>> מתח בגוף ומתח חשמלי במוח \ צ’אקרת הגרון מורחב \ מחלות נפשיות ומחלות פיזיולוגיות

מתח בגוף ומתח חשמלי במוח \ צ’אקרת הגרון מורחב \ מחלות נפשיות ומחלות פיזיולוגיות

התחושה הזאת שאדם מרגיש “מתוח” כמו תחושה כזו של מתח בגוף, מקורה במתח חשמלי גבוה באזורים במוח שאחראים על הסימולציה של החוויה של הגוף במרחב, והאזורים האלה בעצם מדמים לאדם את התחושה של הגוף שלו ביחס לחלל הריק, וכך האדם גם כשהוא עוצם עיניים יכול למפות את כל הגוף שלו ולהרגיש את הגוף שלו במרחב, תוך כדי שימוש ברשת עצבית רחבה שמתפשטת לאורך הגוף.

כאבי פנטום הם כאבים שמרגישים אנשים שאיבדו יד לדוגמא, והם עדיין מרגישים את הכאבים ביד, וזאת כיוון שהסימולציה של היד קיימת באזור במוח שמסוגל גם לזכור ולא רק להתסמך על הרשת העצבית הנוכחית בגוף.

ובהרבה מקרים הגורם המרכזי לרמות גבוהות של מתח חשמלי באזורים הנ”ל במוח הם רגשות מודחקים דווקא, כי הרגשות של האדם הם הפנימיות שלו, שכי הם הנופים הפנימיים של החוויה התודעתית הלא מודעת של האדם.

והרגשות והמחשבות שיש לאדם הופכים לנופים שלמים, (נופים=מציאויות), ובלילה כשהאדם חולם המחשבות והרגשות שלו הופכים לנופים שונים כל לילה, וכל אדם חולם מספר חלומות שונים כל לילה, ואת זה אפשר להכפיל בכמות האנשים שיש ובכמה חיו אי פעם.

והנופים הפנימיים האלה מעצבים את המציאות שלנו בסופו של דבר, גם כשאנו ערים, כי הדרך שבה הם גורמים לנו לתפוס את המציאות לא מאפשרת לנו לבטא את רמת החופש הבלתי מוגבלת השייכת להייתנו חלק ממהות הטבע המקורי שמקיים את הכל \ המחוייב הראשון.

ומעמס הרגשות שמודחקים ברמה הלא מודעת של האדם, ככה עצמת המתח שגוברת על האדם במטרה לגרם לו לקרוס, והתוצאה של ההדחקה של הרגשות היא תופעה שאנחנו מתחילים לראות בכל מדינה אבל בעיקר במדינות שבהן המודרניזציה שולטת כמו חלקים בסין ויפן ובארצות הברית, 

שם אנשים מודעים יתר על המידה לאיך הם נראים, איך הם מדברים, מייחסים חשיבות רבה מאוד לאיך הקול שלהם נשמע, לאיך הם נראים מבחוץ, לאיך הם הולכים ומפה הרשימה רק ממשיכה..

והרגשות האלו שמודחקים בסופו של דבר גורמים לעומס של הגוף הפיזי של האדם גם, כי בסופו של דבר הטבע המקורי של החוויה של האדם הוא שדה שמכיל את הכל, רק שבחוויה של האדם בעולם הזה את עצמו השכל המצומצם שלו איננו מסוגל להכיל ולהבין את הכל ולכן הוא מדחיק.

כלומר שהנתק הזה בין השכל לרגש הוא זה שמוביל לעומס רב על הגוף, אי-האינטגרציה הזו, היא זו שמובילה את האדם למצב של מתח, והמתח הזה לעתים מתפרש ככאב רב במוח ותחושה של תפיסות בגוף.

ובעולם היום קיימות מחלות רבות שקשורות לתופעות כאלו ואחרות של כאב בגוף, כולל אפילו מחלות סופניות כמו סרטן ומחלות רבות נוספות הקיימות בעולם, שפוגעות באדם לא דווקא בגלל המצב הפיזי שבו הוא נמצא, אלא בגלל המצב הנפשי שבו הוא נמצא,

כלומר שיש מחלות שמי שחסין אליהן הוא מי שחסין נפשית למה שאחרים לא חסינים אליו שהמחלה הספציפית תוקפת, ויש הרבה מחלות שכדי להיפגע מהן צריך סוג מסוים ספציפי של חולשה נפשית \ מחלה נפשית כדי להיפגע מהן, וגם כל מיני מפגעים פיזיולוגים כאלו ואחרים שהאדם חווה הם גם סוגים של מחלות שהאדם נדבק בהן בגלל חולשות נפשיות כאלו ואחרות.

והסיבה לכך היא שהמחלות האלו איך שהוא ממגרות בפועל את הקיום של ה”מחלות הנפשיות” האלו באדם, ויש רמות של מחלות, כמו שילד קטן חולה לשבוע שבועים ויש לו חום, ויש מחלות יותר קשות, שאנשים מאוד מבוגרים חולים בהם, ששם האדם אפילו לא בהכרה רוב הזמן, אבל הנפש שלו מבפנים כן עוברת תיקון, והעולם הלא מודע של האדם ממשיך לפעול, ושם האדם ממשיך לעשות איזה שהוא תיקון פנימי שבו הוא עובר כל מיני שלבים פנימיים בהכרה, והתוצאה היא שזה משפיע על הדרך שבה הוא תופס את פני הדברים כשהוא מתעורר..

וגם מחלות רבות שאדם חולה בהן והוא בהכרה, גם שם דווקא האילוצים של המחלה הספציפית הזו מאלצים את האדם להתמודד עם איזו אמת עמוקה לגבי עצמו או איזה משהו חשוב שהוא חיפש הרבה  זמן.

ואפילו גם האילוצים לדוגמא שאנו חווים עכשיו עם המסיכות, התוצאות של מה שקורה זה לדוגמא שאנשים הולכים עם המסיכות ו”מריחים את הבל הפה של עצמם” בכדי שאנשים יסתכלו פנימה לתוך עצמם, כי בכל התקופה הזאת יש איזה שהוא מסר, כי  בכל תקופה יש את האלמנטים שלה במציאות ואת התרחישים שלה שקורים בעולם שמעצבים את פני התודעה הגלובלית הכללית כפי שהיא..

וכל התרחישים השונים הקורים בעולם הם חלק מהפנימיות של המציאות, שהיא סוד החיפוש של האדם בעולם אחרי אושר, והשעורים השונים שכל אחד חווה ברמה הפרטית הם גם חלק מרשת תרחישים שקשורים לאנשים רבים אחרים, כלומר שגם אם האדם חווה את עצמו בחלקת המציאות הקטנה שלו וחושב “מי אני בכלל”, שידע שהוא קשור ברמת שהוא לא מודע אליה להכל ולכל דבר שקורה, כמו כולם וכל דבר אחר.

ויש גם את עניין הביטוי, שהוא סוד השחרור של הרגש, כי בשביל שהאדם יחווה ריפוי, עליו לחוות איחוי של הפצע, של הפער בין הלב לשכל, והביטוי במקרה הזה משחק דמות מפתח בדרך אל לב המסע.

כיום ניתן להסביר את העניין כך: נאמר שמה שחוסם את צ’אקרת הגרון הוא השקר, ככל שמידת השקר גדלה באדם ככה הוא פחות מרגיש שהוא יכול לבטא את עצמו באמת, כי הביטוי העצמי שהאדם באמת רוצה לחוות הוא הביטוי של ההתגלות של האמת הטבעית, וככל שהאדם משקר יותר, בין אם לעצמו או בין אם לאחרים – ככה הוא בעצם פוגם בכלי הרוחני שהוא לא אחר מאשר הרצון של האדם.

כי הרצון של האדם הוא כלי רוחני שניתן לאדם שמאפשר תנועה בין כל המציאויות הקיימות באין סוף, וגם התנועה של הרצון של האדם, והתנועה של האדם בעולם, גם היא מנקודת מסוימת נתפסת כביטוי של חלק מסוימת בהוויה של האדם, בדיוק כמו שהאדם רוצה לשיר לדבר ולצחוק ולבטא חלקים אלו.

וכל העניין הוא כזה: שההשלכה של השקר של האדם היא הירידה ההדרגתית של רמת ההכרה של האדם, כלומר שהתוצאה הישירה של זה שהאדם משקר זה שהוא מרגיש סבל שנובע מכך שהרמה ההכרתית של החוויה שלו את פני הדברים מצומצמת, והוא רוצה לשוב ולחוות שוב את החוויה של מקור הטבע האמיתי שלו.

כי כל הרצון של האדם לבטא את עצמו כל הזמן נובע מהרצון שלו להבין מי הוא באמת, כי כשהאדם מבטא את עצמו הוא לומד להכיר בעצמו חלקים חדשים שהוא אפילו לא הכיר בעצמו, וכשהאדם מבטא חלקים חדשים בו, ככה הוא בעצם מגלה תכונות בו שקיימות רק ברמת הפוטנציאל, וזו מעין חוויה של התגלות של הטבע הבלתי מוגבל של החוויה.

ובשביל לרדת לשורש העניין יהיה על האדם ראשית להבין את מהות השקר, ונדרשת פה הבנה שעצם ההתבוננות הרגילה שלנו על דפוסי ההתנהגות שמנהלים אותנו, ושלא מאפשרים לנו “לצאת מהתבנית” מקנה לנו נקודת מבט רחבה חדשה על מדוע אנו באמת סובלים.

כי ברגע שהאדם יביט אל תוך עצמו, ממש עד לרמה הכי עמוקה, בסופו של דבר הוא יפגוש את עצמו, והוא יפגוש את המקום בו שלא משחרר את מה שהוא לא משחרר, כי כל מה שמונע מהאדם לבטא את עצמו איך שהוא רוצה באמת זה שהאדם לא משחרר מספיק, כי עוצמת השחרור היא העוצמה החזקה ביותר ועל כך נכתב בפוסטים קודמים.. 

והמטרה של פתיחת צ’אקרות הגרון היא שהאדם יוכל לבטא את הפנימיות שלו בצורה ישירה, כי הרבה מהסבל של האדם נובע כי הוא לא מבטא את הפנימיות שלו בצורה ישירה, לא החוצה כלפי אחרים, אלא פנימה כלפי החוויה הפנימית שלו את עצמו.

כלומר שהאדם בשביל שהוא יוכל להיפתח כלפי חוץ הוא צריך גם להיפתח כלפי פנים וההפך, וזו פעולה של שחרור, כי השחרור הוא החוויה שנמצאת בקצה של הכל, במקום שבו הכל מתחיל והכל נגמר. 

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply