>> על הכשרונות שנולדים איתנו ועל “כשרונות על”

על הכשרונות שנולדים איתנו ועל כשרונות על

כל אדם נולד לעולם עם שכל מסוים, אמנם השכל של כל בני האדם הוא אותו שכל מהבחינה שזו אותה “מערכת הפעלה” בסופו של יום.

העניין הוא שגם במערכות הפעלה שהן מאותו סוג, יכולות להיות הרבה גרסאות והרבה סוגים לכל גרסא והרבה תוכנות וכל מיני שינויים ודקויות.

ואפשר להמשיל את העניין הזה ולהשוות אותו לעניין של נפש האדם, הרי אנחנו יודעים שלכל אדם יש אישיות שונה, כל אחד שתפגשו ברחוב הוא אדם אחר, גם אם יש אנשים דומים או תאומים, הם עדיין שני אנשים שונים באופי.

והשונות הזאת שמתבטאת דרך כל אחד היא האופי הייחודי שלו, והאדם נולד עם איזו שהיא תצורה בסיסית של אופי, והתצורה הבסיסית הזו של האופי מתפתחת עם החוויות שהאדם חווה במציאות, כי החוויות שהאדם חווה במציאות למעשה “צורבות” מידע על מערכת ההפעלה של האדם, כי מערכת ההפעלה של האדם, קולטת את השפה שהיא העולם הזה, והעולם הזה מאפשר למערכת ההפעלה שהיא האופי של האדם להתפתח.

ויש את העניין שבאופי של כל אחד יש כל מיני תכונות ויש אין סוף תכונות, ויש תכונות שהן אצל אנשים מסוימים \ קבוצות של אנשים מסוימים יותר דומיננטיות, ויש תכונות שהן פחות דומיננטיות באופן כללי, ויש תכונות שהן נפוצות יותר בקרב מגדר מסוים וכו…

וכל אדם נולד עם סט מסוים של תכונות שאצלו הן יותר “דומיננטיות”, וכל מיומנות נלמדת בעולם הזה, דורשת מערובות של שני היבטים, ההיבט הראשון הוא ההיבט של השכל שבדבר, וההיבט השני הוא ההיבט הרגשי.

כי הרבה דברים בעולם, כמו לדוגמא ציור, נגינה, שירה או כתיבה, דורשים מעורבות של השכל שבדבר, כלומר ההבנה לדוגמא של סרטוט, של הרמוניות או מקצבים, של תאוןריה מוזיקלית וידע בכתיבה ועריכה לשונית ועוד.. 

ואותם דברים דורשים גם מעורבות רגשית מסוימת, כי המעורבות הרגשית של האדם היא הביטוי של עצמו דרך המיומנות, והמיומנות נועדה למעשה כדי לאפשר לאדם לבטא את עצם היותו בעולם.

ולפעמים יש אנשים שנולדים עם תכונות מסוימות, שמאפשרות להם להיות טובים בדבר מה מסוים לדוגמא נגינה על פסנתר באופן מולד להפליא!

והסיבה היא שהמיומנות של הנגינה על הפסנתר לצורך העניין, דורשת דווקא פיתוח של איזו שהיא תכונה לדוגמא בשכל של האדם, של היכולת למשל וסתם אני זורק לפתח זיכרון מאוד חד של כל התווים בפסנתר והצלילים שלהם ויכולת מאוד פרקטית ללחוץ עם האצבעות ברמה המוטורית על התווים.

ואלו כלפי חוץ שני דברים שונים, אך ייתכן ששני הפעולות הללו דורשות דווקא פיתוח של איזה שהוא היבט מסוים במחוז השכל וההגיון, ואותו ילד שנולד וכבר מצליח לנגן בפסנתר זה מכיוון שאותם היביטים אצלו מפותחים מפאת תצורת האופי שלו.

וזה כל היופי, שכל אחד יכול להביא לעולם היבט שונה של האין סוף, כי האין סוף הוא כולנו, כי ישנו מקום שבו  כולם “מכירים את כולם” כשהכוונה היא שהכל אחד, וכל האנשים השונים וכל תצורות האופי השונות הן רק חלקים מפוצלים של אותו אחד, כשכל אחד למעשה מבטא היבט אין סופי בפני עצמו בתוך העולם.

כי ברמת הדמיון והיכולת של האדם לדמיין, אפשר למתוח את האין סוף ולהסתכל עליו בהרבה היביטים, במובן שכל אחד יכול לדמיין אין סוף רגעים שונים ואת זה אנחנו גם יודעים מהעובדה שהאדם חולם, ונסו לחשוב כמה אנשים חיו מתחילת ההיסטוריה, וכמה חלומות כל אחד חלם כל לילה (וכל אחד חולם בלילה גם מי שלא זוכר שהוא חולם חולם), ונסו להבין כמה חלומות אנשים חלמו סה”כ במספרים מתחילת ההיסטוריה, מדובר במספר בלתי נתפס. והשכל של האדם מוגבל ללראות את האין סוף בצורה של אין סוף מציאויות או רגעים שונים, אבל ניתן גם לראות היביטים שונים לחלוטין של האין סוף בעזרת היכולת לראות את המציאות מחוץ לשכל האנושי.

והאדם כאשר הוא מבצע דבר מסוים במיומנות רבה ביותר, שידע שיש אופציה שהוא יכול להגביר את המיומנות שלו בדבר באמצעות פיתוח של היבט מסוים בשכל, או על ידי פיתוח של היבט מסוים ברגש.

כי כל דבר שהאדם רוצה לעשות, דורשת מיומנות כפי שכבר ביארתי של היבטים שקשורים גם לרגש של האדם וגם לשכל של האדם, וברגע שהאדם מגיע לאיזון של כל מיני היביטים מסוימים ברגש ובשכל שלו, במידה והם תואמים ל”דרישות” של מיומנות מסוימת, האדם יכול להגיע דרך המיומנות לרמת ביטוי חדשה של עצמו.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע