>> על כוחות הבריאה הנסתרים \ החכמה שממנה באות כל החכמות \ מומחיות שהיא המומחיות של כל סוגי המומחיות \ מומחיות המסע \ מומחיות הדרך \ חכמת הדרך \ חכמת המסע

על כוחות הבריאה הנסתרים \ החכמה שממנה באות כל החכמות \ מומחיות שהיא המומחיות של כל סוגי המומחיות \ מומחיות המסע \ מומחיות הדרך \ חכמת הדרך \ חכמת המסע

האדם צריך לזכל שכל מהות המרדף והחיפוש של האדם זה איזה שהוא מסע שמתרחש בין שני חלקים שיש בהאדם והאחד זה החלק הזה שרוצה מה שהוא רוצה יהיה עכשיו, החלק בו שרוצה כמה שיותר טוב וכמה שיותר מהר, בין החלק בו שמעכב את הטוב מלהגיע, החלק המעכב.

ויש עניין של מעין מרדף ומשחק, בין הכוח מקדם לכוח המעכב, ועצם המשחק הזה הוא יוצר מעין טקס, שהוא הריקוד של התנועה הבסיסית ביותר של הקיום כפי שאנו מכירים אותו..

ובהחלק המעכב צריך לדעת יש הרבה חכמה, כי על כל חסרון שיש להאדם אם יוסיף כנגדו ממידת הדעת כך יקטן החוסר, כל חוסר שיש לאדם שיגדיל מכנגדו את מידת הדעת שלו וכך יקטן ויעלם החוסר.

ובעצם כל הסבל של האדם הוא בגלל ששני החלקים האלו בו לא מסתדרים, וכל הרצון הפנימי ביותר של האדם של מה שהוא רוצה שיקרה לו קשור ותלוי בזה ששני החלקים האלו בתוכו החלק המקדם והחלק המעכב יסתדרו.

והקיום המאוחד של שני החלקים הנ”ל הוא ביטוי עצם החיות בנפש האדם, שכי החיות היא האיחוד בין שני כוחות אלו, שכי השלמות לא תהיה מבלי אחד מאלו, וממש ניתן לראות שכל המרדפים שיש בעולם בין אם זה בין אדם לכסף בין איש לאישה בין אדם לחברו וכו כל אלו הם בעצם ביטויים של המרדפים של שני הכוחות האלו בנפש של האדם, שהם הכוח המקדם והכוח המעכב.

ויש ממש תורה עמוקה מאוד של חכמה שקשורה לאופי הקשר בין שני החלקים האלו, ואופי הקשר בין שני הגורמים האלו הוא מקור אופי הקשר של כל הדברים כולם.

ותורה זו חשוב לדעת תורה עמוקה היא וחכמות רבות בה, אף על פי שהדרך היא אחת, והמסלול בו עלינו ללכת, והדרך שבה האדם הולך היא עצמה המהות של התגלמות החכמה של המסע, כי החכמה של המסע הוא המקום עצמו, כי המקום עצמו הוא ההתגלמות של הביטוי של השלמות של המסע.

ארץ אוכלת יושביה כך נכתב כפי שאנו אוכלים מזון והגוף שלנו מעכל אותו והמזון שאנו הופכים נהיה לגוף שלנו ולאיברים ממש, כך כל מה שקורה בארץ מסוימת באותו יום זה המזון שהיא אוכלת, ואותו המזון, כלומר כל התרחישים שקרו באותו יום, הם מה שיש לארץ לעכל, שכי הארץ מעכלת את מה שקורה בה, כפי שהאדם מעכל את המזון שאותו הוא אוכל, וכך ברמות גבוהות יותר של תודעה, יודעת התודעה כיצד לכוון את המסלול הפרטי של כל דבר,

כי ברמות הגבוהות יותר של התודעה, הארץ ממש ניזונה מכל מה שקורה וכל מה שהאנשים עושים, ובלילה כשכולם הולכים לישון זה כמו שהקיבה של האדם מעכלת את האוכל והאוכל הופך לאיברים של האדם ממש, ככה גם הארץ מעכלת כל מה שקורה וכך ברמות הגבוהות יותר של ההכרה יש הכוונה של המסלול הפרטי של כל דבר בדרך הנכונה לו ועל כך נאמר ארץ אוכלת יושביה.

והחכמה מאין תמצא כך נאמר, והבורא כשהוא ברא כל העולמות כולן, לא היה תחילה כלום, אלא חלל פשוט שממלא את הכל, ודווקא מאותה כלומיות, דהיינו מאותו חלל ריק, דווקא שם מצא הבורא את החכמה, ומתוך אותו חלל פנוי הוא ברא את כל העולמות, ובחלל הפנוי נמצאה החכמה שמקיימת את הכל,

כי כל דבר שהאדם בוחר להעתסק בו יש לו רמות של מומחיות, לדוגמא האחד נגר והשני מכונאי רכב והשלישי מוכר, וכל תחום יש רמות שניתן להתעמק באותו תחום ולהעמיק את המומחיות של ההאדם באותו תחום ולהגיע לרמות מומחיות גדולות וגבוהות יותר.

וכל רמות המומחיות כולן וכל סוגי המומחיות שהאדם יכול ללמוד הן חלק מהמומחיות הכללית של הדרך, שהיא מהות המסע המקום והזמן שבו כל בני האדם נמצאים, וכך הדרך שבה הם הולכים היא עצמה יש לה איזו שהיא רמת מומחיות מאוד גבוהה יש ידע נשגב עילאי והבנה עמוקה ביותר לגבי טבע המציאות,

כלומר שעצם השביל, ממש עצם הדרך שבה אנו הולכים, היא כבר יש לה חכמה מאוד מאוד עליונה, כלומר שעצם זה שאנחנו הולכים בדרך משמע אנו לומדים.

וכל רמות המומחיות שהאדם יכול ללמוד לא משנה באיזה תחום ומקצוע כל אלו נובעים ומגיעים מהמומחיות הכללית האחת, שממנה מגיעות כל סוגי המומחיות וכל ההתמקצעויות השונות בעולם בכל התחומים השונים.

וזה ממש איזה נושא ראשי שעצם המומחיות בו זה שווה ערך למומחיות באין סוף דברים, ובכל דבר לרמה אין סופית, כי לא רק שיש אין סוף תחומים להתמחות בהם, יש גם דרגות ורמות אין סופיות של מומחיות בכל דבר בנפרד,

וסך כל הדרגות האלו בכל אין סוף סוגי המומחיות כולן הן שוות ערך למומחיות הגדולה ביותר של החכמה שמקיימת את הדרך ואת המסע, כי כל רגע שהאדם הולך בדרך הוא נמצא בתוך המסע, והמסע הוא מהות החכמה של הדרך, והחכמה של הדרך היא גדולה ועליונה מכל, כי זו החכמה של הדרך בה אנו הולכים..

כלומר שעצם התחושה עצמה של ההוויה הראשנית והמהותית ביותר של הקיום כבר תכיל בתוכה ידע אין סופי של כל שאר ההכרות המשניות, וניתן להסביר זאת כך:

שבאלוקות אין טעויות והכל קורה בשלמות במערכות-על אין-סופיות שכאלו, ושם אין שום טעות והכל קורה בדיוק בסדר ובזמן הנכון שצריך לקרות, רק שבצמצמים שהאלוקות צמצמה את עצמה בשכל האדם שם נוצרו כל מיני באגים כמו בתוכנת מחשב 

ושם נוצרו כל סוגי מחלות הנפש שהיום אנחנו מכירים, כי כל סוגי המחלות הנפשיות שיש בעולם הם סוגים האלו של חוסר-אחדות מסוימת במרכיבים  ובמערכות-העל האין סופיות המרכיבות את נפש האדם,

ובאלוקות עצמה אם לדוגמא יש רכיב שצריך להגיע לאן שהוא בזמן הוא יגיע ואם משהו צריך לקרות הוא יקרה, רק שבדרגות הנמוכות יותר של ההכרה דברים מתחילים להפקשש וזה סיפור מגדל בבל, 

וחשוב להבין שדווקא השפה וההבנה היא המחסום העיקרי, וזה בשל בלבול צירופי וטעמי האותיות, שכי ישנן צירופי אותיות קדושים שפותחים היכלות מאוד עתיקים של חכמה וקדשה,

וכל המקום והזמן שבו אנו נמצאים הוא יוצא ונוצר מתוך אותן אותיות שהן כמו חותם הנמצא מעל המקום והזמן ומהן נגזר שורש החיות של הכל כי האותיות הנ”ל הן עצם הקשר הישיר בין הבורא לבין עולמות אבי”ע 

וצריך לזכור שכל הבלבול הוא בשל חוסר אמירת הדברים בסדר הנכון או בצורה הנכונה או בזמן הנכון שכי בבריאה ובאלוקות אין שום טעויות, וכל הטעויות שנוצרות בבריאה או שיש בין אדם לחברו הם מחמת אי אמירת הדברים בסדרם הנכון או בזמן הנכון או בצורה הנכונה.

וכל הבעיות כולם לא משנה איזו בעיה בעולם ניקח, נראה שהם נובעות מחמת חוסר הבנה וחוסר ידע ובלבול, כי ככל שמתגברת מידת הדעת העליונה כך גם שם קטנה מידת החסר.

וכל המרדף של האדם בחיים זה מרדף בין החלק הקטן הזה בו, הילד הפנימי שבו כביכול, לבין המבוגר שבו, החלק הבוגר שבו לכאורה,

ואם כל אחד ממש עכשיו כשהוא קורא זאת הוא יבחין בכך הוא יראה שזה נכון, שממש כל הבעיות שלון היו יכולות להיפתר כאילו לא היו במידה והיה מבין נכון את הקשר בין שני חלקים אלו בעצמו.

ושכל הבעיות שיש בעולם נוצרות מחמת הבלבול ומחמת כשל המערכות שנובע מהסיבות הנ”ל..

והרבה פעמים אדם ביום יום סובל סתם כי הוא מתנה את הסבל והאושר שלו בדברים שלא קשורים, בגלל שהאדם לא יודע לנהל נכון את מידת הסבל והאושר שלו בגלל זה הוא סובל יותר.

כי זו בדיוק המערכת שנותנת לאדם את המומחיות הנעלה מכולן, וזו יכולה להינתן רק על ידי רכישת הדעת העליונה הזו באדם, וזו נוצרת אך ורק על ידי ההליכה בדרך.

והרבה פעמים האדם חושב שהוא סובל בגלל ככה ושככה עושה לו רע וזה דווקא בגלל שהוא עושה סלט והוא כל הזמן מתנה את מידת הטוב והרע שלו בדברים שכלל לא קשורים בפועל לסיבה שבגללה הוא סובל מבפנים, 

לדוגמא שהאדם רוצה קצת יותר כסף, או לעבוד קצת פחות שעות, או שיהיה לו קצת יותר חברים, או קצת יותר זמן ללמוד, או קצת יותר זמן להיות עם המשפחה וכל דבר לא משנה מה שהאדם מרגיש שעכשיו זה מה שהוא צריך בשביל שיהיה לו טוב,

חשוב להבין שכל סוגי הסבל האלה שהאדם מרגיש שאני סובל כי אם היה לי או אם יהיה לי כך או אחרת הם נוחבעים מחמת השקר, ופה בדיוק על זה נאמר ככל שגדלה מידת הדעת שם קטנה מידת החסר. 

ויש עניין שההאדם רוצה להביע את עצמוח במלאות, אבל הוא לא יכול, ועליו לעבור איזה שהוא מסע או דרך בשביל להביע את עצמו ולהראות לעולם את התוצר של הדרך שבעבר, כלומר שעל האדם ללכת בדרך כולה במלואה בשביל שאורו ישוב אל העולם בצורה תקינה,

וזו בחינת אור חוזר מיני חכמים, שכי החכמים שהלכו בדרך, האור מהבעות הפנים שלהם מסמל את התנוצצות צירופי האותיות הקדושים הנ”ל..

והחכם שעבר את הדרך עצם ההבעות פנים שלו הם חותמים של חכמה, שמי שיראה את הדרך שבה ההחכם מסתכל על העולם שם הוא יראה את כל החכמה ואת כל הנסיון של אותו החכם,

וככה ניתן למדוד ולראות אם חכמה היא אונתטית, ואת זה ניתן לראות אם על פניו של האדם ניתן לראות בצורה שבה הוא תופס את פני הדברים את כל הדרך שעבר ואת החותם של ההמסע ושל הדרך שבה הוא פוסע.

ואדם שטוען שיש לו איזו חכמה ואין לו באמת יהיה ניתן לראות זאת על ידי הבעות הפנים שלו, כי צירופי הבעות הפנים שהאדם יותר שוות ערך לצירופי האותיות בקדושה, וישנם צירופים קדושים שכשהאדם מביט בנוף מסים אז כל חכמת הדרך שעבר מקרנת חזרה על אותו הנוף מתוך ליבו של המנוסה.

והחכם לא מספיק שיכנס אל היכלות החכמה הוא גם צריך לחזור חזרה עם משהו, כל אחד יכול להגיד הייתי שם, אבל זה לא מספיק, ורק מי שחוזר עם משהו ניתן לומר שהיה ועשה.

וככה ישנן מידות רוחניות רבות שפועלות פה מסביב ביום יום כשכולם הולכים ברחוב והמכוניות נוסעות והכל קורה כרגיל יש איזה אלמנט של הסתרה, ודווקא שם מאחורי האלמנט הזה מסתתרת כל החכמה, והאלמנט הזה של ההסתרה הוא בענינו נתפס כהחלל הריק, וכל החכמות של הגורמים הרוחניים שמניעים את היקום בדרך הנכונה נמצאים הם בחלל הריק, כלומר איפה שהעין לא יכולה לראות, ועל זה נאמר החכמה מאין תמצא.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply