להיות מודע לתת מודע \ הדחקה מודעת \ מדוע אנו חולמים \ כיצד להגיע להארה \ תכלית העולם הזה

להיות מודע לתת מודע \ הדחקה מודעת \ מדוע אנו חולמים \ כיצד להגיע להארה \ תכלית העולם הזה

והעניין הוא כזה, שבזמן שהאדם ער, הוא מורכב משני חלקים, המודע והתת-מודע שלו, שפועלים תמיד כשני חלקים נפרדים אך באינטגרציה מושלמת.

 

והמרווח בין המודע לתת המודע של האדם, הוא למעשה אותם דברים, שהאדם באופן מודע בוחר לטאטא מתחת לשטיח.

 

אין דבר כזה להדחיק, בלי לדעת מה אתה מדחיק, כי מה שמדחיק, עושה פעולה של התעלמות אקטיבית ברגע הזה מכל מיני תכנים מסוימים בתודעה שלו, או מכל מיני עובדות שהוא חושב שהוא יודע.

 

ואותה פעולה של התעלמות, היא למעשה הדבר שבאנו לתקן פה בעולם הזה, בשביל להשיג את חווית האחדות, היא תוצאה של חיבור בין שני החלקים באדם המפוצל, המודע והלא מודע שלו.

 

כל אותם דברים שהאדם מתעלם מהם, הם למעשה תוצאה ישירה של קיום האני שלו, וזה פשוט מאוד להבנה: לכל אחד “אישיות” אחרת, ועל כן הוא מתעלם מדברים אחרים.

 

הדברים שמהם האדם מתעלם, קשורים ישירות לאישיות שלו, כשיש דברים, שהם חלק מתוכנת ההפעלה, שכברירת מחדל הרוב המוחלט מתעלמים מהם, פה בעולם הזה.

 

והדברים שמהם האדם מתעלם, הם למעשה מבנים הכרתיים, שעשויים מאותו חומר שממנו עשויה המחשבה שלו, והם מעין תהליך \ השתלשלות של רצף לוגי הכרתי של מחשבות שעשויות מחומר שנקרא מבנים הכרתיים תודעתיים..

 

לדוגמא: אדם שהוא עובד בחברת הייטק, אפשר לומר שהוא הייטקיסט, ואפשר לומר שבאישיות שלו היה חלק, שמשך אותו דווקא למקצוע הזה, בין אם זה הכסף או העניין בתחום ההייטק, בשונה מנגר, שבחר להיות נגר, בגלל חלק במי שהוא.

 

ונניח שאותו עובד הייטק, עובד בעבודה שבה באופן קבוע מתעללים בו רגשית על ידי זה שמזלזלים בו דרגים גבוהים ממנו, והוא מניח הנחת ייסוד שאסור לו בשום פנים ואופן לאבד את העובדה הזו, הוא בעצם מדחיק את הכעס שנוצר בעקבות ההתעללות הרגשית ברמה כזו או אחרת, כדי שיוכל להמשיך לתפקד בעבודה.

 

ההדחקה היא תוצאה של זה שמצד אחד האדם רוצה בתוך תוכו בפנימיות שלו לעזוב את העבודה, אך שהוא מנגד בטוח שאסור לו בשום פנים ואופן לעשות זאת בגלל אילוצים כלכליים \ אחרים..

 

ההדחקה היא תוצאה של הנחות ייסוד שיש לאדם, שנראה לאדם שנוגדות אחת את השניה, לדוגמא שהוא מצד אחד חייב לעזוב את העבודה, ושמצד שני הוא בשום פנים ואופן לא יכול.

 

כל ההדחקות תלויות האישיות, הן הדחקות שמשתנות מאדם לאדם בהתאם למסלול חייו, במהלך החיים – התהליך הרגשי שהאדם עובר, הוא למעשה תוצאה של צמצום והרחבת הפער בין המודע לתת המודע.

 

ככל שהפער בין המודע לתת המודע מצטמצם, כך אותם רגשות של כעס, תסכול או דיכאון יציפו את האדם.. ככל שהאדם מרגיש יותר עמום וחסר רגש, זה סימן שהפער בין המודע לתת-מודע שלו גדול.

 

יש משפט שאומר: “אם אתה רואה רוח רפאים, תעבור דרכה, אל תסתובב ותברח, כי היא יכולה לתפוס \ לגעת רק בחלק בך שמפחד”..

 

ככה גם הפחדים שהאדם מדחיק, הם תמיד דברים שהאדם מפחד להתמודד איתם, כשלמעשה ההתמודדות כולה, היא פנימית, והיא התמודדות של האדם עם רבדים פנימיים בתוך עצמו, וכל הדברים בעולם החיצוני, שנראה לאדם שהוא מדחיק, הם רק סמלים שיוצרת התודעה, כדי לבטא את הפעילות האמיתית, שהיא הפעילות של התודעה עצמה, שהיא לא עשויה מחומר פיזי.

 

וכשהאדם נכנס לחלום, הוא בעצם חווה תהליך הכרתי מסוים שנועד להפוך אותו למודע, לאותם לדברים שהוא באופן מודע מדחיק כשהוא ער..

 

כי האדם, מצד אחד רוצה להדחיק את אותם דברים שהוא מעלים מהם עין, ומצד שני, חלק פנימי יותר באדם, המקושר לנשמתו, רוצה שהוא יגלה ויכיר באותם דברים, והניגודיות בין השניים, יוצרת את מה שאנו קוראים חלום..

 

והחלום בלילה הוא למעשה פעילות תודעתית של חלק גבוה יותר שהוא כלי שמובנה בנשמה עצמה, שהיא מקור ההוויה של האדם, מעבר לגוף החומרי שלו..

 

ואותו כלי ניגש למידעים הנמצאים בספריית הידע של הבריאה, ואותם מידעים לא קיימים כמילים, אלא כייקומים שלמים, בתוך מקום וזמן, הכוללים רצף תרחישי מסוים, שבנוי מסמלים שמסמלים רעיון מסוים בתודעה, שאותו האדם צריך להבין בשביל שיוכל להפסיק לפחד מאותם דברים שהוא מדחיק.

 

ובחלום מרגיש האדם שהוא פועל על טייס אוטומטי, והאדם משוכנע, גם פה ברובד הזה של המציאות וגם ברובד החלום שהוא ער, והאמת היא שערות או שינה, לא באמת קיימת במובן שאנחנו מכירים.

 

אין דבר כזה העולם האמיתי והעולם של החלומות, גם העולם הזה וגם העולם של החלומות עשויים מאותו חומר ונוצרים באותו האופן, ההבדל היחידי הוא בדרגת המודעות של האדם, שמתקשרת לאופי תצורת הרצון שלו, שקובע את הדרגה של הרוח בין המודע לתת המודע שלו בעולם הזה.

 

יש חלום, שבו כולם לובשים כובע צהוב על הראש, והאדם שחולם את החלום, רגיל לחיות בעולם שבו אף אחד לא לובש כובע צהוב על הראש, אך עדיין כשהוא בחלום, הוא רואה את זה כמשהו רגיל, ומובן מאליו, ולא מתייחס לכך כמשהו יוצא דופן בחלום,

 

והסיבה לכך היא שזה הוא בעצם הדימוי לאותו הדבר שהאדם מעלים ממנו עין כשהוא ער, לדוגמא: כובע צהוב יכול לסמל עבור האדם משהו מאוד ספציפי, שכשהוא ער הוא מתעלם ממנו, ועצם זה שהוא חלם על זה שהוא הולך ברחוב ולכולם יש כובע צהוב,

 

זה סה”כ סמל לאותו הדבר שהאדם מדחיק ושהוא עמוק בתוכו רוצה להתחיל לשים לב אליו, רק שחלק מסוים בהכרה המודעת שלו מפחד ממנו,

 

וישנם דברים שהרוב המוחלט של האנשים שנמצאים במצב “שינה עירה” פה בעולם הזה מדחיקים, כלומר שיש פה בעולם הזה הער דברים שהם בדיוק משונים כמו זה שבחלום כולם לובשים כובע צהוב, רק שרוב האנשים מדחיקים אותם, ולא מסתכלים עליהם כמשהו יוצא דופן,

 

והדבר הראשון, שהאדם מדחיק \ מעלים עין \ לוקח כמובן מאליו, זה את העובדה, שהוא מבדיל בין דבר להפך שלו..

 

וההגיון עצמו של האדם, כלומר החלק שמחליט מה ייראה לאדם הגיוני ומה ייראה לו לא הגיוני, הוא בנוי כולו ומושתת על העובדה הראשונית שהאדם מבדיל בין דבר להפך שלו..

 

לדוגמא: בשביל לדעת מה זה רע, צריך לדעת מה זה טוב.. תדמיינו כיסא על רקע חלל ריק, בשביל לדעת מה זה כיסא צריך לדמיין גם את כל מה שהוא לא, ז”א שכל מה שהוא לא, הוא גם הכיסא, במובן מסוים.

 

כי הוא חלק ממה שהופך את הכיסא לכיסא, כי אם האדם יסיר את גבולות הכיסא \ את כל מה שהוא לא, את החלל שמקיף אותו, אזי שהוא לא יוכל לדמיין \ להגדיר במחשבה שלו כיסא..

 

וכך לגבי כל שני דברים שאנו מגדירים כהפוכים \ לא יכולים להתקיים באותו מקום וזמן בו בעת ובעונה אחת..

 

ובשביל להפסיק להדחיק, צריך האדם להיות מוכן להיות כנה ב100% עם עצמו, שזו פעולה של “לשחות דרך הפחד” כמו בדוגמא של לעבור דרך רוח הרפאים, כלומר לעשות את הדבר שהוא הכי הכי מפחד לעשות, כי הוא בטוח שיקרה לו את הדבר הכי נורא שיכול לקרות,

 

וכמובן לא מדובר בפעולה חיצונית, כמו לקפוץ מהגג, אלא בפעולה שהאדם יכול לעשות בלי קשר למקום ולזמן ולסיטואציה החיצונית שבה הוא נמצא, ולמעשה זו פעולה, שלא ניתן לעשות.. ולא ניתן כן לעשות.. והתשובה תמונה בכך.. !!

 

וכל הרבדים של העולם שאנו מכירים, הם למעשה רבדים של מציאות שהם תוכנה שהמטרה שלה היא להעביר את הנפש של האדם מסע, שבה הוא ייצור את עצמו על ידי הבחירה החופשית שלו, להסתכן , ולעשות את הפעולה של לצמצם את הפער בין שני החלקים של המודע – והלא מודע..

 

ומהות ההארה הרוחנית של העולם הזה, היא שעל ידי כך שהאדם יצמצם את הפער בין שני אותם חלקים, הוא יזכה לראות שהכל אחד באמת..!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×