>> פתיחת התודעה \ שכלול ההכרה, התעלות ופריצת דרך פנימית \ מהות החופש..

פתיחת התודעה \ שכלול ההכרה, התעלות ופריצת דרך פנימית \ מהות החופש..

בדרכו של האדם להארה הוא לומד להכיר את החלקים השונים הפועלים בהכרה שלו כישות תודעתית מנקודת המבט שמאחדת את כלל חלקי התמונה,

 

התעוררותו של האדם היא איננה אל החדש \ אל הלא מוכר, אלא היא ההתעוררות של החוויה של ההכרה הנפרדת לרבדים בהכרה של היישות של האדם שבהם הכל נתפס כיישות תודעתית אחת..

 

רבדים אלו בתודעת האדם הם אלו שמאפשרים לאדם לחוות את עצמו כבעל דעה ויכולת השפעה על המציאות כדמות, בעוד ששאר התהליכים פשוט “יקרו מעצמם” בצורה נכונה, (הכוונה להתפתחות הגוף מבחינת תהליכי גדילה, למערכת שמפעילה את האיברים הפנימיים ואף לתודעה של כל תא ותא שמרכיב את הגוף שלו ברמה התודעתית של החוויה הנפרדת שלו עצמו כחלק ממערכת שחווה גם את עצמה ברובד מסוים בהכרה כאחת..

 

החיבור של האדם לרובד של ידיעת האחד היא ההתעוררות של חלקים בהכרה של האדם שמנקודת המבט של החוויה שלהם, תהליכי החשיבה ודפוסי ההתנהגות היום יומיים נתפסים כחלק מתרחיש שבו פועל ריבוי תהליכים מורכב לאין שיעור של חלקים בהכרה שתופסים את עצמם כנפרדים אך שמתנהגים במבט כללי \ חיצוני כרשת שהתנהגות הפרטים הבודדים בה קובעת את אורך \ צורת ההתנהגות של הרשת ככלל..

 

עם התקרבות האדם בחוויה האישית שלו לחוויה של הדברים בכללותם, מתקרב הוא לחוויה של פריצת הדרך ושכלול ההכרה מגשמית ובהמית לאלוקית..

 

והעניין הוא כזה שמצד האמת, העולם שהאדם נמצא בו הוא כמו חלום \ דמיון אחד גדול שמי שמדמיין אותו זאת ישות אחת שלוקחת צורה כל פעם כהכל, ככל מה שקורה ברגע נתון, סך כל התהליכים מנקודת מבט שהם פועלים כחלק מרשת אחת שמקיימת בצורה אקטיבית את החוויה הקולקטיבית של הכל כישות אחת..

 

החוויה של המציאות ברובד הזה כפי שאנו מכירים אותה מונעת על ידי צמצום \ ביטוי של חלקים באין סוף בכל פעם, בהתאם לסדר כזה, שעצם החוויה שלו היא תוצאה של חשיבה נכונה במונחים של אין סוף,

 

מה שזה אומר בעצם, זה שיש לאדם את ההכרה שלו, שזה החלק בו שמחבר אותו לרובד של האלוקות, וההכרה של האדם היא זו שעוברת את המסע האמיתי בעולם,

 

וכל היישויות השונות שהאדם רואה בעולם הן מעין סמל שנועד לגרות חלקים פנימיים בהכרה ולהשפיע עליהם בצורה שתעורר בהם תהליך של שינוי והתפתחות כל שהיא..

 

כלומר, ההכרה היא הרובד הפנימי יותר של המציאות, ברמה מסוימת – הכל עשוי מהכרה. ישנו רובד של הכרה, שהוא מה שאנו חווים כחלל הריק שמקיף את הכל, כל מה שאנו חווים כדבר נפרד \ כצורה בעולם זה בעצם ביטוי מסוים של החלל הריק, כלומר ביטוי מסוים של חלק בהכרה..

 

הנוסחה של הצמצום של האין סוף היא החוויה שיש הבדל בין דבר להפך שלו, במצב הזה מתאפשרת חוויה של הכרה נמוכה \ בהמית ברבדי קיום נמוכים יותר בתודעה.

.

 

האושר שכולם מחפשים = השלמות, זו היא תחושה שאין יותר חיסרון, שהלב של האדם לא מפריע לו, אלא שהוא חווה איחוד של החלק הרגשי שבו עם החלק השכלי שבו..

 

מה שהאדם באמת רוצה יותר מהכל זה לחוות את השלמות, השלמות מתגלה כאשר האדם מתקרב אל האמת, כי האמת כי השלמות והשלמות היא האמת..

 

ככל שהאדם יתקרב לאמת, הוא ילמד לגלות ולראות איך תהליכים מסוימים של מחשבה והתנהגות שלו ברבדים נמוכים יותר בהכרה, הם תוצאה של הדחקה מסוימת של חלקים גבוהים יותר בהכרה שלו שנמצאים במצב מודחק בגלל שהם קשורים לרגש \ לתחושה מסוימת שהאדם לא רוצה שתעלה אל פני השטח, אז הוא חי בצורה שהוא עצמו משקר לעצמו, מכסה לעצמו את העיניים ועושה את עצמו כאילו הוא לא יודע..

 

ההתנהגות של האדם פה משקפת מצד ההבנה של הרבדים הגבוהים בהכרה את התהליכים שמתרחשים ברובד הפנימי של ההכרה של עצמו..

 

לדוגמא: אדם שנמצא במשרד וממש חווה תחושה של אי-סיפוק \ שעמום ומדחיק זאת לעתים יתחיל לחוות תופעות כאילו קר לו ממש שם בגלל המזגן, למרות שהוא יכול גם לא לחוות את הקור כמשהו רע,

 

אבל ברובד הזה אנשים כבר לא שואלים שאלות יותר מידי, הם מניחים שאם חם לי או קר לי זה משהו חיצוני בלבד, אבל התחושה של החום והקור יחד שאר התחושות הן גם ברובן תוצאה של איך אני רואה את המציאות..

 

אנשים מסוימים הגיעו למצב שהם מסוגלים לסבול תנאי קור “לא-אנושיים” לפרקי זמן ארוכים, כמו ווים הוף שטיפס על האוורסט ערום, וכמו מתרגלי השיטה שנכנסים לבאר קפואה \ למים קפואים באגמי קרח למדיטציה..

 

העניין הוא שכשהאדם לא מחובר לעצמו עד הסוף, אז הוא יתחיל לחוות את הדברים האלו, כאילו הוא צריך רמזים, לדוגמא זה שהוא מרגיש במשרד פתאום כאילו הקור ממש מפריע לו, והוא עצמו לא רואה מצד מי שהוא חושב שהוא באותו רגע שזה שדווקא עכשיו קר לו זה ביטוי לתחושה הרעה של הפחד \ השעמום שהוא חווה באותו מקום, כי הקור בעצם דורש ממנו לקום וללכת משם ולמצוא מקום אחר “חם יותר”..

 

זה כמובן קיים בדוגמאות רבות אחרות בהתנהגות האנושית, שהן כולן דומגאות של התנהגות לא מודעת שהיא נסיון לבטא עבור חלק מסוים בהכרה של האדם את אופי ההדחקה של האדם,

 

כי יש באדם חלק שרוצה להדחיק את האמת, ואת הדברים כפי שהם באמת, ויש בו גם חלק שרוצה לדעת את האמת במלואה, בדיוק כמו שהיא ולחיות ללא ספקות כלל..

 

החיבור בין שני החלקים האלו באדם ברמה התודעתית הוא המפתח לחוויה של רבדים גבוהים יותר בהכרה של האדם, מתוך חיבור לרמות של ידיעה שהן מחוץ למקום ולזמן..

 

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×