>> על חלומות צלולים ועל ההבנה של מציאויות מקבילות \ הרצון והאני של האדם

על חלומות צלולים ועל ההבנה של מציאויות מקבילות \ הרצון והאני של האדם

יש מקום שאם האדם יתבונן לכיוונו ההבנה שלו את הכל תגדל, המקום הזה הוא האמת, מחויב המציאות, משהו שלא תלוי בקיומו של שום דבר אחר, משהו שמכיל בתוכו ובתוך הישות העצמית שלו את כל ההפכים, משהו שלא ניתן למצוא לו הפך.

ויש פה עצה למי שנמצא בדיכאון או בכל רגש של קיצוני לא נעים אפילו לחץ או חרדה, כל דבר ממש, בעצם ניתן לשים לב שהעולם מכוון את האדם, וכשהאדם נפגש עם העולם בכל מיני רבדים אז הוא לומד יותר על עצמו, על מי הוא מבפנים, על החלק בו שהכי קרוב אליו ואם זאת הוא לא מודע לקיומו.

האדם לומד לראות ולהבין שהאני שלו הוא גם האני של המציאות, שחווית האני שלו אמנם היא גם שלו, אבל היא גם של המציאות, והחוויה של המציאות את עצמה שורש החוויה של ההכרה עצמה, כי ההכרה עצמה היא מה שמאפשר לאדם לחוות את המציאות, כי ברגע שלאדם אין הכרה אז הוא כאילו “לא כאן”, אפילו בחלומות כשאדם מצליח לעורר את ההכרה שלו אז הוא כאילו חוזר להיות קיים ויוצא מטייס אוטומטי, ובעצם הרמות של ה”טייס אוטומטי” הזה, הן בעצם רמות של הכרה, כי הנה רואים שכשאדם הולך לישון מיד הוא מאבד את ההכרה שלו ואז הוא חולם חלומות, ובבוקר כשהוא קם הוא זוכר את החלומות האלו כאילו זה לא היה הוא, זה בגלל שההכרה של האני שלו כשהוא התעורר לא נמצאת בזמן שהוא בחלום.

וישנה דרך שגם ההכרה של האני של האדם כשהוא ער כן תהיה ערה בחלום וזה נקרא חלום צלול וזה משהו שהוכח מדעית ושקיים בכל העולם כבר לא מעט זמן ויש סביבו הרבה מחקרים וגם מתרגלים מאוד מנוסים ברחבי העולם.

וברגע שהאדם מגיע לחלום צלול הוא בעצם מגיע לאותה דרגה של חוויה \ בחירה חופשית שהוא נמצא בה כשהוא ער, ומעל הדרגה הזו של הבחירה החופשית ישנן עוד מדרגות של בחירה חופשית.

והמציאות שלנו פה בסופו של דבר מלאה בשעורים והבנות, כי כל אחד שיסתכל על זה יראה שכל בן אדם במהלך החיים שלו מכל מקום שהוא נמצא בו הוא לומד הרבה דברים, הוא לומד גם את מה שהוא לומד אותו, לדוגמא מקצוע מסוים במכללה, אבל הוא גם לומד הרבה על העולם מההתנהות של המכללה עצמה, ושל המבנה של הצוות, ושל החדרים השונים במבנה, והוא לומד במהלך התקשורת עם אנשים שונים שנמצאים בסביבתו יותר על העולם ועל עצמו.

כי אפשר לומר שככל שהאדם חווה יותר הוא לומד יותר על עצמו, אם מסתכלים על כל חוויה שהיא כלמידה, ומבינים שהלמידה היא מקודשת, והיא הדרך להתקרבות לאמת, האדם כל פעם צריך להתסכל ולהביט לתוך ההדחקות שלו ולראות מה הוא בדיוק מדחיק מדחיק \ איפה הוא משקר לעצמו ולגבי מה..

כי בכל רגע האדם חווה כבר עכשיו חוויה אין סופית, כי כל חלק מהאין סוף הוא לא רק חלק מהאין סוף, אלא הוא כלול גם באין סוף עצמו, וזה עניין שיחסית אפשר להתחיל לקבל עליו נקודת מבט מסוימת דרך עניין החלומות שאנשים חולמים בלילה.

שכל לילה האדם חולם חלומות, וגם מי שחושב שהוא לא חולם, הוא חולם, כולם חולמים וחלק מהאנשים לא זוכרים בכלל חלק זוכרים קצת.. וכל לילה מישהו חולם חלום אחר, ובעצם לחשב את כמות האנשים שהיו אי פעם וכמה ימים כל אחד חי וכמה חלומות כל אחד חלם כל לילה, זה בעצם כמות עצומה מסוימת של מציאויות אפשריות, וישנן אין סוף מציאויות אפשריות, האפשרות שכל חלק מהאין סוף יהיה קיים מחייב את היותו צמצום שלו, מחייב את היותו נכלל גם באין סוף עצמו.

ובכל מקרה בחוויה של כל אחד באני שלו הוא חווה חוויה מסוימת באין סוף, אפשר לחשוב על זה כאילו יש לכל רגע מספר סידורי, ויש אין סוף מספרים סידוריים, אבל לצרכי העולם הזה הם מחולקים לכל מיני קטגוריות, בגלל שלדוגמא יש רצף מסוים הגיוני שהאדם צריך לעבור בחיים, ולא סתם שיקרו לו דברים שאין להם תכלית, וזו בעצם עיקר החכמה של הבריאה, כי בעצם עיקר היכולת לברוא את העולם היתה טמונה בעבודה על הצמצום הנכון של האפשרויות הנכונות מתוך אין סוף בצורה כזאת מדויקת כדי שהדברים יקרו לפי סדר גבוה יותר בעולמות הצמצום.

עכשיו אסביר מה זה חווית צמצום זה בעצם חוויה הכרתית נפרדת מהחוויה השלמה, שהיא החוויה שבה נכללת גם החוויה וגם האי-חוויה.

והאדם חווה בעצם רצף של דברים שבעצם מאפשרים ללימוד הנכון של האדם ושל ההתקדמות שלו להתרחש בעולם לכל כיוון שהוא.

ואם מסתכלים על כך נראה שכאילו כל אחד בפני עצמו מרגיש שהוא איזה שהוא אני נפרד אבל מצד התפיסה של כל אחד יש בעצם גם את המציאות, זאת אומרת שכל אדם תופס את עצמו בנפרד מהמציאות, זאת אומרת שהוא גם תופס אנשים אחרים שתופסים את עצמם כעצמם כאחרים וכחלק מהמציאות.

כי בחוויה של האדם את המציאות החיצונית יש לו אפשרות לחוות דרך הגוף רק עם החושים, והוא לא חווה את עצמו ואת העצמי שלו באופן רגיל סתם ככה כחלק מדברים אחרים כמו לדוגמא אנשים אחרים או אפילו דוממים וכו..

האדם תופס את המציאות החיצונית דרך האני הנפרד שלו אבל הוא חייב להבין שהאני תלוי בעצם בהכרה עצמה וברגע שהאדם חווה איזו שהיא חוויה כל שהיא של עצמו עושה משהו הוא חווה חוויה בהכרה.

ההכרה הזאת היא בעצם מורכבת מסך כל החוויות כולן של אין סוף ישויות שחוות את האין סוף באין סוף אופציות, זאת אומרת שיש נקודת מבט מסוימת שחווה גם את החוויה הזו, והחוויה של האדם את המציאות היא אמנם חוויה של ריבוי תהליכים מאוד מורכב, לדוגמא העבודה של האיברים הפנימיים והלב אל מול העבודה של המודע של האדם ברבדים של הדיבור וההליכה. אך החוויה של הישות שמכילה את הכל מכילה ריבוי תהליכים אפילו יותר מורכב, כי כפי שהזכרנו כל חוויה של כל אחד בכל רגע תלויה באיך שהוא תופס אותה ובגלל זה אין סוף אופציות של הכל, אבל החוויה של האני של האדם היא בעצם הצמצום של ההכרה הגבוהה יותר ממילא.

וכשאדם יוצר חוויה של הנאה כל שהיא, כלומר חוויה של מימוש רצונו, על ידי כך הוא יוצר את המילוי של המציאות בעצמו, שזה משהו מאוד מורכב, אבל לא מורכב מידי להבין אותו, בגלל שכל אחד חי עם התחושות והדברים שזה קשור אליהם מאז ומתמיד.

כי החוויה של מילוי הרצון היא חוויה של מילוי חוסר, הרצון הוא חוסר, האדם חסר את מה שהוא רוצה, הוא משתוקק אליו, זה למה נאמר “דורש את מילוי רצונו”.

וההתבוננות על הרצון מקנה לאדם הבנה שהרצון הוא חלק משרשרת מסוימת של רצונות שיש לאדם שפועלים לא רק על ציר קנה המידה האופקי או האנכי, אלא גם על ציר קנה המידה הפנימי, כי בעצם הרצון של האדם הוא לא רק זה שרצון מסוים שמשהו שהאדם רצה הוביל לכך שהוא ירצה את מה שהוא רוצה עכשיו ובזה זה נגמר, זה גם שלכל רצון יש רמות פנימיות של עומק של עצמו, שהם הרמות של הביטוי של החוסר שיוצר אותו.

כלומר שאם נסתכל ונבחן כל רצון נראה שהוא מוביל בסופו של דבר אל האני של האדם, כלומר שהאני של הרצון מחיב את קיומו של האני של האדם, מהבחינה שבלי אני לא יכול להיות אף אחד שירצה משהו.

הרצון עצמו של האדם שורשו באני שלו, הרצון של האדם מניע את האדם לפעול, האדם פועל כל הזמן כדי למלא את רצונו, גם אם האדם נמצא איפה שהוא והוא חושב שהוא שם כי הוא רוצה את זה בסופו של דבר הוא עושה את זה גם בגלל עוד סיבה שבגללה הוא כנראה שם, כמו לדוגמא אדם שעובד כי הוא רוצה כסף.

ואין בזה דבר פסול, אבל צריך להבין פשוט איך כל רצון של האדם מתקשר לשורש שלו זה הכל, אם לאדם יש רצון שהוא לא מצליח לחבר אותו לשורש העצמי שלו כמו לדוגמא אני רוצה משהו אבל לא מבין למה בשורש אני רוצה אותו מה חסר לי כל כך שאני מנסה למלא אותו באמצעות הדבר החיצוני, אז פה כבר האדם שוב צריך להתחבר לשורש של עצמו, לשאלה של מה אני רוצה באמת..

משפט לפוסט: White is not always light and black is not always dark 

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply