>> מהות הישות של הטבע \ החלוקה של הישויות בטבע \ רמות ההכרה העל אנושיות

מהות הישות של הטבע \ החלוקה של הישויות בטבע \ רמות ההכרה העל אנושיות

השימוש מהסוג הזה בשכל מערב ראיה של הכל כישויות, ומה הכוונה? לדוגמא:

יש את הרצון של האדם, שעומד מנגד למה שקורה עכשיו בפועל, הרצון של האדם זו יישות בפני עצמה אבל גם מה שקורה עכשיו מנגד זו גם ישות ואיך יודעים שכל אחד מהם זו יישות? כיוון שכל אחד מהם הוא שונה, שעל פי השכל יש לו הגדרות שונות.

ובנוסף לשני אלו יש גם את הישות של הפער בין מה שהאדם רוצה לבין מה שקורה כרגע, כלומר שהישות עצמה שהיא מורכבת מהפער בין הרצון של האדם למה שקורה כרגע היא גם ישות שגדלה וקטנה בפני עצמה,

ואפשר ככה לגשת לכל ישות ולבדוק מה מחיה אותה, כי כל ישות שקיימת במציאות יש משהו שמחיה אותה ויש משהו שהורג אותה, לדוגמא יש את הישות של הפער בין מה שקורה לאדם כרגע לבין מה שהוא רוצה,

והישות הזו במהלך היום-יום של האדם קטנה וגדלה, ומי שיש לו שכל יכול “להסתכל לישות הזו בעיניים” ולראות מה מחיה אותה ומה הורג אותה, וככה כל ישות בעולם ללא יוצא מן הכלל יש את זה שמחיה אותה ויש את זה שהורג אותה.

לדוגמא אם נסתכל על בית חולים כישות גם במרחב של התודעה, יהיה ניתן לראות את כל מה שקורה ביום בבית החולים כהמון ישויות, יש לדוגמא את הישות של “כמה מילים אמרו בגבולות בית החולים ביום” או “כמה זריקות הזריקו לאנשים בבית החולים ביום” והישויות האלו כרגע מצד השכל הם עדיין דברים שקורים ולא ישויות, אבל ההסתכלות של השכל על הדברים הנ”ל כישויות עוזרת לשכל להבין את המהות של חוקי המשחק ברמה ההכי בסיסית,

על ידי ההבנה של החלוקה להכל לישויות, וההבנה שכל ישות יש את מה שמחיה אותה ואת מה שהורג אותה, ואם לדוגמא ניקח את הישות של “כמה אנשים החלימו בבית החולים בשנה” ואנחנו נבדוק מה מגדיל את המספר בישות הזאת, במובן הכי פשוט שיש נראה שכמה שיותר אנשים החלימו בשנה הישות הזו גדלה, וכמה שיותר אנשים שלא מחלימים הישות נהית יותר קטנה, זאת אומרת שיש את מה שמגדיל ומעצים את הישות ויש את מה שהורג את הישות ומקטין אותה.

וגם אם האדם יסתכל על כל מה שקורה לו ביום יום הוא יראה שהכל אפשר לראות כישיות, לדוגמא אדם מתוסכל, אז יש את הישות של הסתכול, ואז יש את מה שהורג אותה ויש את מה שמחיה אותה, ואם האדם שולט על מידת החומרים שהוא מכניס לתנור מה שנקרא אז הוא יכול או להעצים או האש או להקטין אותה, ובמידה ואדם לא מבין לדוגמא משהו, גם חוסר ההבנה שלו, מה שהוא לא הבין, גם זו ישות שיש את מה שמחיה אותה ומה שהורג אותה, ואם האדם יבדוק מה הוא באמת רוצה שיקרה כרגע, הוא יבין

ובמובן הזה אין דבר שאין לו פתרון מעשי, כלומר כל הבעיות בעולם שורשן בחוסר ההבנה, כי כל בעיה בעולם שיש לאדם וכל מרווח שיש בין האדם לבין הרצון שלו, זו גם ישות שיש מה שמחיה אותה ומה שהורג אותה, וכמו שיש את זה שאומרים יש מלחמה בין זאב לבן לזאב שחור מי ינצח? זה שאתה מאכיל,

גם פה אנחנו צריכים לראות איך על ידי פיתוח של השכל וההבנה בלבד את פני הדברים אנו זוכים לחוות ולו הצצה אל מהות הרעיון מאחורי תכלית חיינו וקיומנו בעולם,

וכל דבר בעולם הוא ישות, אבל אם האדם יסתכל על כל הוא יראה שכל הישויות בעולם כפי שראינו מקודם יש את מה שמחיה אותן ויש את מה שהורג אותן, כלומר שכל ישות תלויה וקשורה בישות אחרת, ואם האדם יסתכל על מקור כל הישויות בעולם הוא יראה שהישות הראשונה ביותר שהאדם יכול להכיר ולתפוס ולהבין בשכל זו הישות של הטבע,

כי אין משהו שקודם לישות של הטבע עצמו שהאדם מכיר, והישות של הטבע היא מעין הישות הראשונה שעל הרקע של הקיום שלה אנו קיימים, כלומר שעצם הקיום שלנו בעולם הוא רק כתוצאה או כמשהו נלווה ואף תלוי בקיומה של הישות הראשונה.

והמהות של הישות הראשונה של הטבע היא פירוד, כי הטבע הוא הפירוד, כי מהות הטבע הוא הקיום של הישויות השונות ושל הנפרדות, כי מבחינת האין סוף שם אין מקום לפירוד כלל ואין מקום לשום ישות להתקיים, כי עצם כך שקיימת ישות זה אומר שהיא נפרדת ממשהו, יישות שהיא אחת מעצם היותה לא ניתן לקרוא לה בשמות או להגדירה כלל.

ואם האדם יסתכל על כך בשכל הוא יוכל ממש להבחין שכל דבר שהוא יכול לדמיין או לחוות תלוי בקיומו הישיר של ההפך המוחלט של אותו הדבר, לדוגמא שאם אדם מדמיין שולחן הוא חייב לדמיין גם את כל מה שהוא לא שולחן ומדוע?

כיוון שהגבולות של השולחן מסמלים את איפה שהשולחן נגמר ואיפה שמה שהוא לא השולחן מתחיל,

יש את הישות של השולחן ואת הישות של לא שולחן, הגבולות של השולחן הן המקום שבו השולחן נגמר וכל מה שהוא לא השולחן מתחיל.

ואם האדם יסתכל על הדברים בעין אמיתית הוא יבחין בכך שאפילו לא בשכל או בדמיון או ניתן לדמיין או לחוות משהו מבלי לדמיין ולחוות גם את ההפך שלו, ושזה משהו שהוא כל כך בסיסי וטבוע בהגיון ובחשיבה שאין אנו מודעים לו כלל..

ואם האדם יסתכל על מהות קיום ההכרה הגבוהה במרחב, הוא יראה שיש בעצם את כל מה שקורה כרגע, לדומא ניקח את הישות של העיר, לדוגמא העיר נתניה, ואם נסתכל על כל מה שקורה ביום שבת 08\22 בנתניה, נוכל לחלק את הדברים לסיווגים שונים, יש לדוגמא את מספר המכוניות שנוסעות בגבולות נתניה ברגע נתון, יש את מספר הFOOTSTEPS או הצעדים שאנשים לקחו ביום נתון במסגרת גבולות העיר וגם זו ישות בפני עצמה שהיא מיום ליום או גדלה או קטנה,

ויש לדוגמא את מספר האנשים שמתו ביום בעיר, ומנגד גם מספר התינוקות שנולדו באותה יממה. וככה הכל מורכב מישויות שונות שמקיימות את המרחב וישנה ישויות שונות של סדר שמקיימות את המרחב מעל ומחוץ למסגרת גבולות ההבנה וההכרה האנושית, ועל כך מסופר רבות בזוהר ואף בדתות שונות ומסורות רבות אחרות לאורך הזמנים.

וכל אותן ישויות קיימות כרגע כיחסים של קני מידה בין דברים שונים שקיימים בהטבע, וכל אותן ישויות שונות מצד הההכרה הגבוהה ניתן לגשת ולראות שכולן חלק מאותה תבנית, כמו לדוגמא שיש מפעל לכלי רכב שכולם שונים אבל כולם במפעל הם מאותה חברה ושומרים על אותו קו תפעולי וקו של עיצוב וחשיבה מבחינת המראה של הרכב.

ומצד ההכרה הגבוהה ניתן לגשת לישויות ולראות שהן כולן חלק מישות גדולה יותר של סדר במרחב, שהיא ההפך מהתוהו, שהיה לפני הבריאה, וזה לא שהדברים לא היו קיימים בפוטנציאל, אלא שהחידוש הוא ברמות ההכרה הרבות הנוספות של הטבע ורמות הצמצום השונות של האחד,

והאדם עצמו אם הוא יסתכל על עצמו לתוך הנשמה שלו הוא יראה שהוא ישות הרבה יותר מבשר ודם כי אנחנו לדוגמא במדע מבחינת ידע יודעים שאנו מסוגלים לנוע במהירות הרבה יותר קטנה ממהירות האור,

אבל כשהאדם בלילה חולם התודעה שלו נעה למקום וזמן אחר שהמיקום המשוער שלו ביחס ליקום שלנו במרחב הוא אין סופי, והמהירות שהתודעה נעה בה באין סוף בין החדרים השונים היא אין סופית, ואין להכרה עצמה מגבלה מבחינת גבול היכולת לנוע בהכרה למקומות שונים, אלא שהגבול תחלה הוא יותר בחוויה של שמצמת את האדם בתודעה להיות רק אדם ולא לחוות את עצמו כחלק מהמרחב עצמו וכחלק מהישות של המרחב עצמו שמקיים אותו, כאילו הוא עושה אותה והיא עושה אותו.

ובכל מקרה כשהאדם בלילה חולם הוא הולך ועושה דברים ומדבר עם אנשים ומזיז דברים והוא מקבל את התחושה שמה שהוא עושה וודאי שמשנה, ושמה שהוא עושה זה אמיתי ושכאילו מצד ההכרה עצמה של האדם בחלום הוא לא חווה כלל שהוא בחלום אלא רק כשהוא מתעורר בבוקר הוא מבין אה הייתי בחלום והאין זו תופעה מוזרה ביותר? עצם הקיום של האדם במקומות וזמנים אחרים (יקומים אחרים לכאורה) שבהם האדם פועל ועושה דברים באותה דרגה של עוררות שבה הוא נמצא כאן כשהוא ער, יש פה עניין חשוב שמידת ההתקדמות של האדם היא דווקא בהכרה, ושכל המסעות שהאדם עובר במרחבים השונים וכל ההתקדמות שהאדם מתקדם היא דווקא בהכרה ולא בחומר ובמה שהוא משיג בחומר במרחב, אלא שההכרה עצמה שהיא בחינת חיי העולם הבא היא זאת שמשתכללת ועוברת שינוי.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply