>> על התמכרויות והדחקה רגשית \ לופים \ כאבים פיזיים ללא ממצא רפואי

על התמכרויות והדחקה רגשית \ לופים \ כאבים פיזיים ללא ממצא רפואי

בפוסט זה אדבר על כך שלפעמים האדם מתמכר למשהו, לאלכוהול לדוגמא, ויש פה שני שאלות, שאלה אחת כללית יותר שהיא למה אנשים מתמכרים לדברים באופן כללי והשאלה של מה גורם לאנשים להתמכר דווקא בדברים ספציפיים.

כשאדם מתמכר למשהו זה בגלל שבאופן כללי יש לו נטייה להתמכר, כלומר שאם האדם מתמכר למשהו ספציפי זה ביטוי של זה שהוא באופן כללי נוטה להתמכר, ובעצם רוב התירוצים של אנשים שמכורים לאלכוהול לדוגמא של למה הם לא רוצים להפסיק זה כי אם הם יפסיקו את האלכוהול אז הם יצטרכו משהו אחר במקום.

וזה נכון חלקית, זאת אומרת שמי שלא רוצה להפסיק את ההתמכרות שלו לסיגריות לדוגמא כי הוא מבין שזה יבוא על חשבון זה שהוא יתמכר לדבר אחר צודק מנקודת מבט מסוימת, אבל אם האדם רוצה להפסיק להתמכר לדברים ספציפיים הוא צריך להפסיק את הנטיה שלו להתמכר באופן כללי

כי התמכרות למשהו נובעת בגלל היצמדות בשל התחושה או המחשבה שהרגש מסוים של טוב שאני מחפש נמצא בדבר הזה והזה והזה..

אבל אם עוצמת הטוב של האדם מחויב שהיא תושפע מהמציאות החיצונית של האדם אז זה בעצם במילים אחרות הנטיה להתמכר, צורת חשיבה שהמהות שלה היא שמידת הטוב והרע שהאדם ירגיש תלויה במה שקורה לו, ולא באיך שהוא תופס את פני הדברים.

והאדם צריך להבין שכל הסבל שלו והצורך שלו להתמכר לדברים זה כי הוא לא מפעיל את השכל שלו ומבין את הבעיה הרגשית האמיתית שלו, כי השכל והלב יכולים להיות חברים טובים, ולשכל יש את היכולת לחלץ את הלב ממצבים בהם ישנה תחושה שהאדם לא שלם עם עצמו, והשכל יכול באופן כללי לעזור ללב לתפוס את הדברים מנקודת מבט שתאזן אותו,

וכך גם הלב, הוא חברו הטוב ביותר של השכל, מטבע הדברים, הלב מאזן את השכל והתחושה שהאדם מרגיש משפיעה על תפיסת המציאות שלו..!

ואם האדם רוצה להמיר את הנטיה להתמכר לדברים, הוא צריך להגביר את עוצמת מידת הטוב הלא-תלוי שהוא מרגיש, כי לאדם שני מידות של טוב, מידת טוב התלויה בדבר, שתלויה בכך שאני רציתי שכך יהיה והשגתי,

ומידת טוב נוספת שתלויה באיך שאני תופס את המציאות, ובעצם מידת הטוב שתלויה בתפיסת המציאות של האדם לא מושפעת ממילוי הרצון במישור הפיזי אלא ממילוי הרצון במישור הרוחני של האדם.

וזה למה יש הרבה אנשים שמרגישים תחושה שרע להם בלי סיבה, ושהם לא מבינים למה הם מרגישים תחושה מסוימת שלא נעימה להם וממש זה נראה כאילו זה מגיע משום מקום.

אבל זה מגיע מהתפיסה, כי ברגע שהאדם מדחיק משהו, כל דבר ודבר שהוא מדחיק ממשיך להשפיע על האישיות ועל הגוף שלו מהצד האפל של הנפש.

בקיצור, הדרך להפסיק להתמכר לדברים היא להפסיק להדחיק, להגיע לשורש הבעיה של האדם, להפסיק את הפיזור המחשבתי, להתמקד ולהבין מה הסיבה שבגללה הוא באמת סובל.

ופה בעצם כשהאדם ינסה להתקרב לשאלות האלו לגבי עצמו ולגבי היקום, הוא יחווה כל מיני מניעות, כל מיני הסתרות שמתחילות לצוץ, כל מיני הפרעות כאלו ואחרות, שבעצם בהתחלה האדם תופס אותן כבעייתיות וכמו משהו שצריך להיפתר ממנו ושהתכלית שלו זה להיפתר ממנו,

אבל מצד האמת לכל מניעה ולכל הפרעה ובעיה באשר היא יש איזו תכלית שהיא משרתת, והתחושה הטובה שהאדם רוצה להרגיש טמונה דווקא בכך שהוא יגלה את האמת לגבי כל דבר, ומתוך מידת האמת שבדברים, מתגלה תחושה נורא עמוקה של שעשוע פנימי שמאפשר מנוחה אמיתית, תחושה שהיא ההפך מדאגה.

בקיצור בנושא התמכרות, כל פעם שהאדם אומר לעצמו מה אם אני אפסיק לעשן סיגריות לדוגמא אז אני אתמכר למשהו אחר, אז הוא צודק, ומשם הוא צריך להמשיך להבין מה החוסר הכללי שיש לו שבגללו יש לו את הנטיה להתמכר לדברים, הוא צריך ממש להגיע להבנה אמיתית של כל המנגנון הזה של הדאגה שבסופו של דבר הוא זה שמוביל לצורך להתמכר באופן כללי.

כי אם האדם יסתכל על העניין בעין אמיתית הוא יראה שהצורך שלו להתמכר לדברים באופן כללי תמיד נובע מדאגה, כי אם אין דאגה מעורבת בעניין לא יכול להיות צורך להתמכר.

לופים נוצרים כשהאדם לא מצליח לבחור והוא לא מצליח גם לא לבחור, האדם נכנס ללופ כשהוא לא-אקטיבי לא לכאן ולא לשם באופן מוגזם, האדם צריך למצוא איזון מסוים של עשיה בשביל לצאת מלופ מסוים,

כי הלופ זה בעצם משהו שקורה בגלל חוסר ההבנה של האדם את המציאות, בלבול = חוסר הבנה

לפעול מתוך בלבול = לופ

ברגע שהאדם מבולבל הוא לא יודע ללכת אם ימינה או שמאלה, הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו בהרבה מצבים, הבלבול מונע מהאדם לקחת את ההחלטה הנכונה.

הבלבול מונע מהאדם מלאפשר לטבע לעשות את שלו, הבלבול גורם לאדם לפעול מתוך מניעים לא מתוקנים, דרך כך שהאדם מבין “אני מבולבל” כבר על ידי זה הוא מפסיק חלק משמעותי מהבלבול שלו, וזה בעצם מראה לנו את הטבע החמקמק של הבלבול.

ברגע שהאדם מחובר לרצון האמיתי שלו = אושר אמיתי

כי חיבור של המציאות + רצון = תענוג

והתענוג האולטימטיבי שהאדם מחפש הוא היציאה מכל הלופים כולם, כי לופ = הפרדה \ נפרדות.

כל לופ מסמל היבט מסוים בנפרדות ובצמצום של ההכרה הגבוהה, כל רצון שיש לאדם מסמל געגוע להיבט מסוים בלהיות אלוהים.

דרך  כך שהאדם מתבונן בלופ שהוא נמצא בו ומבין את השכל שבו על ידי כך הוא בהדרגה מבטל את הלופ, הבעיה היא שהרבה פעמים האדם לא רואה באופן מודע את מה שגורם ללופ לקרות, וזה בגלל שהאדם מעמיס על עצמו ובגלל שחוסר העשיה והנטיה שלו להדחיק יצרה מצב שבו יש עליו עומס של דברים שמחכים לתיקון ומחכים שיבינו אותם ושהאדם יהיה שלם איתם, 

וזה מוביל לנושא הבא של כאבים פיזיים בגוף כמו סתם נגיד כאבי גב או צוואר, או כאבי ידיים או כאבים בבטן, כל אלו עלולים להיות תוצאה של התהליך הנ”ל, הם מסמלים את ההימצאות של האדם בלופ, הם הולכים יד ביד עם הבלבול של האדם.

הכאבים האלו מסמלים במובן מסוים את מידת הרצון הלא ממומש של האדם, האדם רוצה לממש את עצמו באמת, והוא רוצה להגיע לחוויה של המימוש העצמי של התכלית שלו בעולם, כי כמו שלדוגמא בטבע לדברים יש תכליתיות מסוימת ורשתות מסוימות שקושרות דברים, כמו גאות ושפל והירח, גלים ורוח, ים אידוי מים ועננים וכו.. ושלדברים האלו שקורים יש תכלית שמשפיעה וקושרת את כל המערכות השונות הפועלות בטבע.

כך האדם גם רוצה להגיע לשיא התכלית האישית שלו, ובשביל לעשות את  זה האדם צריך להביא לידי מימוש את הרצון העמוק והשורשי ביותר שלו..

העצה של פוסט זה היא שהאדם ינסה להתקרב לתחושה בתוכו של הטוב שלא תלויה בדבר ושיבין דווקא אותה, שהאדם ינסה להבין כיצד נוצרת תחושת הטוב הבלתי תלויה…!

כי הטוב שהאדם באמת מחפש בשורש זה להגביר את מידת הטוב הבלתי תלויה ולחזור במובן מסוים להיות כמו ילד קטן ותמים שרצונו עדיין לא מוגדר ושהוא זורם עם מה שיש.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply