>> מהות הסבל והמתנה שהיא הרגע הזה

מהות הסבל והמתנה שהיא הרגע הזה

האדם לפעמים רוצה לחיות, ולפעמים רוצה למות, כשהאדם במסע זה כי הוא רוצה את המטרה, כשהאדם משיג את המטרה הוא נזכר במסע, ומרגיש כאילו הוא היה המטרה, ועכשיו הוא איננו.

והאדם סובל, דווקא בגלל שהוא בו זמנית להיות במסע אל המטרה, ובו זמנית להיות בתחושה שהוא הגיע אל המטרה, האדם רוצה שהתחושה של הרצון למות, לא תהיה חסרה את התחושה של הרצון לחיות, הסבל עצמו הוא הנפרדות שהאדם חווה.

כי מה שהאדם רוצה באמת לחוש זו אחדות, והאדם חושב לעתים ששורש הסבל שלו זה שחסר לו משהו או שיש לו משהו שהוא לא רוצה, ואז הוא לא מצליח להבין למה זה לוקח כל כך הרבה זמן להרגיש ולחוות את מה שהוא רוצה באמת מכל ההיביטים האפשריים.

כי כפי שכבר אמרתי, כשהאדם רוצה למות, הוא רוצה באותה פעימה גם לחיות באמת, ואם האדם יסתכל על העניין מספיק זמן, הוא יתחיל לראות שגם בתחושה הרעה שהוא מרגיש כרגע יש את אותה תחושה טובה שהוא מחפש באמת.

וזה משהו שצריך להבין בדיוק כיצד לגשת אליו נכון, כי האדם לעתים כשמדברים איתו על להתחיל לחוות אחדות, הוא לא מבין בדיוק במה מדובר, כי כמעט אף אחד לא שואל את עצמו באמת “למה אני רוצה את כל מה שאני רוצה”, או “מה אני רוצה יותר מהכל” ומשקיע זמן בלחקור את השורש של הרצון העמוק ביותר שלו.

כי אנשים נשארים על פני השטח מה שנקרא, ולא חודרים מבעד למעטה הקר והחיצוני של המציאות והתפיסה (קליפות), אל תוך הליבה הפנימית והאש שהיא הכוח שמחיה את התחושה שהאדם כל כך מתאווה לחוש.

ושורש הנפרדות הוא הניתוק של האדם מהרגע הזה, שהוא המתנה של הכל אפשרי, וחשוב להבין איך זה בעצם עובד, שהכל אפשרי, לדוגמא אפשר להבין זאת יפה מאוד דרך ההבנה שאפשר להשתפר בכל דבר.

לדוגמא אם האדם מתחיל לתרגל ספורט חדש או כל דבר שדורש מיומנות כמו אפילו בישול או עבודה בכלי עץ, אז לאט לאט הוא לומד את המיומנות ומתוך הקושי עצמו שהוא המאמץ שהאדם חווה, דווקא משם הוא משתפר.

והנה עכשיו יש משהו חשוב שעל האדם לדעת, שדרך הרצון שלו להשתפר בדבר מה, ועל ידי הדבקות האמתית שלו בדבר, על ידי כך האדם זוכה להארה ולחוויה של התחדשות.

כי היכולת עצמה להשתפר, היא טבועה באדם, מעצם היותו יישות שקיימת במימדי ההכרה של הנצח, והיכולת של האדם להשתפר היא תוצאה של החיבור של ההכרה של האדם אל ההכרה האין-סופית שבה כל רגע כבר תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים, ושבה יש אין-סוף רגעים באמת.

כי כשהאדם משתפר במשהו “אין חדש תחת השמש” מהבחינה שהטכניקות שהוא לומד ומתרגל הן טכניקות שאחרים שמתרגלים את אותו ספורט או אותה מיומנות כבר מתרגלים ולמדו בעבר.

רק כשהאדם חווה פריצת דרך באותה מיומנות שאותה הוא רכש, רק אז הוא יכול להיקרא מאסטר, ובמצב הזה הוא יכול באמת לבטא את האותנטיות שלו דרך המיומנות האולטימטיבית שהשיג.

והאמת היא, שכל אחד יכול להיות מיומן לרמה הזו בכל דבר, כי עצם הקיום עצמו מעיד על כך שהכל אפשרי, ושכל אחד הוא בעל פוטנציאל ויכולת אין סופית להיות כל דבר ושלכל דבר יש חלק בהכל, ושהכל קשור להכל באין סוף דרכים וכו..

ומצד האמת אם האדם יבדוק הוא יראה שרק הרצון העז הוא הכלי והגשר אל כל דבר שהאדם חפץ בו, ומתוך היכולת של האדם להשפיע ולהעניק את הטוב הוא הופך לתחנת מעבר וצינור של אנרגיה, שהיא הביטוי של אותן כוחות קדומים של אהבה שמהווים את תכלית הקיום כולו.

כי אהבה היא הדבר שלא משנה כמה ניתן ממנו, אנחנו לא מבזבזים כלום, כי ככל שמעניקים יותר אהבה, האהבה רק גדלה, וככל שבוחרים באהבה, ככה לומדים את מהות האחדות עצמה באמת.

כי מהות האהבה שאני מדבר עליה היא לא האהבה מהסוג של להיות בן אדם נחמד שכל הומלס שהוא רואה הוא נותן לו כסף עד שהוא נהיה מרושש או בן אדם שהולך ומחבק את האדמה והעצים כל היום ומתבטל, אלא האהבה שאני מדבר עליה היא התגלות האותנטיות הטוטאלית שבאחדות, שהיא תכלית החיפוש של האדם, כי כשהאדם מחפש ומנסה להשיג דברים, הרי שכל הרצון שלו לחפש ולהשיג דברים שונים בעולם זה סה”כ ביטוי של הרצון של האדם לחוש שלמות באמת, כי ממילא אם האדם היה חש שלמות, הוא לא היה ממשיך לרצות לחפש עוד מאומה.

ודרך הבחירה של האדם לרצות משהו, דרך הבחירה שלו לרצות לדוגמא באמת את האמת, הוא יכול על ידי כך להתקדם אל הרצון שלו דרך ההבנה שהכל אפשרי כפי שכבר ביארתי קודם.

וכגודל הרצון של האדם, ככה גודל המשאבים וההזדמנויות שהמציאות תקנה לו, כי הרצון הוא הכלי שניתן לאדם בכדי לנוע באין סוף, ודרך החוויה של הרצון האין-סופי להשפיע, מתבצע חיבור ישיר לשורש התחושה והחוויה של השלמות שהאדם כל כך משתוקק להגיע אליה.

העצה בפוסט זה היא שהאדם יחקור ויבין מה אני באמת רוצה ואז ילך וינסה להשיג את זה, עצם ההתגברות של האדם על המכשולים בדרך להשגת רצונו מסמלים את ההתפתחות של השכל שלו באותה קטגוריה שבה הוא מתנסה ולומר, כלומר דרך הקושי של האדם לעשות ולמלא את רצונו, וכשהוא למרות הקושי הולך ועושה, ככה השכר שלו יהיה יותר גדול, כי ככל שהרצון גדול יותר הקושי גדול יותר, וככל שהאדם מתפתה לעצלות ולקושי ככה הוא נכנע וחווה מצבים של ייאוש ובלבול..

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply