>> צ’אקרת הגרון וביטוי עצמי בשירה ונגינה (הסוד שרוב מורי פיתוח הקול לא יספרו לכם) \ השתקפות ההכרה התודעתית בחומר והחלל הריק כישויות של המקום והזמן

צ’אקרת הגרון וביטוי עצמי בשירה ונגינה (הסוד שרוב מורי פיתוח הקול לא יספרו לכם) \ השתקפות ההכרה התודעתית בחומר והחלל הריק כישויות של המקום והזמן

*תוכן עניינים:

1: השתקפות ההכרה התודעתית בחומר והחלל הריק כישויות של המקום והזמן

2: צ’אקרת הגרון וביטוי עצמי בשירה ונגינה

ואם יתבונן האדם מסביב, יראה שכל דבר שהוא רואה בעולם הוא חלק ממהות כל שהיא שמקיימת אותו, לדוגמא כיסא, שולחן וארון הם רהיטים, והאדם רגיל לחיות בעולם בו הוא מפריד בין החפצים השונים בהגיון, כלומר שכיסא ושולחן הם שניהם חפצים, אמנם הם שונים בזה שהם כיסא ושולחן אבל הם שניהם אחד בזה שהם חפצים. עד לפה הכל הגיוני, ובחוויה של ההבדלה בין דברים, ישנן רמות של מהות שמכילות אחת את השניה, כי החוויה של ההבדלה היא אין סופית, כלומר עצם החוויה עצמה, והכוונה היא לעולמות הצמצום שהם בעצם כל המציאויות האפשריות, שזה בעצם כמות אין סופית.

והחוויה עצמה של האדם כלומר ההכרה עצמה, היא אין סופית. ואם יתבונן האדם הוא יראה שהשאלות הכי גדולות וחשובות, אין להן תשובות מצד המדע עדיין, כמו למשל מה היה לפני המפץ הגדול, או מה זה החלל הריק ? או תשובות לגבי מציאויות מקבילות וכו..

כי ייתכן שהמדע שלנו חוקר את המציאות הזו בה אנו נמצאים אך במידה ומצד האדם קיימים אין סוף מציאויות, החקר של המציאות הזו תמיד יהיה מוגבל להבנה של השכל האנושי והחוויה המצומצת האנושית.

והחוויה של החקר האמיתי של חוקי הטבע שמקיימים את המציאות, היא החוויה של ההבנה של הישויות של המקום והזמן, כי ברגע שהאדם מתבונן בעניין לאורך זמן ובצורה נכונה, על ידי כך הוא זוכה להבנה חדשה אודות העניין הנ”ל.

כי החלל הריק שמקיף ומקיים את הכל, גם הוא יש לו הגדרות, וגם הוא עדיין מוגדר, כי החלל הריק שאנחנו מכירים וקוראים לו חלל ריק ההוא בעצם המהות של הצורה, אך מצד האמת אין באמת מהות וצורה אלא אין ויש.

וגם המהות וגם הצורה שהאדם מכיר בחוויה של השכל האנושי הן אינם עדיין החוויות של האין והיש האמיתי, כי בחוויה של האין והיש האמיתי האדם עצמו מבדיל באמת בין דבר להפך שלו וכתוצאה מכך הוא חסר את החוויה של האי-הבדלה.

והאדם חושב שהוא בצרה לעתים כשהוא אינו מגיעה להשגה חדשה בתחום זה, אך מצד האמת מחויב המציאות הוא שכבר הכל טוב, ושכבר הדברים קורים בדיוק כמו שהם צריכים לקרות, ועל ידי כך שהאדם לומד לרצות את האמת ואת מה שקורה כרגע מצד התפיסה, על ידי כך הוא זוכה לחוויה של התחדשות וחוסר שעמום.

כי ישנה מהות שמקיימת את המקום ואת הזמן בתוכה, כלומר את היש והאין, כי המקום הוא הוא היש, והזמן הוא האין, וזה למה אנחנו לא מבינים באמת את המושג חומר אפל, כי הוא מתייחס לדברים שקשורים לזמן עצמו, וזה דברים בתודעה ובהכרה הגבוהה יותר, שבשביל לחוות אותם כל מה שצריך זה לעורר את החלק בהכרה של האדם שהוא כבר כזה.

וההבנה לדוגמא של איך להשתפר בדברים היא ההבנה של החלל הריק במידה מסוימת, כי היכולת עצמה להשתפר תלויה במובן מסוים בחלל הריק, כי הזמן מאפשר את שינוי הצורה, והצורה מאפשרת את קיומו של הזמן, וגם שני אלו אם מתבוננים בעניין, רואים שהם במהותם הפכים, ואם מסתכלים על המהות של כל ההפכים באופן כללי, כלומר מפתחים ראיה כללי שיכולה לתפוס את המהות של כל המהויות באופן כללי, על ידי זה האדם מפתח את היכולת השכלית שלו ומאפשר לעצמו להיות טוב יותר בכל דבר, והוא הופך על ידי זה את העולם למקום טוב יותר..

כי הטוב שהאדם רוצה הוא שהמציאות תהיה כרצונו אבל אף אחד כמעט לא שואל את עצמו למה אני רוצה את מה שאני רוצה ורוב  האנשים אם יש להם איזה רצון ממלאים אותו וזהו ובגלל זה נוצרת גם התמכרות לאוכל ולכל דבר בעצם, ומה שקורה זה שאם יש לאדם הרגל כל שהוא שפוגע בו אבל מצד שני עושה לו טוב והאדם כל פעם שיש לו רצון הוא ממלא אותו בלי לחשוב על ידי זה הוא מגדיל את גודל ההתמכרות.

כי ההתמכרות כשהאדם  צורך את חווית הטוב שהוא חושב שהדבר נותן לו, וככל שהאדם צורך את חווית הטוב שכל דבר נותן לו, על ידי זה הוא מגיע למיצוי של הדבר, בגמילה מעישון סיגריות, מלמדים אנשים להבין שכל פעם שעולה הצורך לעשן את הסיגריה צריך להבין מה גורם לאדם לרצות לעשן בכלל.

כי ברגע שהאדם לא רק ממלא את הרצון אלא גם מבין באמת את המנגנון של הטוב ושל איך עובדת התמכרות על ידי כך הוא יכול להבין איך להיגמל ולהפסיק לעשן סיגריות או להפסיק להיות מכור לדברים מתוקים או לפלאפון או לכל דבר אחר.

כי ברגע שהאדם מבין שהדרך שבה הוא מנסה למלא את רצונו היא על ידי דברים זמניים, ועל ידי כך שהאדם תולה את עצמו בדברים שהם ברי מיצוי, על ידי כך הוא מונע מעצמו את החוויה של ההתחדשות הנצחית הנ”ל.

כי מה שהאדם באמת רוצה בשורש של לחוות, ועל זה כל אדם יסכים, זו חוויה של התחדשות נצחית, שבה קיומו של הטוב של האדם איננו תלוי במשהו שהוא בר חלוף או בר מיצוי, אלא בקיומה של האמת וברצון של האדם להדבק אליה בלבד.

והמאבק של האדם הוא לעתים בגלל שמצד אחד הוא רוצה להרגיש טוב שאינו תלוי בדבר ומצד שני הוא רוצה גם להרגיש טוב שכן תלוי בדבר, והאדם נע בין שני העולמות, ופה מוצע הפתרון של לבחור אחד מהם ולהגיע אתו לחווית שיא \ קצה, לדוגמא לבחור להרגיש טוב שכן תלוי בדבר, לדוגמא נהיגת מרוצים, ושילך עם זה עד הסוף, שישאף להיות הכי טוב שממש יהיה לו רצון גדול ועצום ושהוא ימלא אותו כי כגודל מילוי הרצון כך גודל הטוב, וכך גם האדם עצמו גודל ומפתח ומקנה לעצמו תכונות חדשות ויכולות חדשות.

כי האדם מעצם היותו אדם הוא יכול לבחור ולהשתפר ולהיות טוב בקנה מידה עצום בכל דבר כמעט שיבחר פה שאנו מכרים בעולם בני האדם, וכבר נכתב על כך שככל שהאדם בוחר יותר דברים מקטגוריה אחת ומגיע בהם לדרגת מאסטר מה שנקרא, על ידי כך הוא מפתח מה שמכנים יכולות-על.

אם לדוגמא אדם עכשיו הולך ועושה לדוגמא קורס של טכנאי מחשבים וגם לאט לאט הוא לוקח במהלך 40 שנה עוד מלא תארים וקורסים ממש מקצועיים של תכנות ושל דברים שקשורים למחשבים על ידי כך הוא היה אפילו כבר נחשב לממש גאון בתחום, וזה לא רק שהידע שלו בתחום היה גדל אלא גם היכולת שלו עצמה היה גדלה, והאדם לדוגמא בחברות מחשבים ומקומות כאלו נמדד הרבה פעמים לפי יכולת ולא רק לפי תארים וכדומה ובצדק רב.

ופה במציאות שלנו האדם יכול לשים לב להשתקפות של עצמו דרך המציאות החיצונית, בדברים הכי פשוטים, אומרים לאדם לך תעשה משימות פשוטות בבית ודרך זה אתה תשים לב לכל התכונות שבך שדורשות תיקון אפילו דרך זה, לא צריך להתבונן רחוק, כי בעצם מה אלו התכונות הנ”ל? 

אלו תכונות שהן מפרידות את האדם מהמציאות, כי ישנן תכונות שהמהות שלהן היא השתוות הצורה וישנן תכונות שהמהות שלהן היא ההפרדה והריחוק.

ואם האדם יתבונן בעניין בעין אמיתית הוא יראה שלכל אחד יש תכונות בעצמו שהוא רוצה לשפר וכאלו שהוא רוצה לשמר, וזה בסדר וזה חלק מההתפתחות של כל אחד, כי בעצם על ידי כך שהאדם כפי שכבר ביארתי לומר גם לקבל את הקיים לחלוטין וגם רוצה בו זמנית לשאוף לטוב יותר באמת, שזה נראה לא הגיוני, כי אלו דברים שסותרים אחד את השני, אבל זה אפשרי.

כי אם האדם יצליח באמת לקבל ב100% את חוסר השינוי, ועדיין יצליח לשאוף לשינוי, על ידי זה הוא בעצם ישחק את המשחק של החיים, כי המשחק של החיים הוא המשחק של להיות אלוהים, כי החוויה של המציאות הטובה שהאדם כל כך רוצה היא ברת השגה מכיוון שהיא פנימית, כי אם האדם יצליח ברמה ההכרתית לתפוס את הדברים נכון על ידי כך הוא יחווה את העולם כגן עדן של ממש..

כי החוויה והתחושה שהאדם רוצה היא שרצונו יתמלא, אבל הבעיה היא שהאדם לא יודע מה הוא באמת רוצה, ופה נכנס עניין האמונה, שהאדם זורם עם המציאות, וככל שהאדם לומד להתמסר יותר על ידי כך הוא מגלה את רצונו, כלומר שהמציאות מגלה לו את רצונו, ורצונו מתגלה לו דרך כל האירועים השונים שהוא חווה .

וברגע שהאדם מגלה את רצונו העמוק ביותר ושואף בכל עת למלא אותו על ידי כך הוא זוכה לבחינת הדבקות בהטוב, שזה בעצם אומר במילים פשוטות שאדם חווה שהמציאות כרצונו לא בגלל נסיבות חיצוניות כאלו ואחרות אלא בגלל הדרך שבה הוא תופס את המציאות בהכרה באמת..

וברגע שהאדם נותן ערך לדרך שבה הוא תופס את המציאות על ידי כך הוא מבין שהדרך שבה הוא תופס את הדברים היא זו שוקבעת את תחושת הטוב והרע שלו, ועל ידי כך האדם לומד שכל דבר שהוא רוצה להשיג הוא בר השגה, ועל ידי כך האדם זוכה לתכונה הנגדית לתכונת היאוש.

כי תחושת היאוש נובעת רק בגלל שהאדם חושב שהוא לא יכול למלא את רצונו באמת, אבל מצד האמת כל רצון שיש לאדם אם הוא מספיק ירצה באמת ובעוצמה הנכונה הוא יוכל להשיג.

וזו בעצם הידיעה שמוציאה את האדם מיאוש, מתי שהוא מבין שכל דבר שהוא רוצה הוא בר השגה, וברגע שהוא לוקח את הדברים בפרופורציה, ומבין את המהות של מה שהוא רוצה, על ידי כך הוא זוכה למילוי  רצונו באמת. לדוגמא: אני רוצה לשחק טניס, אבל יש לי פציעה ביד שלא מאפשרת לי, אבל להבין את המהות של העניין ולהבין מה אני רוצה להשיג על ידי זה שאני אשחק טניס, לדומא תחושה מסוימת של טוב שזה יתן לי, ולהבין שזה  לא מחויב שאני אשיג אותה דרך זה, ושיש עוד דרכים שאני יכול להשיג את אותה תחושת טוב באמת ובאותה עוצמה.

וגם אדם עני וגם אדם עיוור או חולה מצד האמת יכול מנקודת המבט שלו לחוות את רצונו מתמלא ומגיע לעוצמות על.

ככה שעצם זה שהאדם בריא ושלם ויש לו קורת גג ואוכל זה כבר נס של ממש וזה גן עדן של ממש ואם האדם לומד להעריך רק את זה הוא חווה את המציאות שלו כגן עדן, כי ככל שהאדם רוצה דברים שהם יותר מחויבים שכבר יש לו על ידי כך הוא מתקרב לחוויה של מילוי רצונו האמיתי,

כי זה בעצם כמו לנוע על מפת אוצר כשאתה לא רואה את הדרך בחושך, ואתה צריך לגלות מה אתה באמת רוצה, אתה צריך להיות הגולם של הזחל שהופך להיות פרפר, אתה לא יודע מה אתה יכול להיות, אבל אתה מתמסר לשינוי שהוא ממילא חלק מהטבע שלך במציאות ובהכרה, ממש כמו תהליך הגדילה הטבעי במציאות הזו..

ועל ידי זה אתה מגלה מה אתה באמת רוצה ואתה מגלה שכל דבר הוא בר השגה על ידי זה אתה זוכה להבין שאתה יכול להשתפר עד אין סוף בכל דבר שתבחר, ושהמציאות הזו היא גן עדן אין סופי ובלתי מוגבל.

אבל הרבה פעמים מה שמונע מהאדם לחוות את החוויות הנ”ל זה חוסר היכולת לבטא אותם מול עצמו או את עצמו במלאות, וזו בעצם החוויה שהרבה קוראים לה חסימה בצ’אקרת הגרון.

היא יכולה להתבטא בכאבים באזור הגרון, תחושה של חסימה בגרון או מחנק, קושי לנשום בעקבות תחושה של מחנק, פצעים באזור הגרון או העורף גם יכולים במקרים מסוימים להתקשר להדחקה ולחסימה באזור, זה בעצם ידע שמתבסס על כך שלכל כאב פיזי יש גם קשר לנפש וההפך.

החסימה מבטאת את חוסר היכולת של האדם לבטא את עצמו ואת הפוטנציאל המלא שלו, החסימה מבטאת את זה שהאדם לא מצליח לתת 100% מעצמו והוא לא מצליח להיות ב100% מי שהוא רוצה להיות, האדם רוצה לבטא את עצמו באמת כי הוא רוצה לבטא את מלוא הטווח העצמי שלו עצמו של הפנימיות שלו,  כי הדיבור עצמו הוא הביטוי של פנימיות הדברים, ועל ידי הדיבור הפנימי של האדם עם עצמו על ידי כך הוא לומד להרגיש ולהכיר את עצמו ואת החלקים הלא-מודעים בו, וחסימה בצ’אקרת הגרון היא בגלל שהאדם לא אומר לעצמו את האמת ובעקבות כך גם אולי לפעמים זה מתבטא במערכות יחסים מול אנשים אחרים גם, בדברים קטנים או גדולים.

החסימה באזור הגרון מבטאת את הרצון של האדם להביע חלק בו שהוא לא מצליח לדבר, משהו בו שמרגיש עצור שהשחרור שלו מגיע דרך דיבור, דרך מילים, דרך משהו שהוא צריך לומר את האמת, משהוא שישתחרר דרך הדיבור של האדם שהאדם ידבר את האמת לגבי אותו דבר שהוא עוצר בתוכו שנבנה.

דרך השירה והנגינה האדם מבטא את עצמו ולומד להכיר את אופי מערכות היחסים השונות בתוך עצמו, דרך השירה האדם לומד להבין איפה הוא מזייף לא רק ברמת הקול אלא ברמה הפנימית, הזיופים של האדם בשירה מבטאים זיופים ביכולת שלו לבטא את עצמו, הם מבטאים חסימה באזור הנ”ל, האמת היא שיכול להיות מישהו שיתאמן שנים בפיתוח קול ולא ילמד לשיר בצורה שנשמעת יפה לרוב האנשים ואפילו לעצמו בכלל שכשיש מישהו שהבין את הסוד של מה שאני מדבר עליו וכמו קליק פתאום הצליח לנגן או לשיר, כי בעצם מדובר על להבין את מבני האופי של התקשורת של החלקים השונים של האדם עם עצמו, ומדובר על כך שתהיה תקשורת של החלקים השונים שקשורים לביצוע הפעולות הנ”ל, כפי שכבר ביארתי בפוסטים של מערכות-על.

בפוסטים הבאים אקדיש יותר מקום בכדי לקחת כל אחד מהמושגים שדיברתי עליהם פה בקצרה כמו שירה, נגינה או ביטוי עצמי ואפרט עוד לגביהם בצורה מפורטת, אתם מוזמנים לכתוב איזה נושאים אתם רוצים שיופיעו בפוסטים בתגובות!

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply