>> ערפל שכלי \ למה רע לי \ למה אני משקר לעצמי \ שכחתי מה שכחתי \ תפיסת הטוב והרע

ערפל שכלי \ למה רע לי \ למה אני משקר לעצמי \ שכחתי מה שכחתי \ תפיסת הטוב והרע

הטוב והרע של האדם תלויים בצורת החשיבה שלו, צורת ההתבוננות והתפיסה את פני הדברים יוצרת את הבבואה של הדרך שבה האדם תופס על את עצמו על העולם שהוא חווה סביבו.

התפיסה של האדם את המציאות קשורה לדרך שבה הוא תופס את פני הדברים כפי שהם, הסיבה שבכלל מתאפשרת היכולת לתפוס את הדברים בהמון צורות זה בגלל תפיסת הטוב והרע של האדם.

לדוגמא יש את העניין של יופי וכיעור, שהאדם תופס חלק מהדברים כיותר יפים וחלק מהדברים כפחות יפים, ואם מסתכלים על העניין רואים שככל שמשהו הוא פחות יפה זאת אומרת שהוא יותר מכוער וההפך, זאת אומרת שאפשר לומר שמשהו שהוא מאוד מאוד מאוד לא יפה, הוא מכוער, אבל אי אפשר לומר בהגיון של השכל האנושי שהוא לא יפה, אם הוא גם מכוער, כי שניהם מחייביים אחד את השני, בסופו של דבר זה עניין של הגדרות ופירושים.

הסיבה שלאדם יש הגדרות ופירושים זה בגלל החוויה שלו של אמת ושקר, בגלל שהאדם חווה את הפער בין האמת והשקר, והוא חווה הבדלה בין האמת והשקר, זה מאפשר את העובדה שיש לו עולם שלם של הגדרות ופירושים.

כי כל ההגדרות והפירושים, כלומר הדרכים שבהן האדם מגדיר דברים או מפרש את פני הדברים, כל ההגדרות האלו תלויות בתפיסה של האדם את המושגים של אמת ושקר.

וברגע שהאדם מבין ומגדיר את המושג אמת בצורה נכונה, הוא מבין שכשהוא יבדוק מה האמת, גם אם זה לפעמים נוגד את מה שהוא תופס כטבע שלו, על ידי כך הוא יגיע להשגות חדשות ולגמישות מחשבתית רבה יותר.

וחשוב לזכור שלרוב האנשים יש מקומות שבהם הם צריכים לשאול מה האמת והם לא שואלים, ויש להם מקומות שהם לא צריכים לשאול והם שואלים בכל זאת.

ובגלל זה נוצרת לאדם בעיה, כי הוא מטריד את עצמו בלנסות לפצח דברים ולהבין דברים שיובילו אותו לעוד ועוד ועוד דברים על גבי דברים וערימות של דברים שנובעים מתוך צורת החשיבה השגויה שלו.

והמהות של העניין הזה היא פשוט מאוד שהאדם משקר את עצמו, וזה מה שיוצר את הערפל השכלי, כי יש לאדם חלק בעצמו שמשקר את עצמו כל הזמן, אבל מה שקורה זה שהאדם מפסיק להיות מודע לזה, כי הוא משקר את עצמו גם לגבי זה שהוא משקר את עצמו, וזאת בעצם מהותה של כל הדחקה.

כי בשביל שבן אדם יוכל להדחיק כל דבר, הוא צריך לשקר לעצמו שהוא לא מדחיק את זה, כלומר הוא צריך לשקר לעצמו שהוא משקר לעצמו, כי המקור של ההדחקה היא שקר, והסיבה שהאדם לא יודע שהוא מדחיק משהו זה כי הוא משקר לעצמו שהוא משקר לעצמו.

כי במצב שהאדם משקר לעצמו שהוא לא מדחיק, ברגע שהאדם אומר לעצמו את האמת איפה שהוא משקר לעצמו הוא שלב אחד קרוב יותר ללומר לעצמו את האמת איפה שהוא משקר לעצמו.

ומי שיודע שהוא מדחיק משהו, יודע גם מה הוא מדחיק ברוב המקרים, אבל הוא לא יודע איך להתמודד עם זה, ובגלל זה הוא לא מרגיש את העוצמה הרגשית של הדבר, כי במצב שהאדם יודע שהוא מדחיק משהו, הוא מרגיש רק דליפות של הרגש הלא-מודע הנכבד שלא נגלה אל המודע של האדם כרגע, בגלל שהאדם חושב שהוא לא יצליח להתמודד עם עוצמת הרגש \ הרגש הוא מדחיק אותו. 

וגם המהות של זה ההיא שהאדם פשוט מאוד צריך בשלב שהוא משקר לעצמו ויודע שהוא משקר לעצמו וחווה את העובדה שיש דברים שהוא אומר לעצמו בהם את האמת ויש דברים שהוא משקר את עצמו ומדחיק.

במצב הזה האדם פשוט צריך להסכים לעצמו להרגיש את הרע שהוא לא מסכים לעצמו להרגיש, לא מתוך מקום של פסיביות וישיבה במקום, אלא מתוך מקום של “בכל רע יש מתנה” וההבנה שבכל קושי שיש לאדם יש מתנה שנסתרת, שהאדם צריך לקבל אותה שהיא קשורה למילוי רצונו האמיתי והשורשי יותר, כי כל רע שהאדם חווה אותו כמשהו רע יש בו את הפוטנציאל להגיע אל מה שהאדם באמת רוצה בשורש וזו כבר מתנה גדולה.

בסופו של דבר ברגע שהאדם מגיע לשלב שהוא חושב שהוא ספציפית גם יודע מה בדיוק מפריע לו וכו.. אז על ידי כך שהוא מסכים לעצמו להרגיש את הרע שהוא לא מסכים לעצמו להרגיש במידה גדולה יותר, על ידי כך הוא בעצם מוציא אל הפועל את הצדדים הטובים שיש ברע שהוא מרגיש, וככל שהמידה שבה האדם מצליח באמת לקבל ולהשלים עם מידת הרע שהוא מרגיש לגבי משהו ככה הוא בעצם יחווה יותר את הצד החיובי של הרע הנ”ל.

גם אפילו מי שמרגיש טוב, צריך לבדוק עם עצמו מה האמת, וזה כל כך חשוב כי דווקא כשלאדם טוב הוא לא בודק והוא ממש מרשה לעצמו לשקר יותר, דווקא ככל שלאדם יותר טוב יותר קשה לבדוק מה האמת ויותר קל להתפתות לשקר.

וגם כשהאדם חושב שהוא מרגיש טוב גם אז הוא צריך להמשיך ולהיצמד לאמת, כי יש מידות של טוב, וככל שהמידה של הטוב של האדם יותר גדולה, ככה יהיה לו יותר קשה להיצמד לאמת ויהיה לו יותר קל ליפול לידיו של השקר.

כי ככל שהמידה של הרע של האדם יותר גדולה, ככה יותר קל לו והוא יותר רוצה לבדוק מה האמת, אבל ככל שלאדם מתחיל להיות יותר טוב אחרי שהוא בדק וגילה מה האמת, ככה בהדרגה מתחיל לפעול הדבר הזה שנקרא ערפל שכלי, שמופיע בכותרת של הפוסט, שהמהות שלו היא בעצם הקושי להמשיך להיצמד לאמת, שגדל ככל שמידת הרע קטנה ומידת הטוב גדלה, עד שהאדם יגיע לקצה.

 העצה של פוסט זה היא שאל תאמינו לי, תבדקו בעצמכם.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply