>> נגיף \ למה נוצר נגיף ועל תהליכים באופן כללי.. (בונוס בנושא: רמות החוויה של ההכרה העצמית בתודעה)

>> נגיף \ למה נוצר נגיף ועל תהליכים באופן כללי.. (בונוס בנושא: רמות החוויה של ההכרה העצמית בתודעה)

בפוסט זה תוצג השאלה של “מדוע נוצר נגיף”, מכמה היביטים, בינהם: היבט תפיסת המציאות המאוחדת של היישות שמקיימת את המרחב של המקום והזמן, היבט התפיסה היום-יומית של בני האדם ועוד..

 

השאלה מדוע קיימת הקורונה, נובעת מהשאלה של: מדוע יש נגיפים בעולם.. בגלל שישנם במימד זה נגיפים רבים, ובתודעה שהיא הצמצום של האין סוף, מתקיימת חוויה של צמצום של דברים לפי נושאים לכאורה..

 

כמו שיש שפה שמדברים אותה וכותבים אותה לדוגמא: עברית, ככה גם יש סוג מסוים של שפה שהיא לא במילים או אפילו במשהו שלמילים שלנו כבני אדם יש את היכולת להכיל ולהסביר כרגע,

 

שפה זו היא השפה של התודעה עצמה, שמשמשת את המציאות ברמה התודעתית בחוויה של היישות שמקיימת את המקום והזמן כולו..

 

זה קשור לעניין הנגיפים כי בעצם כשאנחנו מדברים על צמצומים, ובעיקר צמצומים מהאין סוף, אנחנו מדברים על נושא שקשה מאוד להתחיל להבין אותו עם השכל האנושי \ השכל המצומצם..

 

אבל תדמיינו לדוגמא בית, אז אפשר לדוגמא לדמיין שבאין סוף יהיו אין סוף צורות \ וואריאציות של אותו בית שמתקיימים באותו מרחב אין סופי, כשהחוויה של הבית פה במימד הזה בדמיון של האדם היא סה”כ צמצום של האין סוף, מעין עין שמוגבלת בחוויה שלה כביכול להבדלה בין דברים, ככה שהיא קולטת אך ורק את הצמצומים של החוויה של האין סוף.

 

קורונה = נגיף. נגיפים ישנם המון. הסיבה שהם הגיעו לעולם = זהה במהותה, אלא רק שבחיצוניותה נדמה לאדם לפעמים שיש הבדל.. מה הכוונה? קודם כל נגיף זה וירוס, הוא טפיל מיקרוסקופי שקיומו תלוי בתא חי אחר שיארח אותו.

 

אם מתייחסים לשאלה של למה קיים נגיף מנקודת המבט הזו, הרי שהתשובה תהיה: שעצם קיומו של הנגיף, וסיבת קיומו, דומה \ זהה לתהליך קיומנו בני האדם, כיוון שגם אנחנו יצורים חיים שמנסים לשרוד \ להתרבות רק בקנה מידה אחר של המציאות, כלומר, מנקודת המבט הזו:

 

כל הנגיף, זאת יישות אחת, זה שיש בפועל המון המון יחידות של הווירוס שנראות נפרדות \ כתאים כנפרדים ממש, הם למעשה יישות אחת שפיצלה את עצמה כדי לשרוד ולהתרבות בצורה יותר אפקטיבית, זה מה שכל שאר החיות עשו בכדור הארץ גם הם.. לפחות אלו ששורדים עד היום בתור זן.

 

ישנה עוד נקודת מבט, שעל פי נקודת מבט זו יש לדברים סיבה נוספת שקשורה לעצם הקשר בין הדברים \ לצורה שבה הם מסתדרים לתוך מקום וזמן מתוך הצמצום של האין סוף.. כלומר: יש אין סוף, פה מדובר על השאלה של למה הדברים מצטמצמים דווקא כמו שהם מצטמצמים מתוך האין סוף לחוויה שאנו חווים?

 

לדומא: אדם מבשל ארוחה, אוכל יוצא מהבית לעבודה, דורך בדרך על משהו ולא שם לב, כמעט מועד, שם לב שהוא דרך על מחבת.. פתאום זה מעלה בו את השאלה של, האם כיביתי את הגז, והוא חוזר ומגלה שהוא באמת לא כיבה את הגז..

 

אז האדם שואל את עצמו, האם זה ייתכן שקיבלתי סימן? האם זה ייתכן ש”לא סתם” מעדתי על מחבת..

 

והעניין פה הוא שבמידה וזה לא “סתם”, אז צריך לפרט ולהבין מה זה אומר ה”לא סתם” הזה.. העניין הוא שכשאומרים לא סתם בדרך כלל מתכוונים שיש כוח עליון כל שהוא שגרם לכך לקרות.

 

ישנה רמה שהאדם רואה, שעצם כך שהוא יכול לתפוס ולהכיל את הקונספט שנקרא כוח עליון שגורם לדברים לקרות בצורה מסוימת, מעידה על כך שהוא לא נפרד מאותו אורגניזם רוחני אין-סופי שהוא מדבר עליו..

 

כל הדבר הזה קשור לכך שהאדם מרגיש שהוא נפרד מהמציאות, למה? בגלל שרק בגלל שהאדם מרגיש שהוא נפרד מכל מה שהוא לא, הוא צריך לנחש אם זה שהוא דרך על מחבת זה סימן או לא סימן עבורו מכוח עליון שיחזור הביתה ויכבה את הגז.

 

מה זה אומר נפרד מכל מה שהוא לא? אני ממש אפרט ואסביר את זה יותר לעומק, כי הרבה פעמים קשה לאנשים לתפוס או לחשוב על הקונספט למרות שהוא ממש פשוט..

 

האדם מרגיש שהוא, שעצם החוויה שלו את עצמו ואת המציאות שלו, נפרדת מהחוויה של המציאות את עצמה, ומהחוויה של אחרים את עצמם, ברמה יותר עמוקה של זה: האדם חווה את עצמו נפרד מהחוויה של הכל כפי שהוא מחוץ אליו.. ישנה איזו שהיא מחיצה \ צמצום שהישות העצמית חווה, שמצמצת אותה לחוויה של נפרדות מהסביבה, שיש אותי, יש את איפה שאני מתחיל ונגמר, ויש את כל השאר..

 

ברמה הכי פשוטה של, האדם מרגיש שבתוך היד שלו – הוא נמצא, אבל בתוך השולחן שהיד מונחת עליה – הוא לא, יש פה חוויה של נפרדות.. אז מה הסוד של האחדות? הוא נמצא בכך שכל חוויה יכולה להתקיים רק כשהאדם חווה שני הפכים נפרדים.. כשאין הפכים = אין חוויה = אין אני..

 

ומנקודת המבט הזו, של אותה ישות שחווה את עצמה כמהות של הצמצום של המקום והזמן כולו, מה היא הסיבה להתפרצות הקורונה דווקא עכשיו? שאלה זו כמובן זהה לשאלה של מה גרם לכל נגיף שהתפרץ בהיסטוריה להתפרץ דווקא מתי שהוא התפרץ..

 

מה התשובה? התשובה היא זהה לתשובה של למה קורה כל דבר בעולם, מצד החוויה שבה הכל קשור להכל.. במילים אחרות, זה חלק מתהליך מסוים שגורם לדברים לקרות \ מוציא דברים לפועל ברמה הרוחנית של המציאות, ויש לכל אדם דרך וגישה לרבדים הגבוהים האלו, דרך זה שהוא מפסיק להזדהות ברמת ה”אני” עם הדמות שהוא חולם אותה, ומתחיל להזדהות עם זה שחולם אותה, שזה לחלוטין תהליך מחשבתי פסיכולוגי פנימי שהאדם עובר, שמעורר את התגובה הנ”ל..

 

ישנה דרך שהאדם יחווה את האין סוף, אבל צריך להבין שלחוות את האין סוף זה מושג רחב, יש כל מיני היביטים ורמות של החוויה של האין סוף, זה כמובן תלוי בכך שיש את זה שחווה את האין סוף, ואז זה אומר שאופי החוויה שלו את האין סוף תהיה כמובן קשורה לאופי הזהות שלו בעת החוויה שלו את האין סוף..

 

אפשר לראות את זה ככה, יש את האין סוף.. אין לזה סוף, מבחינה כמותית, אין הגבלה של כמה אופציות יש. אין סוף לכמה אופציות יש. במידה ויש חוויה של האין סוף מדובר במישהו שחווה אותו, המושג הזה מישהו \ אני, זה מושג שקיים רק ברמת החוויה המצומצמת (המוגדרת). ברמת החוויה האין סופית, אין מי שחווה, ועל זה נכתב השיר: “אין אני”..

 

יש גם את העניין של המוזיקה, שייכתב על כך פוסט ייעודי בקרוב, מדובר על הדבר הזה שאנשים מצליחים להגיע מבחינת יכולת, לביטוי של היביטים שקיימים במעל ההבנה של המימד הזה.. מה זה אומר?

 

תדמיינו שלאדם יש גבולות מסוימים בתפיסה עצמה, לא בקליטה, כי יש הבדל בין קליטה לתפיסה, האדם קולט מידע מסוים מבחינה חיצונית, האוזניים שומעות, אבל הקליטה עצמה, שהיא כבר ברובד תודעתי \ נפשי, יש לה מגבלה של כמה תהליכים היא יכולה לחשב \ איזה בדיוק תהליכים היא יכולה לחשב..

 

זה משהו שקיים ברובד של התפיסה כפי שנאמר, ושם זה ממש עובד כמו במחשב, לדוגמא: איך זה קורה שיש אנשים שנולדים עם יכולת מסוימת בעוד שאחרים צריכים ללמוד שנים בשביל להשיג אותה? לדוגמא: ילדים ופעוטות שיודעים לצייר “מהראש” ברמה שכבר אי אפשר להבדיל אם זה תמונה או ציור, ברמה ממש גבוהה של אמן מקצועי, או לדוגמא אנשים שנולדים עם יכולת מתמטית מסוימת?

 

לדוגמא במתמטיקה זה כבר קשור ליכולת חישוב, ושם יש כל מיני פרמטרים שמשתנים, העניין הוא שאפשר לא רק ללמוד דרכי חישוב חדשות כמו כפל חילוק חיסור וחיבור וכו.. אלא גם לשפר היביטים סטטיים מסוימים שקשורים ליכולת החישוב וההבנה הכללית שלנו, בקיצור = יהיה לנו יותר קל ללמוד ולחשב מבלי שזה ימאס ובצורה שבה זה יהיה לנו קל..

 

אנשים מסוימים שנראה שנולדו עם יכולת חישוב פנומנלית הצליחו להביע בגילאים צעירים יכולות חישוב נפלאות כאילו משום מקום \ מהגנים..

 

אנחנו כרגע מדברים על משהו שכביכול הבחוץ שלו הוא כמו מראה, ככל שנדבר עליו, אנחנו נדבר על הצורה הפנימית של זה שחווה אותו, אז כשמדברים על לחוות רמות באין סוף מדברים לחוות רמות בחוויה העצמית של זה שחווה את המציאות, רמות של הכרה נקרא לזה ככה..

 

ישנן כל מיני רמות שונות של הכרה, לדוגמא בלילה כשהאדם חולם הוא נמצא במצב הכרה שונה, אפשר גם בתודעה להגדיר את החלק שמשפיע על כמה יהיה קשר בין שני ההיביטים האלה בתודעה של האדם: עולם הערות ועולם החלום לדוגמא. בצורה כזאת שכשמשנים את ההיבט של הקרבה בינהם לחיוב, התוצאה תהיה שגם בעולם הערות האדם יזכור וירגיש את עצמו בצורה ממשית גם בעולם החלום, כשבעולם החלום, הוא גם ירגיש את עצמו הער במציאות הערה (את עצמו שוכב במיטה וחולם את החלום)..

 

ישנם עוד היביטים גבוהים יותר של החוויה של האני של האדם במציאות, והם ממש אבל ממש עמוקים בתוך התודעה, וקיימים בהכל ובכל דבר, אבל במצב של הסתרה, בצורה כזאת שכביכול הם משפיעים על כל מה שאנו רואים ואפילו קיימים בנו, אבל לא ניתן לחוות אותם ישירות, כי הם עצמם פועלים כמראה, שיש לה יכולת השפעה מסוימת, אך שהחוויה שלה מבחוץ תראה כבלתי נראית עבור ישות אחרת.. כלומר: כשהאדם מנסה לגשת לאותם היביטים גבוהים בחוויה של עצמו, הוא חוויה את הרמה הנוכחית של התודעה של עצמו כאן במימד הזה, שהיא תוצאה של התקשורת \ רמת החיבור של ההיביטים השונים בתודעה של עצמו במישורים “נמוכים אלו”..

 

בצורה הזאת, אפשר לומר שלהיות עצמך זה המבחן האמיתי, כי להיות עצמך באמת = להיצמד תמיד לאמת המוחלטת, אין לך יותר מוחלט מזה, כי זאת החוויה הטוטאלית האמיתית..כי ישנה רק אחת, טוטאלי = מוחלט.. מוחלט = שאין לו הפך.. אין לו הפך = השלמות..

 

השלמות = מה שכל אחד באמת רוצה להרגיש. על ידי כך שהאדם נצמד לאמת, הוא בעצם עובר את המבחן של להיות מי שהוא באמת.. ובזה הוא מגיע למצב, שתהיה לו היכולת להתמודד ולחוות את ההיביטים האין סופיים של המציאות שבה הוא נמצא..

 

האדם חושב לעתים שכשהוא יחווה את האין סוף הוא יהיה במקום וזמן אחר, המטרה היא לא לכוון את האדם לחוות את האין סוף כאין סוף דברים נפרדים כי זו עדיין נפרדות, המטרה היא לגרום לאדם לחוות כל חלק מהמציאות הנוכחית שלו כאן כחלק מהחוויה האין סופית \ הטוטאלית..

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע