על היכולת לשנות את מבנה ה”אני” באמצעות הדיבור \ כיצד לגשת לרבדים גבוהים בהכרה \ להתבונן לאזורים החשוכים של התפיסה בכל רגע

על היכולת לשנות את מבנה ה”אני” באמצעות הדיבור \ כיצד לגשת לרבדים גבוהים בהכרה \ להתבונן לאזורים החשוכים של התפיסה בכל רגע

ישנו העניין של הדיבור שבין האדם לבין עצמו, שזה נושא מאוד מעניין בפני עצמו, כי דרך ההעמקה בהתבוננות ובשיטות שאציג כעת יהיה ניתן ממש לחדור מבעד למעטה הקר של ה”ערפל” ולהתחיל לחוות את המבנים ההכרתיים שמרכיבים את האני שלנו מבפנים, וממש להתחיל לשפוך אור על כל מיני “נקודות חשוכות” בתפיסה של האדם.

שהאדם חושב מחשבות גם כשהוא לבד, והוא מדבר עם עצמו, יש עניין שהאדם עלול לשאול את עצמו: למי אני מדבר כרגע? 

כלומר נגיד והאדם חושב משהו כמו: “מה השעה?” אז אם הוא ישאל את עצמו: “את מי שאלתי את זה?” אז התשובה של רוב האנשים תהיה: “את עצמי”.

אבל הפעם חשוב להבין שזה לא מספיק, ה”עצמי” הזה, הוא משהו הרבה הרבה יותר מורכב מרק מילה, לכן בזמן שהאדם שואל את עצמו “מה השעה”? ולאחר מכן עונה לעצמו: “לעצמי” עליו לשאול את עצמו גם “את איזה חלק בעצמי אני שואל”?

ואני אתן דוגמא: אם אדם שואל את עצמו: “למה אני רוצה בית חדש”?, ואז במקום לענות על השאלה הוא שואל את עצמו שאלה חדשה של: “מי שאל את השאלה הזאת?” אז הוא ינסה ממש עם התפיסה שלו לתפוס את החלק ששאל, הוא יראה שממש עצם זה שהוא מפנה את ההכרה שלו לתחושה הזאת של מי זה ששאל וממש מנסה להיכנס פנימה ולהרגיש עם המודעות שלו רק על ידי זה הוא מתחיל להרגיש כי יש לו עולם פנימי שעשוי ממבנים הכרתיים, וזה דורש ממש תרגול של העניין כדי להתחיל להרגיש את העולמות הפנימיים האלה ולא רק בקצה של הקרחון שמעל פני השטח מה שנקרא.

בגדול גם כשהאדם חושב מחשבה הכי בסיסית שיש כמו: “אני נוסע ברכבת” גם המחשבה הזאת דורשת תהליכי חישוב והפעלה של כל מיני חלקים בהגיון עצמו ובידיעה שרובם המוחלט קיימים ברובד הלא-מודע של האדם.

ישנה דרך לחוות פריצת דרך, דרך המחשבה של האדם, לחוות התעלות וחוויה של רבדים גבוהים יותר בהכרה ובחשיבה של האדם, שזו בעצם החוויה של מערכות היחסים האין-סופית בין דברים.

כי בהגיון המודע של האדם, הוא תופס כל דבר כסופי, הוא מסתכל על שולחן ורואה משהו שיש לו התחלה ושיש לו סוף, בהגיון של האדם הממוצע: אם אומרים לו “תמחק את הגבולות של השולחן” אז הוא לא יוכל לדמיין יותר שולחן, ומה זה גבולות למי ששואל? ההתחלה והסוף של דבר.

איפה השולחן מתחיל? איפה שהוא כן, איפה הוא נגמר? איפה שהוא לא.

ההתחלה והסוף של הדבר.

אז לעניינו: בגלל שהאדם תופס כל דבר כסופי, כלומר הוא תופס כל דבר כנפרד מכל מה שהוא לא, אז הוא לא יכול לראות את הדברים מצד האחדות האמיתית.

כי באחדות האמתית הכל נתפס כאחד באמת, וזה מה שכל דבר ביקום שלנו מתקדם אליו, כי בהתחלה נאמר ש”היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות” ולאחר בריאת העולם \ המפץ בגדול, כל האחדות הזאת, שהכל, כל האין סוף ומעבר לו היו מרוכזים בנקודה אחת, הכל התפצל, וממש ניתן לראות זאת בטבע, שכל דבר רוצה לחזור לאחדות, ואפילו דברים דוממים שאנחנו חושבים שאין להם תודעה גם הם התודעה שלהם מתבטאת בין היתר ברצון שלהם לחזור לאחדות, כלומר שלכל דבר במציאות שאנו רואים יש רצון ממש כמו שיש לנו במידה מסוימת.

הרוח נושבת כדי למלא חללי ריק, זו איזו שהיא תנועה שמסמלת את הכמיהה להתאחד, להשלים, והתנועה הזאת, החוק הזה קיים לא רק בטבע אלא גם אצלנו בני האדם, שני אנשים מאוהבים – הם רוצים להיות אחד.

הכמיהה העמוקה ביותר של האהבה ומהותה היא לשוב ולהיות אחד, ששניים או יותר יתאחדו באמת.

אז איך זה קשור לעניין החשיבה?: גם בחשיבה של האדם עצמה שהוא חושב מחשבות ניתן לראות בדיוק את אותה תבנית, שהחשיבה של האדם רוצה לחוות איחוד עם המציאות, וככל שהאדם מתקרב לאחדות ממש ניתן לשים לב לזה שהחשיבה שלו מתחזקת ונהיית ברורה ובהירה יותר, ממש כאילו האוזן הפנימית ששומעת את המחשבות או מתחדדת או מתקרבת לסאונד של המחשבה, כמו תחושה של איחוד!

והאדם כשהוא מטיל ספק בהנחות היסוד שלו, על ידי כך הוא לומד איך להגיע לתבניות חשיבה חדשות לגמרי, כי האדם ביום-יום חושב ותמיד יש איזה שהוא חלק בהנחות היסוד שלו שבהם הוא לא מטיל ספק, כמו איזה שהוא DARK ZONE שהמודעות של האדם לא מגיעה לשם, ממש כמו אזורים אפורים כאלה שצריך לכוון אליהם את המודעות, שזו בעצם הפעולה של להטיל ספק בהנחות היסוד.

כי בסופו של דבר הפעולה עצמה של להטיל ספק, לא משנה באיזו הנחת ייסוד, היא אחת, זו אותה טכניקה, כי כל הנחות היסוד מגיעות מהנחת היסוד הראשונה של האדם, ומנקודת מבט מסוימת כל הטלת ספק היא גם התקרבות אל הנחת היסוד הראשונה שממנה יוצאות כל שאר הנחות היסוד.

בשלבים מסוימים של הטלת ספק ההגיון עצמו של האדם משתנה בצורה ממשית וממש ניתן לחוות פיקים לתוך החלקים הלא מודעים של האדם, שכוח החישוב שלהם יושב ממש על הבנה של מושגים אין-סופיים באמת..!

כי גם אצל האדם הכי לא מודע שיש, יש את החלק הכי מודע, והחלק הכי מודע הזה מחובר לחלק הכי מודע של כולם, אנשים מחפשים לחוות חיבור עמוק או איחוד, והחיבור \ האיחוד הזה יכול להגיע כששני החלקים במודעות הגבוהה שלהם מתעוררים כשהם נפגשים פה בחומר.

האיחוד האמיתי הוא ברבדים של ההכרה שבהם הכל אחד, ואסביר את עניין ההכרה הנמוכה והגבוהה כך: ככל שהאדם מתקרב להכרה שחווה את הכל כאחד ככה זה נקרא הכרה גבוהה, ככל שהאדם חווה יותר נפרדות זה הכרה נמוכה, החלקים בהכרה הגבוהה של האדם הם החלקים שכבר שהם כבר חווים הכל כאחד, ככל שהאדם מתקרב לחוויה של הכל כאחד זה נקרא שההכרה שלו יותר גבוהה וכו..

אז נשאלת השאלה כעת: איך ניתן ממש לגשת לחוויה של האחדות הזאת ושל ההכרה הגבוהה, והתשובה היא כמובן על ידי הבנה של מי זה שבכלל ניגש ושל הדרך לגשת.

קודם כל בואו נבין מי זה שניגש: לשאול את השאלה של “מי זה שניגש”? זה קצת טריקי, כי בעצם השינוי במבנים של ההכרה עצמם הם השינוי של האני, הם השינוי של זה שניגש, כלומר ברמה מסוימת אפשר לומר שהאני של האדם, עצם החוויה שלו כמי שניגש משתנה ככל שהוא ניגש לרבדים הגבוהים, במילים אחרות ויותר פשוטות:

ככל שמתקרבים לאחדות, אין יותר את האני הקודם של האדם, ה”אגו” של האדם מתפרק וזה בעצם מעלים את כל חוויה של: מתח \ לחץ \ חרדה ודברים מהסוג הזה לחלוטין, כי האחדות היא כמו תרופת פלא לכל הבעיות של האדם כולם, מכיוון שכל הבעיות של האדם ממילא שורשן שהוא רוצה לשוב ולהדבק שוב באחדות..!

חשוב להבין שכל הבעיות האלה של מתח, חרדה חברתית, לחץ וכל אלו הם בעצם חוויות שנובעות ומגיעות מתוך האני של האדם, כלומר שאם האדם ממש ילך ויבין וילמד לנתח תהליכים הוא יוכל להבחין בכך שהלחץ שהוא חווה לדוגמא זה תוצאה של הליכים מסוימים שלא פועלים כראוי (באחדות) בתוך המבנים ההכרתיים עצמם של החוויה, כלומר – איפה שאין אחדות: נוצרות בעיות, גם נפשיות וגם פיזיות.

זה כמו לדוגמא שכל המבנה הפנימי של המערכות האורגניות של האדם פועלות באחדות מלאה אבל זה לא ברובד המודע של האדם, ככה גם יש אחדות בין המבנים של השכל והחשיבה של האדם עצמם שהוא לא מודע אליהם, ומה שקורה כשיש אזורים שלא פועלים באחדות כפי שהם נועדו זה יוצר תקלות במערכת.

האחדות היא הפתרון להכל, כי ישנן כמה רמות של אחדות, ישנה את האחדות של הגוף שברגע שכל הגוף פועל באחדות הסיכויים של האדם לחלות שואפים כמעט לאפס, וגם כשהנפש של האדם פועלת באחדות אין סיכוי שהוא יחווה לחץ, חרדה מתח ודברים מהסוג הזה.

ישנו עניין יותר מורכב מעט, שגם אנחנו כולנו בני האדם זה בעצם סופר-אורגניזם, זו יישות אחת שרק ברבדים הנמוכים יותר של ההכרה נתפסת כמלא ישויות נפרדות, אבל מצד אותם רבדים גבוהים בהכרה שדיברנו עליהם שקשורים לאחדות … תנחשו: כולנו אחד \ כולנו יישות אחת וכו..

ובעצם פה העניין הוא שככל שאנחנו נלמד יותר להיות באחדות אחד עם השני, ככה זה בעצם גם הרפואה והתיקון של מה שצריך לקרות במישור הזה של הסופר אורגניזם, שימו לב שזו תבנית שחוזרת על עצמה תמיד שהאחדות מרפאת את הכל והאחדות היא הפתרון לכל הבעיות בכל המישורים כולם.

עכשיו אני רוצה לחזור רגע אחורה לנקודה של: מה הדרך לגשת לאותם רבדים גבוהים בהכרה של אחדות, שזו בעצם העצה של פוסט זה למעשה:

והדרך לגשת לאותם רבדים היא על ידי הטלת ספק בהנחות היסוד \ על ידי כך שהאדם ישוב ויסתכל אל האזור האפור שהוא אף פעם לא מסתכל אליו כל פעם מחדש וידבק באמת שהכל אחד,

וצריך להבין שיש פה מסלול שלם שהבורא ברא עבורנו והכין בשביל שהתהליכים האלו בדיוק יקרו, אבל יש עניין שצריך להבין שכשהאדם נופל למצבים של ייאוש ושל חוסר שיתוף פעולה עם עצמו אז הוא בעצם נופל לנפרדות ולחוויה שכאילו “הוא לא מתקדם” \ “הוא לא זז”.

וההמלצה היא לחקור את נושא הרצון לקבל אל מול הרצון לתת, ולהבין שכחלק מהסלול שהבורא ברא עבורנו, התיקון המהותי ביותר שנוגע להתקרבות לאחדות של הבורא, היא ברבדים של הרצון של האדם, כלומר שהתיקון הגדול ביותר שנוגע לאחדות הוא בעצם קשור לרצון של האדם עצמו, ואומרים לנו מקורות שזה קשור למעבר של הרצון הסופי של האדם לקבל לעצמו והפיכתו לרצון האין סופי להשפיע, ממש כמו הבורא.

כלומר הבורא ממש בא ומלמד אותנו במילים אחדות איך להתקרב אליו ולהדבק בו, וללמוד את התכונות שלו עצמו, אבל זה מסע בפני עצמו והדבר שהכי הכי מקרב את האדם הוא הרצון לדעת את האמת, ולא להישאר בחוסר ידיעה או בערפל..!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply