>> עשו לי, אמרו לי – למה דווקא אני?!

עשו לי, אמרו לי – למה דווקא אני?!

האדם לפעמים חווה מצד אדם אחר ייחס \ תגובה כל שהיא שהוא הרגיש שהיא לא ראויה ולא תואמת את היחס שהוא עצמו נתן לאדם תמיד \ באותו רגע.

והשאלה היא למה זה קורה? ז”א למה יש אנשים שייתכן שהתגובה שלהם תהיה מוגזמת \ לא הולמת או לא הגיונית בעיני אדם מסוים שחווה אותה?

התשובה היא שהיחס שאדם א’ מקבל מאדם ב’ וההפך, הוא תמיד תלוי בעוד הרבה דברים חוץ מהיחס של אדם ב’ לאדם א’ וכו..

כלומר שאם אדם בא למישהו ושאל אותו רק: “מה השעה”? והוא ענה לו בטון עצבני “לך מפה”!, האדם ששאל ייתכן שכבר הלך הביתה והתחיל לחשוב עם עצמו – איפה אני לא בסדר? מה לא בסדר בי? האם הכעסתי אותו? וממש יוצר לעצמו אלף ואחת סיפורים בראש שהם תוצאה של זה שהוא לקח את אופן היחס של האדם השני בצורה אישית מידי.

ייתכן שהאדם השני ענה לזה ששאל “מה השעה” ובאמת אמר לו את השעה, ובצורה קצת לא הולמת או בטון עצבני והאדם עדיין יחשוב שזה משהו אישי ושזה קשור אליו ושמנסים לעשות לו משהו וכו…

התגובה שהאדם מקבל מאדם אחר תמיד תלויה בעוד דברים חוץ מהשאלה שהאדם ששאל שאל \ איך שהוא שאל אותה \ מי הוא עבור האדם האחר וכו…

האדם ששואל \ פונה למישהו אחר תמיד צריך לדעת איך לא לקחת דברים בצורה אישית מידי, אלא במידה הנכונה ובצורה מבוררת! ישנם גם אנשים שלא לוקחים דברים בצורה אישית בכלל בהגזמה וזה גם יכול ליצור בעיה אבל על זה אכתוב במאמר אחר.

במאמר זה ארצה לענות על השאלה: איך לדעת מתי לקחת משהו בצורה אישית ומתי לא? וכיצד לדעת אם אני לוקח משהו בצורה אישית מידי ? וכו…

כדי לקחת דברים בצורה אישית במידה הנכונה צריך תמיד לבדוק מה האמת באותו רגע ולשאול: “האם היחס שקיבלתי הוא אישי או לא?”, במידת הצורך ואם מדובר בקשר אישי ולא חולף\רגעי: כדאי שהאדם ישאל את האדם השני: “ענית לי בצורה כועסת, אתה כועס עלי כרגע או שאתה כועס באופן כללי”? “אתה מקנא בי או שכרגע רק נראה לי שאתה מדבר אלי בטון שמכיל קנאה”? וכו..

וחשוב לדעת גם מתי לשאול ומתי לא, כי דרך כך שהאדם שואל את האדם השני האם אופי היחס שהוא מקבל ממנו הוא אישי, ברוב המקרים על ידי כך האדם יוכל לדעת, במידה והאדם השני אומר את האמת – האם היחס שהוא קיבל הוא אישי או לא.

כי רוב האנשים פועלים על טייס אוטומטי מה שנקרא, וכשהם מקבלים יחס כל שהוא מאנשים, הם כמעט תמיד מיחסים את אופי היחס שהם קיבלו אליהם ולהתנהגות שלהם, ולמי שהם ולאיך שהם נראים \ מדברים וכו…

ועל ידי כך שהאדם שואל את האדם השני האם היחס שקיבלתי ממך שהתבטא ככעס הוא אישי על ידי כך האדם יכול באופן כללי לדעת לקרוא אנשים ולהבין מתי אופי מסוים של יחס שהוא מקבל הוא אישי ומתי לא.

כי כמו כל דבר, ככל שעושים אותו יותר ובצורה נכונה, ככה משתפרים בו, וככל שהאדם לומד את הדפוסים של האנשים סביבו בחברה ואת הדפוסים של האנשים שקרובים אליו על ידי כך הוא מפחית את הצורך בלשאול ולברר, והוא מפתח את היכולת לקרוא אנשים ולהבין אותם בעצמו בלי צורך לשאול אותם.

וישנם גם מקרים שבהם אדם א’ באמת עונה שהוא כועס בצורה אישית על אדם ב’, ולא רק כועס עליו, אלא גם כועס עליו 7 מתוך 10 בגלל משהו שהוא עשה, אז תמיד צריך לזכור שגם זה שאדם א’ כועס על אדם ב’ בגלל משהו שעשה וגם זה שהוא מדרג את עוצמת הכעס 7 מתוך 10, גם זה לא רק אישי וגם זה תלוי מאוד במצב הנפשי \ המנטלי שאדם א’ נתון אליו באותו רגע.

ייתכן שאדם א’ עשה משהו שלא מצא חן בעיני אדם ב’, ואדם ב’ בדיוק זכה בלוטו, וכשהוא יגלה מה אדם א’ עשה הוא לא יכעס עליו כלל, ולא יחוש שום כעס, אלא יקבל את מה שאדם א’ עשה באהבה, ויכיל אותו.. וייתכן גם שאדם ב’ בדיוק נפרד מחברה שלו ובדיוק נמצא במצב נפשי קשה או מצב לא יציב ואיך שהוא תופס את מה שאדם א’ עשה ישתנה בהתאם, וייתכן שעל אותו דבר ממש הפעם הוא כן יכעס עליו ויתנהג כאילו זה מפריע לו באמת.

והרי שכמובן שבשני המצבים, התגובה של אדם ב’ היתה תלויה במצב הנפשי שבו הוא היה נתון לפני שאדם א’ עשה לו את מה שעשה. כלומר שלא משנה כמה כעסו עליכם \ הרביצו לכם \ עשו לכם וכו… אף פעם אל תיקחו את זה בצורה אישית ב100%, גם אם באמת עשיתם משהו או גם אם לדעתכם לא עשיתם כלום והאדם השני סתם מנייאק.

כי גם אם באמת עשיתם משהו, יכול להיות שהוא לא חמור בכלל, ויכול להיות שבגלל המצב הנפשי והצורה שבה תפס אדם אחר את המציאות הוא ראה את מה שעשיתם כחמור, כי הוא השליך את הרגשות הפנימיים של התסכול והכעס שהוא חווה שהוא לא מצליח לבטא על מה שאתם עשיתם, ומנסה לתרץ את מה שהוא מרגיש בהרבה דרכים, וזה שהוא כעס עליכם על משהו שעשיתם זו רק אחת מהדרכים שלו לבטא את הכעס \ חוויה לא נעימה פנימית שלו של חוסר שהוא לא יודע כיצד לבטא והוא לא מבין מהיכן היא נובעת באמת.

וישנו גם העניין, שרוב האנשים בכלל לא מודעים לכך שאם הם ירגישו טוב או רע זה תלוי באיך הם תופסים את המציאות, ורוב האנשים כשעושים להם משהו והם מתפרצים בכעס הם בכלל לא מודעים לכל הכעס הלא-מודע שיושב אצליהם שהם לא יודעים איך לבטא אותו, והם לא מבינים שהכעס שהם מוציאים על מי שעוקף אותם בכביש כל פעם למשל זה בכלל ביטוי של כעס פנימי שלא קשור לסיטואציה הנ”ל שהם לא יודעים לבטא, והם מצד עצמם בטוחים: “כן אני עצבני על הבן אדם שעקף אותי בכביש באופן אישי” בלי להיות מודעים באמת לעולם הרגשי הפנימי שלהם שמשפיע על המצב.

וייתכן גם מצב הפוך, שעשיתם משהו שנחשב חמור, אבל בגלל שהאדם השני במצב רוח טוב ובגלל הדרך החיובית שבה הוא תופס את המציאות כרגע היחס שלו כלפיכם יהיה שונה והוא יכיל את מה שעשיתם או אפילו יודה לכם ויראה את זה כשעור לחיים אם הוא במצב רוח ממש טוב .

זה תקף גם לגבי מקרים שבהם לדוגמא בחורה מנסה להתחיל עם גבר ונראה לה מהצד שלה שהוא דוחה אותה או מתייחס אליה בצורה יבשה לדוגמא.

וגם במקרים האלו צריך לזכור, שהיחס של הגבר כלפי הבחורה באותו רגע תלוי בהרבה דברים נוספים, וייתכן לדוגמא שהוא כן רוצה אותה אבל הוא ביישן מאוד \ בדיוק יצא ממערכת יחסים ולא יודע מה לעשות \ מבולבל וכו..

ואותה בחורה יכולה להתחיל לאכול סרטים של ממש ולהתחיל לחשוב מה אני לא מספיק טובה, אני לא מספיק יפה, אולי התנהגתי בצורה מביכה, אולי הוא אוהב מישהי אחרת כשבעצם הוא בכלל כן רוצה אותה אבל לא מביע את זה בשום אופן, והיא כבר מתחילה לחשוב שאולי משהו בה לא בסדר ומנסה למצוא מה כשאין מה.

העצה של פוסט זה היא: עשו לכם, שתו לכם, אמרו לכם וכו.. אל תיקחו את זה ב100% באופן אישי, תמיד תיקחו בחשבון את המצב שהאדם השני נמצא בו, תמיד תיקחו בחשבון שרוב האנשים גם אם להם בעצמם נראה שהם כועסים \ מקנאים \ שונאים אתכם באופן ספציפי, גם אם נראה להם מאוד שזה בגלל משהו שאתם עשיתם להם וכו.. עדיין תזכרו שאיך שהם תפסו את מה שעשיתם תמיד הושפע מהמצב שהם היו נמצאים בו באותו רגע, **גם אם הם לא היו מודעים לכך – ייתכן שביום אחר הם היו תופסים את הדברים אחרת לגמרי!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply