מי זה גופל אור? למה אני מעלה פוסטים? איך קיבלתי את כל הידע שלי?

מי זה גופל אור? למה אני מעלה פוסטים? איך קיבלתי את כל הידע שלי?

בגיל 16 חוויתי חוויה ששינתה את מסלול חיי מקצה לקצה, בכל חיי חייתי עם תחושה ש”משהו חסר”, במהלך כל חיי ועוד בתור פעוט היא הניעה אותי לחקר של המציאות ולחיפוש של תכלית עמוקה לחיים. התשובות שקיבלתי לא סיפקו אותי לעולם ותמיד המשכתי לחפש. התחושה שמשהו חסר \ לא מובן גדלה והפכה בזמנים מסוימים למפלצת שלא רק דורשת שאחקור ואחפש את התכלית הסופית אלא גם הפכה לרגשות הקשים ביותר שאדם יכול לחוות ברמה הנפשית. ככל שגדלתי וגיליתי שהעולם הוא מקום מאוד מסובך ולעתים מלא בסבל וחוסר צדק אותה תחושה התחילה לגדול והחליפה אותה תחושה של חוסר אמון, שעמום ותחושה שאין תכלית לדבר. במהלך השנים אותה תחושה של חוסר צדק בתוכי גדלה ואיתה גם איבדתי עוד ועוד את האמון שלי במציאות ובמה שקורה עכשיו.

 

יום אחד במהלך סיטואציה מאוד מאוד כואבת בחיי הגיעה התחושות של “חוסר אמון”, “חוסר צדק”, “חוסר תכלית\שלמות” במציאות לשיאן. ברגע הזה ראיתי הכל שחור והתחלתי לחשוב רק מחשבה אחת בלופ אין סופי במשך שעות רבות בלילה: “אני עומד למות”. לא הצלחתי לחשוב על דבר אחר מלבד על המחשבה הזו, שנבעה מתחושה פנימית בתוכי של ידיעה מלאה.

לאחר שעות רבות במהלך הלילה, עם התעצמות הרגש הנורא – ישבתי לרגע על המיטה בישיבה מזרחית, ועצמתי את העיניים.

באותו רגע קרה בתוכי משהו שאז לא ידעתי להסביר במילים.

מתוך המקום שבו “אני” חווה את הכאב הגדול ביותר שניתן לחוות, הגעתי למצב שבו אני חווה במקביל גם את ההנאה הגדולה ביותר שניתן לחוות. הגבול בין כל ההפכים הלך לאיבוד ואיתו גם הגיעה תחושה חדשה של שלמות. בתור התחלה קמתי מהמיטה והגוף שלי הרגיש מוזר, משהו הרגיש שונה ממקודם, אבל שום דבר לא היה נראה שונה, ההבדל היה תפיסתי בלבד.

כל אובייקט במרחב קיבל עוד מימד נוסף של עומק פנימי מה שגרם לדברים להיראות פתאום מדהימים, כל פרט ופרט במציאות פתאום נראה צבעוני ותלת מימדי בצורה יוצאת דופן.

כשפתחתי את החלון ואפשרי לקרני הזריחה שבדיוק האירו את הטבע והעצים שבחוץ לחדור אל החדר הרגשתי מעין תחושה של אופוריה, הרגשתי בפעם הראשונה בחיי שהכל מונח בדיוק במקומו המדויק. כמה דברים ששמתי לב אליהם לאחר מכן כשיצאתי להליכה: אני תפיסתית לא מבדיל יותר בין דבר והיפוכו, אני לא מבדיל בין דבר שקורה ודבר ש”אני” עושה. הכל נראה פתאום כחלק מזרם של תנועה שמתרחשת במציאות. תפיסתית לא היה יותר הבדל בין דברים שקודם חוויתי כהפכים: אני\לא אני. תחושה של סבל \ תחושה של הנאה וכו

 

כמו כן פתאום היתה לי גישה לרוב הזכרונות שלי מהעבר שקודם לא זכרתי, היכולת שלי להיזכר ולדמיין דברים היתה פתאום עוצמתית הרבה יותר, הרגשתי כאילו אני צופה בטלוויזית פלזמה כשאני עוצם את העיניים. זאת ועוד, נפתח בתוכי רובד פנימי של הסתכלות, גיליתי שהמציאות שלי היא תוצאה של איזה שהוא ענן “גז” פנימי שעשוי מרגשות. כן – הרגש שלי יוצר את המציאות, ממש כך. הדרך שבה ארגיש \ אסתכל על כל סיטואציה היא זאת שתקבע את גורלי ולא מעשי. מתוך אותה חוויה של גילוי רכשתי את היכולת לנוע על ציר הזמן אבל לא בצורה הרגילה שבה אנו רגילים לנוע, המימד הפנימי הנוסף שגיליתי אפשר לי בעזרת הדמיון לראות תמונה של המקום והזמן שבו אני רוצה להיות והרצון הראה לי את הדבר הנכון לעשות בכל רגע בכדי להגיע לשם. לאחר חוויה זו תפיסתי השתנתה מקצה לקצה, העולם נראה פתאום כחלום אחד גדול, ולמדתי עם הזמן להכיר ולהבחין בכיצד מנהלים את רוב האנשים גורמים שאליהם הם לא מודעים. גם הפעולות שהאדם תופס במודע שהוא עושה עכשיו הן סה”כ תוצאה של פעולות “לא מודעות” שהוא עשה. בדיוק כפי שבחלום אנו נמצאים במעין מצב של “טייס אוטומטי” כך גם רוב האנשים נמצאים היום וככה הייתי אני לפני אותה חוויה שחוויתי. 

 

מאז אותה חוויה הרגשתי שכל מה שהיה חסר זה – אני. האני שלי הוא היה החסרון, ובאותה חוויה אני התאבדתי, אבל לא פיזית. וזה מה שלא הבנתי באותם רגעים, אלא רק מאוחר יותר.

 

מאז אותה חוויה מסלול חיי השתנה מקצה לקצה, עם הזמן למדתי להבין יותר את החוויה שקרתה לי, למדתי המון והתחלתי להתעסק ולחקור לעומק מסורות כמו הבודהיזם, הזן תורת הקבלה ועוד הרבה.

 

מאז שזה קרה, פרשתי מהלימודים, נפרדתי לשלום מכל החברים והאנשים בחיי שהגיע זמנם ללכת והתחלתי מסע שמטרתו כולה היא לעזור לאנשים.

 

פתחתי את העסק הראשון שלי בגיל 18 וקראתי לו “אחדות” כיום במסגרת העסק שאני מנהל אני מציע שיחות ייעוץ בשלל תחומים כשהמטרה המרכזית היא להוביל את האדם אל האמת.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×