פתיחת התודעה – הבנתן של יישות על את המציאות מחוץ למקום והזמן

פתיחת התודעה – הבנתן של יישות על את המציאות מחוץ למקום והזמן

וישנו עניין כי כל חוויה שהאדם חווה היא חוויה מוגדרת של מקום וזמן, ועל פי מה היא מוגדרת? על פי התחושה של ההבדל בין דבר להיפוכו, שמקיימת את המרחב, כי אם האדם יסתכל על המרחב בו הוא נמצא הוא ייבחין בכך שכל מה שהוא לא הוא נראה שנפרד ממנו וכל מה שהוא עצמו נראה שמחובר אליו.

 

ונשאלת השאלה מי זה שחווה את תחושת הקיום העצמית של האדם במציאות מי זה שמודע אליה, והאם יש הפרדה והשפעה של המודעות שחווה את המציאות מהמציאות עצמה.

 

התשובה היא שהמציאות עצמה היא בריכה אין סופית של תודעה, כל מה שמופיע פה בעצם אפשר לחקור ולגלות מצד חוקים של איך התודעה עובדת, לא מצד המדע שאנו מכירים, ולמה?

 

כי זה כמו שדמויות בתוך משחק מחשב ייפתחו הבנה וינסו לחקור ויגלו שהן עשויות מבשר ודם, אבל זה מראש מה שיוצר המשחק הגדירו ויצר ובנה שכאילו הדמויות יהיו דמויות אדם בשר ודם.

 

כמובן שהדמויות לא יוכלו לצאת מהמחשב ולגלות שהן סהכ מידע שעשוי מחשמל במחשב. כי גבולות העולם שלהם נמצא בגבולות הפיזיקה של העולם שלהם אין כל דבר שדמות בתוך המחשב תוכל לעשות כדי להבין את יוצרה.

 

אבל העניין הוא כי פה במציאות שלנו יש דבר שאותו האדם יכול לעשות כדי למצוא בעצמו את החלק בו שהוא הבורא, שהוא כבר קיים מחוץ לזמן ולמרחב, כי מה לעשות שהחוויה התודעתית שאנו חווים היא לא סתם בשר ודם וכמו איזה גוש שמהלך ומחליט פעולות אלא חוויה תודעתית שלמה שקיימת בעולם רוחני, שבו אין משמעות רבה מידי לכל פרט ופרט אלא לדברים כמכלול

 

מה הכוונה? שם אין משמעות למה עשה אדם ב או ג’ אלא הכל שם בנוי בתבניות, יש תבנית של אנשים כועסים, ואיזה דפוסי לבוש הם ייבחרו איך הם יתנהגו הכל קיים כרשתות של מידע בתודעה בעולמות עליונית בתבניות על לא כבודדים, מה גם שקיים מידע פרטי על כל דמות ודמות ברמת המידע של עצמה,

 

אבל הכוונה היא שהתודעה עצמה עובדת כרשת, אנחנו – כל האנושות, זאת יישות שהיא התפצלה, אבל זאת בעצם יישות אחת, שעושה משהו אחד, שמה שהיא עושה נמדד בקנה מידה אחד, ואפשר לחקור ממש בצורה מדעית את ההתנהגות של הזן האנושי כולו כאילו היה יישות אחת..!

 

באופן כללי מדידת דברים ברמה התודעתית הכל זה נעשה בעניין של כמויות ותבניות, התנהגות של ייקומים שלמים כאילו היו חיידקים יכול להיעשות על ידי יישויות על שכוח החישוב שלהן מאפשר להן ליצור את הזמן והמרחב כולו..!

 

והעניין הוא שבכל אחד מאיתנו פה בצמצום, בעולמות התחתונים, ברמת החוויה האנושית, שאין פה שום דבר קוסמי בכלל, (לכאורה) עדיין יש בנו חלק מן האלוקות שאפשר לפתוח ולגלות ודרכו לחוות את החלק האלוקי שבנו אבל זה עניין אחד,

 

עניין אחר זה מה זו בכלל תכלית העולם שאנחנו נמצאים בו, והעניין הוא שיש להבדיל בין לפתוח את התודעה ללהגיע לתכלית, כי התכלית שונה מפתיחת המודעות האישית והתרחבותה אל עבר האין סוף..!

 

האדם שפותח את הראיה לומד לגלות את עצמו כחלק בתבנית אין סופית ששהשפעה שלה היא בקנה מידה קוסמי על תהליכים רב-מימדיים ממש כמו כוורות עצומות של חלומות, כמו שישנם פה מציאויות מוגדרות שבהם קורה משהו מסוים, כמו כל מה שאנחנו קוראים בחדשות כל יום,

 

ככה ישנם עוד אין סוף מציאויות אחרות שבהן גם קורים דברים כמו פה, הזויים ככל שיראו, אבל הכל מתאפשר במרחב ובחלל הזה, כי בעצם מה שמאפשר את כל הדבר הזה, את כל האין סוף הזה, זה החלל עצמו,

 

וישנו עניין שיש ישויות על, שהן קיימות בצורה שלעולם לא נוצרו ולעולם לא יעלמו, זה מעבר לזמן ולמרחב, ואלו מכונים מלאכים ביהדות אבל אנחנו נקרא להן ישויות על לצורך הבנה יום-יומית של העניין.

 

ואין לנו מה להבין או לנסות להבין את עולמן של אותן ישויות בכלל, זה כמו שחיידק ינסה להבין מה זה בן אדם, זה בלתי אפשרי וזה לא ייתכן, אבל מה שכן זה שאפשרי להבין שהם קיימות, ושהבדל סדר המידה בינהם לבינינו זה כמו חיידקים ובני אדם.

 

עכשיו ישנם פירוטים והסברים של איך הם ייצרו את העולמות הנ”ל וזה דרך החלל הריק, כי החלל הריק הוא בנוי מאותיות, והאותיות הן הדבר הכי קרוב אלינו שאנחנו יכולים להבין והוא למעשה היחיד שאנחנו יכולים להבין מעולמות עליונים, זה כמו החלק האחורי של איזה שהוא משהו שהולכים מאחוריו ורק הוא נגלה לנו, ממש קצה הקרחון.

 

אז זה החלל הריק שהוא מאפשר את החלל והזמן, והוא בנוי מאותיות שהן צמצום של האין סוף, מה הכוונה?

 

יש בעולמות עליונים אין סוף מכל דבר, נגיד מכוניות? אין סוף דגמים אין סוף צורות הכל קיים ברמה העצמית שלו לאין סוף וואריאציות ודגמים וצורות וכל דבר קיים באין ספור שיכולים לאין ספור דברים אחרים, זה משהו שבכלל לא ניתן לחשוב או לדמיין בקנה מידה אנושי ולכן אמרתי שזה כמו שחיידק יתחיל לנסות להבין מה זה בן אדם..

 

אבל נחזור לעניין האותיות, שהן בעצם פתחים שדרכם האין סוף לובש צורות, כמו שתדמיינו שרוח נושבת דרך חורים באבן ויוצרת צליל ככה האין סוף עובר דרך האותיות ולפי צורת וצירוף האותיות הוא יוצר חוויה מסוימת של צמצום של עצמו..

 

כלומר שהדרך לצמצם את עצמו זה בעצם האותיות, שהן יוצרות חוויה מוגדרת של האין סוף, שזה שוב דברים שבקנה מידה אנושי אין לנו בכלל כמעט איך להבין ולגעת בהם ובאיך הם קורים ולמה..

 

ומה שכן כל ההתמקדות של האדם הפרטי צריכה להיות ההגעה לתכלית, כי העניין הוא שהאדם יכול להיאבק לפתוח את תודעתו כל חייו והוא באמת יחווה הישיגים מרשימים, אבל הוא לא יחווה את ההישיג הכי מרשים שאפשר לחוות,

 

שהוא התכלית, והוא בעצם המטרה שבגללה הוא בעצם פה, ואם הוא כן יחווה אותה, אז התודעה שלו תיפתח לחלוטין, כלומר זה רק בונוס של ההגעה לתכלית, מה זה התודעה תיפתח? זה אומר שהאדם יוכל להבין את המציאות לחלוטין, לא יהיה דבר שהוא לא מבין, ההבנה שלו תהיה בקנה מידה אין סופי,

 

זה כמו שבסרטים מצוירים מראים לנו קסמים ואותיות וכל מיני פורטלים למימדים אחרים ששם קורים כל מיני דברים קסומים של מופעי אורות, אז ככה זה באמת קיים במציאות רק בצורה הרבה יותר אמיתית, תנסו לדמיין מה זה בשביל חיידק לראות איך בן אדם נראה? ככה זה נראה עבור בן אדם לגלות איך נראית יישות שמעל המקום והזמן, זה מטורף לחלוטין, בלתי ניתן לתיאור כמעט..

 

אנשים שחוו מוות קליני, וחווית של דיאמטי חוו כניסות לעולמות מעין אלו(עולמות עליונים) אבל אלו רק טעימות, כי החוויה האמיתית והחזקה ביותר שאדם יכול לחוות היא המוות עצמו, ויטעו אלו שחושבים שאחרי המוות אין כלום, ויחשבו שמחכה להם נצח אין סופי של שחור, שכי האמת תפתיע אותם, ובמלא ייצטרכו לשוב בחזרה לכאן לעולמות אלו מרצונם החופשי שלהם לעבור מסע .

 

וכן הרבה אנשים מחפשים את המקום הקסום הזה, ורוצים להגיע לשם אבל זה לא המסע האמיתי, כי זה כבר קיים וידוע, רק שישנו חלק בהכרה שלנו שגורם לנו לא להבחין בכך בכוונה, עם סיבה מסוימת..!

 

אז איפה מתחיל המסע האמיתי? איפה שהכל מתחיל והכל נגמר, האדם צריך לחפש את המקום בתוכו שמפריד בין דבר להפך שלו, את המקום שבו אצלו הכל מתחיל והכל נגמר, שם הוא ימצא את התשובות להכל, הוא יחווה רגשות עזים שמקשרים אותו לאין סוף, לתכלית, לחיבור שלו עם הקרובים אליו, להבנה שלו את עצמו ושל מה שהוא הדחיק, זה ממש כמו תרופת קסם שמרפאת הכל

 

זה להתקרב למקום שבו הכל מתחיל והכל נגמר, כלומר לשורש באדם שבו הוא מרגיש שהוא נגמר והעולם מתחיל, ומה הכוונה להתקרב לשם? הכוונה עם המודעות כמו שהאדם יכול להזיז את המודעות מהיד לרגל לראש אז ככה להתחיל להזיז את המודעות לחלק בו שמבדיל בין דבר להפך שלו, שבו הוא חווה הבדלה, וזה כבר ייאלץ אותו להביט לאמת בעיניים,

 

וזה יראה לו שהכל כבר טוב, כי כולם מצליחים, וכל אחד מיוחד בדרך שלו, ושלכל דבר שקורה יש תכלית ומטרה שמקרבת אותנו אל הטוב (:

 

ושכל דבר כמה שהוא נראה נורא זה בעצם טוב, אפילו עצם הרע עצמו בהגדרה שלו אפשר לראות אותו כטוב, זה מבלי לסתור את קיומו של רע אמיתי בעולם!

 

ועל ידי כך שהאדם יתקרב למקום שבו הכל מתחיל והכל נגמר על ידי כך הוא יתקרב להבנה אבסולוטית של הזמן והמרחב ולהבנה של כל התשובות להכל, ממש ברמה של כל התשובות להכל, ואני לא צוחק או מגזים כשאני אומר התשובות להכל, זה ממש להכל לחלוטין, להכל בכלל, בלי שום ספק.

 

רק מה שהאדם צריך זה תעוזה ואומץ לב, ושם הכל מתחיל, עם האומץ של האדם לא להיאחז בפעולה שהוא כל הזמן עשה, ועל ידי זה שהוא מתחיל לעשות את הפעולה של להתקרב לאיפה שהכל מתחיל והכל נגמר הוא עושה פעולה שעל ידיה הכל מתחיל לפתור את עצמו והאדם חווה חוויה חדשה של הרפיה,

 

הרפיה מוחלטת ואמיתית של עצמו, שחרור של עצמו, שאין בו יותר שום אחיזה או עניין של מתח, ממש כאילו הדברים קורים מעצמם בדיוק כפי שהם אמורים להתרחש בלי עניין של מאמץ,

 

זכרו, המסע תמיד מתחיל כאן..!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע