלמות מוחלטת.

 

והאדם תחילה איננו יודע, שיש פתרון אחד לכל בעיותיו, והוא לראות מראש שהכל אחד בשלמות.

 

והאדם הולך עם פינצטה ומנסה לפתור את כל הבעיות שיש לו בנפרד, והוא לא רואה שכל הבעיות שיש לו הן צורה של אותה בעיה.

 

ומהרגע שהאדם רואה שהכל אחד, כל הבעיות שיש לו \ שהוא חושב שיש לו נפתרות מתוך ראיית האמת,

 

כי אם הכל אחד בשלמות, ממילא אין שום בעיה (תחושת חוסר יותר).

 

ובשביל להגיע לשלמות הזו ברמה החוויתית על האדם ראשית להתחיל ל… (המשך יבוא)

 

>> אם אהבתם את התוכן שאני כותב, ואתם רוצים להמשיך לראות פוסטים כאלו, מתקדמים ומעמיקים אף יותר – ככל שהזמן יעבור, תעניקו לי כדי שאוכל להעניק לכם – זה בחינם, ואני אשים לב ואומר לכם תודה בלב! שתפו את הפוסט, הגיבו עליו וסמנו אותו באהבתי.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×