>> מדיטציה אמיתית \ סבל לא מובן \ תבניות והחשיבה ותצורת המקור \ תבנית ההתפתחות תלוית תנאי הסביבה

מדיטציה אמיתית \ סבל לא מובן \ תבניות והחשיבה ותצורת המקור \ תבנית ההתפתחות תלוית תנאי הסביבה

כשהתינוק מתחיל לחיות בעולם החשיבה שלו עדיין לא מוגדרת, החשיבה של הילוד מוגדרת אט אט בהתאם לתנאי הסביבה בהם הוא גדל, המנהגים השונים, הבדלי השפה והתרבות ועוד..

אותו תהליך בדיוק יוצר את האני המוגדר של האדם, וממש ניתן לראות איך לדברים השונים שקורים לאדם יש השפעה משמעותית על חווית העצמי שלו, וכמו שבשעון חול אי אפשר לראות את ההבדל של פירור אחד ככה גם לא תמיד ניתן לראות את ההבדל בכל יום שעובר, אך הזמן נותן לחלל הפנימי של האדם משמעות, ועל ידי כך שהוא גורם לתהליך החשיבה של האדם להיות יותר ויותר מוגדר, הוא בעצם מאיר ומעיר את החלק הגבוה יותר בחשיבה \ הכרה של האדם..

וכמו שאנו רואים בטבע שבאבולוציה התפתחו חיות במשך תקופות זמן ארוכות מאוד בהתאם לתנאי סביבה מסוימים ובכך השתנה הDNA שלהם ונוצרו זנים חדשים, לדוגמא: דובי קוטב, כתוצאה מתנאי מזג אוויר קרים,

אז ככה גם אנחנו רואים את אותה תבנית קיימת בהתפתחות האישית של האדם במהלך חייו, כמו שDNA של האדם ושל חיות שונות התעצב במשך הזמן בהתאם לתנאי סביבה שונים ויצר גוף שונה או זן שונה, ככה גם המבנים ההכרתים הפנימיים של האדם מגדירים את עצמם בהתאם לתנאי הסביבה במהלך חייו של האדם, והאדם בהתחלה הוא כמו דף לבן, ובהתאם לתנאי הסביבה שבהם הוא נמצא הוא מפתח איזה שהוא “אני” מסוים במטרה להסתגל לאורח החיים שאותו הוא חי..

ואת השאלות האלו של למה האני שלי כמו שהוא, ולמה אני רוצה דווקא ככה ולא אחרת אף אחד לא שואל את עצמו, זה ממש כמו איזה שהוא חור כזה בהסתכלות \ בהכרה של האדם, והרבה אנשים מנסים להבין את התשובות לשאלות הכבירות האלו בעזרת כל מיני טכניקות של מדיטציה וכל מיני טכניקות אחרות,

אבל תמיד חשוב לזכור, שאותם מדיטציות ואותן טכניקות, עד כמה שהן באמת עזרו לאנשים להגיע לחוויות הנ”ל, הן בעצם לא מהות החוויה הזו, והן לא הפתרון עצמו, 

ואסביר: כמו שהאדם עובר עם הזמן תהליך של התפתחות ויוצר חשיבה מוגדרת, ככה צריך לעשות הפוך, ממש הפוך מהתהליך של ההגדרה העצמית של האדם, שהאדם ילך אחורה איפה שהוא הגדיר את עצמו עוד ועוד *לפחות* עד לנקודה הראשונה שבה הוא התחיל, ומה שצריך לעשות אחר כך זה משהו אחר,

אבל האדם צריך לעשות את התהליך הנ”ל וזו הדרך היחידה להגיע לחוויה שבגללה אנשים מנסים לתרגל מדיטציות ושיטות כאלו ואחרות מכתחילה, כי המדיטציה נועדה בשביל שבסופו של דבר התהליך הנ”ל יקרה לאדם, ואם מראש היה אפשר פשוט לומר לאדם תעשה את זה וזהו הוא היה זורק את המדיטציה, כי המדיטציה ככלי היא אמצעי, אך המדיטציה האמיתית היא עצם החוויה הטבעית של הקיום של ההכרה.

והמדיטציה הגדולה ביותר היא עצם הקיום של האני של האדם בעולם, והתחושה הכי טובה שהאדם מחפש קשורה דווקא למשהו שהוא מחויב, כלומר שהוא מחויב המציאות מאז ומעולם, ושהוא משהו שאין שני לו.

והאדם לא תמיד מבחין בכך שהמרדף שלו אחר הטוב, הוא הביטוי של חוסר הביטחון שלו בנוגע למה האמת, מה האמת לגבי כל מיני דברים שיש לו שאלות לגביהם, ואותן שאלות – מודעות או לא מודעות שיש לאדם, הן הגורם   לכל הסבל של האדם, ולכן האדם במודע או לא במודע, בכל מה שהוא עושה, משאיר את החותם של השאלות הפנימיות שיש לו לגבי עצמו, ומי שיודע להסתכל על הדברים בעין אמיתי יכול לראות את החותם \ העקבות שהאדם משאיר בדיבור ובעשיה שלו, של השאלות הפנימיות שלו שהוא שואל את עצמו \ שמטרידות אותו באופן לא מודע..

והמטרה של האדם היא בסופו של דבר ליצור מרחב חשיבה בתוך עצמו, שמעודד את התהליך הזה, כי כמו שיש מערכות במפעל שבשביל שהן יעבדו צריך שכל החלקים יעבדו באינטגרציה, ככה גם באדם בשביל שהוא יקבל את מה שהוא רוצה באמת הוא צריך לחוות אחדות, כלומר שכל החלקים הנפרדים האלו שלא עובדים בשיתוף פעולה מהסיבות הנ”ל, יתחילו לחזור לתצורה המקורית שלהן.

כי תצורת המקור של החשיבה של האדם היא החשיבה האלוקית, כי החשיבה עצמה היא ביטוי של כווונה, והכוונה שהאדם מבטא גם בחשיבה הפנימית שלו כלפי עצמו חשובה, והביטוי המקורי של תהליך החשיבה הרגיל ביותר שיש לאדם הוא ביטוי אלוקי, כלומר שמימלא כל תהליך החוויה של האדם בכל הרבדים כולם הוא תהליך אלוקי רק שהאדם לא תמיד רואה זאת,

וישנו הסבר בליקוטי מוהר”ן שבעת הבריאה פינה אלוהים את עצמו ויצר חלל פנוי, והחלל הפנוי הזה הוא בעצם בשכל של האדם בלבד, כלומר בתפיסה עצמה, וכל והתהליך והמרחק העצום שנראה לאדם שעליו לעבור בכדי להגיע למה שהוא מבקש באמת, הוא בעצם מרחק אפסי לחלוטין, וכשהאדם מגיע לחוויה הזו של הטוב המבוקש, הוא מתחיל להבחין מיד במרחק האפסי הזה בין הרע שהוא חש בעבר לבין הטוב שהוא חווה כעת, לרמה שהוא ממש היה מסכים לחזור ולחוות את כל מה שהוא חווה בעבר שוב באמת.. 

כי הטוב האמיתי של האדם גורם לאדם לראות שכל מה שהיה קודם היה גם טוב, וזה שעור גדול, כי המנגנון שמונע מהאדם את הטוב מבוסס בדיוק על הנקודה הזאת, שהוא גורם לאדם לתפוס את מה שהיה כרע וככל שהאדם תופס יותר דברים שקרו לו כשליליים, הוא מגדיל את הסיכוי שהוא יחווה את החוויה הנוכחית שלו כשלילית, 

כי הדבר היחיד שגורם לאדם להרגיש רע זה איך שהוא חווה את הדברים עכשיו, לא מה שהיה פעם ולא מה שיהיה עוד שנה, רק שהחוויה של האדם את פני הדברים כרגע, בנויה גם מדעות קדומות, ומהדרך שבה הוא למד לתפוס את המציאות,

ולהיכנס לתוך החשיבה של האדם ממש, זה תהליך שקורה מחוץ למקום והזמן, כי האדם נכנס ומבצע פעולות במרחב שעל הקיום שלו לא חלים חוקי המקום והזמן כלל, 

כי ברגע שהאדם מנתח את האופן שבו הוא תופס את הדברים כעת, עצם הפעולה הזו מתרחשת עכשיו, והמטרה של האדם היא להיות כאן, ויש רמות של להיות כאן, מצד החוויה הזו שהאדם חווה ניתוק, מעין תחושה של חוסר, או תחושה שלילית כל שהיא שהאדם רוצה לרפא \ למלא, כי כל אחד קורא לזה בשמות שונים, אבל במהות זה אותו דבר, והראיה הכללית הזאת מאפשרת לאדם לתפוס את הדברים מעבר לדרך שבה למדנו להגדיר אותם בחברה, דרך דפוסי תבניות החשיבה המוכרים והידועים וההרגלים שהתפתחות במהלך דורות רבים תחת תנאי סביבה רבים שונים ומגוונים, אותם דפוסים שהם העבירו לנו בילדותינו, הרי שההיווצרות המותאמת של האישיות של הילד מושפעת הכי הרבה מהאנשים הכי קרובים אליו כשהוא קטן – המשפחה שלו.

העצה של פוסט זה היא לנסות להבין מה ההבדל בין החשיבה שלנו כעת לחשיבה שלנו כשהיינו ילדים בני 10 לדוגמא, (תבחרו כל אחד בגיל שמתאים לו בעבר שהוא הרגיש בו שונה מאוד), נסו להבין מה יוצר את ההבדלים בתפיסה מכל מיני היביטים, לדוגמא ההיבטים הרגשיים, הנפשיים והמנטליים.. 

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply