>> מהות הבחירה החופשית והתעוררות רבדים גבוהים בהכרה

מהות הבחירה החופשית והתעוררות רבדים גבוהים בהכרה

כמו שבחלום אפשר לומר שהאדם נמצא על מעין טייס אוטומטי, אפשר לומר שהאדם נמצא על טייס אוטומטי במובן מסוים גם בזמן שהוא ער, וניתן לשים לב לכך במיוחד בהיבטים התנהגותיים מסוימים.

אולם, חשוב להבין קודם קצת יותר את עניין הבחירה החופשית אל מול ה”טייס האוטומטי” ולהבין שבעצם ההתנהגות של האדם לדוגמא בחלום היא אוטומטית, כי האדם בטוח שהוא ער, ומהרגע שהוא מגלה “אני חולם” אז רובד חדש בהכרה שלו שזה הרובד שקיים בזמן שהוא ער פה מתחיל לפעול.

בהתאם לשינויים ברבדים של ההכרה, מתאפשרת התנועה של השינוי בתחושת ה”אני” עצמה, כי האני של האדם זה בעצם התפיסה עצמה, זה משהו שנמצא בהכרה עצמה שהיא כבר לא חומרית כמו שאנחנו מכירים.

אם לדוגמא אדם מסתכל על אותו נוף, ופעם אחת רואה אותו כיפה ופעם אחת רואה אותו כמכוער, או פעם אחת משהו טעים לו ופעם אחת זה לא טעים, אז בעצם חשוב להבין שהשינוי עצמו הוא הכרתי, זה לא שינוי בחומר עצמו הנוף לא השתנה והמאכל שהוא אוכל לא שינה את הטעם באורח פלא.

זה איך שהוא תופס את הדבר, וזה כבר נמצא בהכרה, וצריך להבין משהו חשוב לגבי הנושא הזה, שכל ההנאה והסבל של האדם זה בהתאם לתפיסת הטוב והרע שלו, כי האדם רוצה שיהיה לו טוב, ולא רע.. והאדם פועל על פי ההגיון הישר כדי להשיג כמה שיותר טוב וכמה שפחות רע עבור עצמו.

כי כל פעולה שהאדם עושה, גם אם היא פעולה של הקרבה או נתינה, האדם עושה אותה מבחירה, כי הוא מעדיף את איך שהאופציה הזאת תגרום לו להרגיש, מאשר את איך שהאופציה השניה, של לא לתת או לא להקריב תרגיש לו, כלומר שהאדם בסופו של דבר כל בחירה שהוא עושה, הוא עושה כי הוא עבד לרצון שלו, והוא מכור לתחושה הטובה ומנסה להימנע מהתחושה הרעה.

וחלק מהעניין שאומרים שגם פה כשהאדם ער הוא על טייס אוטומטי, זה בגלל שהוא עבד לרצונו, ובגלל שהאדם תמיד עושה את מה שהוא רוצה, במובן הזה אין לו בחירה חופשית, כי האדם לא שולט ב100% על הרצון שלו, אחרת הוא פשוט היה רוצה את כל מה שיש לו עכשיו וזהו מבלי לרצות משהו אחר, לא משנה מה קורה לרצות את זה, ואז הוא היה מאושר תמיד..!

ואם נביט בעניין לעומק נראה שהטוב של האדם זה כשהמציאות כרצונו, והרע של האדם, זה שהמציאות לא כרצונו. זו נוסחא שפועלת בכל המקרים, והאדם לפעמים חושב שהמציאות כרצונו ולפעמים נראה לו שהיא לא כרצונו.

אך בגלל שיש לאדם תפיסה מעוותת \ מצומצמת של מושגי הטוב והרע, התפיסה שלו לא מאפשרת לו לחוש שלמות אמיתית, כי האדם יוצר פרדוקס, מצד אחד הוא מחפש להתקרב אל הטוב, אבל גם מי שטוב לו, נמאס לו מזה שטוב לו והוא רוצה להרגיש רע, גם מי שיותר מידי טוב לו והוא נחנק מהטוב, שואל את עצמו ורוצה לטעום גם מהרע, ומי שרע לו, רודף אחרי הטוב ומנסה לברוח מהרע, ואף אחד אף פעם לא שלם ב100% עם זה שטוב לו או אם זה שרע לו, וזה בגלל שהאדם, לא מבין את הרצון שלו באמת, והוא לא מבין שהשורש של כל הרצונות שלו הוא אחד, והוא הצורך להרגיש אחדות אמיתית.

כי האדם מנסה לברוח מהרע ולהשמיץ את הרע, וככל שהאדם מנסה להימנע מהרע ולהתחבר רק לטוב הוא מתחיל להרגיש שחלק בהיותו אנושי נלקח ממנו, וככל שהאדם מרגיש יותר טוב ויותר טוב, הוא גם מתחיל להרגיש שחלק בהכרה \ בתודעה \ ברצון שלו נלקח ממנו, והוא מבקש לשוב ולהרגיש רע מחדש..!

לא שמעתם על המולטי-מיליארדר שהביט מגג המשרד שלו בניו-יורק על העיר ונזכר בפשטות שבאהבה של המשפחה שלו כשהיה ילד בביתו הקטן, כשהוא ואחיו שיחקו כדורגל בשכונה וההורים שלו בישלו יחד מרק בחורף, ורצה לחזור אחורה לעבר, ולוותר על היותו מיליונר, רק בשביל לחוות שוב את החוויה של עצמו כילד, מביט לעתיד, ומבקש לזכות בכל הקופה, ולעמוד על גג המגדל שהוא עומד עליו עכשיו בתנוחת ניצחון שכזו?

הפרדוקס של החיים, האשליה של התפיסה שאומרת לנו שיש נפרדות, וההתבוננות אל שורש הנפרדות, מקנה לאדם את החוויה של השלמות האמיתית, כי בשורש של כל דבר שלאדם נראה שהוא חצוי \ שיש לו הפך, ממש בשורש של הדבר, יש גם את ההפך שלו, כי כל ההפכים מהווים מאותו שורש.

וכמו שבחלום האדם בטוח שהוא ער, והוא לא יודע שהוא בחלום כשהוא עושה את מה שהוא עושה, כאן ישנה החוויה שהאדם מבדיל בין דבר להפך שלו, במובן מסוים זה כמו לישון, זה כמו להיות עיוור לטבע האמיתי שלך, ולמהות האין-סופית של הכל.

ואם האדם ילך עד הסוף עם כל דבר נפרד, הוא יגיע ככה לאחדות, אבל הבעיה שהאדם לא הולך עד הסוף עם דברים, ברגע שהוא כועס, הוא לא רק כועס, הוא מתחיל לשנוא את עצמו על זה שהוא כועס, שנאה מהסוג שמבטלת את הכעס והופכת אותו לחסר כוח, אותו כעס חסר כוח נותן דלק לשנאה להמשיך להתקיים, שיוצרת באדם חלק חדש, שמתבייש בעצמו על המקום שהוא הגיע אליו, וכן הלאה, זה מעגל שלא נגמר, והמהות שלו היא שהאדם לא הולך עד הסוף עם שום דבר, הוא כל רגע משנה, מבלי לבדוק באמת למה.

וזו הסיבה בעצם שנאמר שאם האדם יהיה טוטאלי במה שהוא עושה, וירצה בכל הכוח לדעת את האמת, וילמד את הכוח שיש למיינד לנטרל דפוסי חשיבה יצירתיים, על ידי כך הוא יזכה לחוויה של האחדות האמיתית.

ויש גם את העניין שהאדם במהלך היום, יכול לשים לב לתחושה הזו של ה”טייס האוטומטי” שמתחזקת ככל שהאדם שם לב לדפוסי החשיבה של עצמו, והוא לומד להתבונן לתוך דפוסי החשיבה של עצמו ובטווח הארוך ממש לפרק באמצעות השכל את הנחות היסוד של עצמו שמאפשרות לאותם דפוסים להמשיך להתקיים, כי הפירוק של ה”דפוסיות” הזאת, מערערת את היציבות של מבנה האני של האדם, והפירוק של הנחות היסוד בעצם מאפשר לאדם לראות כמה כוח לא מנוצל, יש לו בפוטנציאל, וכמה הוא יכול באמת להיות, מצד התפיסה וההכרה של האחדות האמתית.

ויש את עניין התעוררות התודעה בחומר, בחלום לדוגמא זה מתבטא בחוויה שנקראת חלום צלול, שבה ברגע שהתודעה עצמה של האדם מתעוררת לרבדים גבוהים יותר בהכרה על ידי כך האדם יכול פתאום בחלום להתחיל לעוף \ לעבור דרך קירות \ ליצור יש מאין  (אפילו ערים שלמות ומבנים מורכבים מעתיד) ועוד.. וממש להתחיל לנוע בזמן ולעשות דברים בקנה מידה בלתי נתפס.

וזה רק טעימה קטנה מהתעוררות התודעה פה בזמן ערות, שהיא החוויה של התכלית שהיא שורש הרצון של כל אחד באמת, כי החוויה הזו היא התחדשות שאין לה קץ, והיא המילוי של כל הרצונות של האדם באמת, והיא החוויה של הבחירה החופשית האמיתית ועוד…!

העצה של פוסט זה היא לחקור את שורש הרצון העצמי, כי האדם משקיע כל כך הרבה משאבים בלמלא את הרצון שלו, וכל כך קצת משאבים בלבדוק מאיפה הרצון שלי נובע, ומה השורש האמיתי של הרצון שלו, והאדם לא מצליח להכיר מקרוב במצב הזה את המבנים ההכרתיים הלא-מודעים שיוצרים את הרצון שלו ברבדים הנסתרים של הכרתו, ולכן האדם משקיע זמן בלמלא ולתחזק רצונות שמשאירים אותו בקנה מידה חוויתי מצומצם ביותר של סיפוק וחוסר סיפוק, ולא מאפשרים חוויה יותר מלאה ואמתית של טבע הקיום הרגיל והפשוט של החוויה של הקיום במציאות זו.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply