>> שיא הפוטנציאל שבאדם \ חוסר מימוש עצמי

שיא הפוטנציאל שבאדם \ חוסר מימוש עצמי

וישנו העניין, שאדם קורא איזה שהוא ספר או מאמר, והוא מרגיש שהמאמר ממש מדבר אליו וממש מעלה בו איזו תחושה מסוימת של חיבור, וזה בעצם כי המאמר מגרה אצל האדם חלקים מסוימים בתת-המודע של האדם שקשורים לחוויה היום-יומית שלו.

כי אפשר לדמות את ההבנה של האדם לפאזל, וכשהאדם מתקדם בעולם בתור ישות ברובד ההכרתי על ידי כך הוא משלים את הפאזל של עצמו, כי לישות העצמית של האדם יש פוטנציאל מוגדר \ לא מוגדר, והאדם שואף להגיע למימוש שיא הפוטנציאל העצמי שלו בתור ישות בעולם, כי כל הרצונות של האדם הם ביטוי של רצון האדם לממש 100% מהפוטנציאל שלו בתור ישות.

וכשהאדם נחשף בין אם דרך חוויות או בין אם דרך מקורות מידע מסוימים למידעים מסוימים שמשויכים ל”חלקי הפאזל” שהוא מחפש כרגע בעולם מה שנקרא, עלי ידי כך זה בעצם מגרה חלקים מסוימים בתוכו וגורם לו לחוש תחושה של חיבור, כי על ידי החשיפה לחוויות הנ”ל על ידי כך האדם זוכה לחוויה של התעוררות \ גירוי של רבדים מסוימים בהכרתו.

הדבר דומה לדוגמא לנושא של הצורך בגירוי חיצוני לביצוע משימה מסוימת שלא ניתן לבצע בצורה ישירה על ידי השינוי של אובייקט מסוים, כמו לדוגמא אם יש מאחורי קיר משהו מתכתי שאי אפשר לגעת  בו אז אפשר להשתמש במגנט מבחוץ כדי להזיז אותו מאחורי הקיר מבלי לגעת בו ישירות.

מה שקורה במקרים שבהם האדם נחשף למידע הנ”ל על ידי כך נוצר גירוי מסוים של חלקים מסוימים בהכרה של האדם, שהם חלק מהפוטנציאל הרגיל שהאדם כבר יכול להגיע אליו ממילא, ועל ידי כך שהאדם משלים את חלקי הפאזל (את המידע שהוא צריך כדי להבין את המצב) על ידי כך הוא מפתח את השכל שלו.

האקסיומה היחידה במשוואה הזו היא האמת, כי כשאומרים את האמת לא צריך לזכור כלום, כי האמת היא זו שמאפשרת לדברים לקרות מעצמם בשלמות, כי בעולם שלנו ישנן המון מערכות תקשורת ממוחשבות לדוגמא תוכנות, התוכנה צריכה שכל הרכיבים שמרכיבים אותה ידברו בשפה שמובנת לכל הרכיבים וגם שהשפה תהיה תמיד אמת, מה הכוונה?

הכוונה היא שאם לדוגמא יש 2 רכיבים שמתקשרים ואחד מהם שולח קוד של 2233 אז השני חייב לקבל גם 2233 אחרת זה פוגם בכל המערכת כולה וזה פוגם ביעילותה.

אבל הדבר מסתבך כשמנסים להשוות את אופן צורת הפעולה של מערכות לתקשורת לדוגמא בין בני אדם, בגלל שבהרבה מקרים מדובר בשאלות מוסריות, לדוגמא: האם תמיד צריך לומר את האמת? אם לדוגמא חברים מתכננים מסיבת הפתעה לחבר והוא שואל אחד מאלו שמוזמנים שיודע על המסיבה האם עומדת להתקיים מסיבת הפתעה, האם זה שנשאל מחויב מצד הצורך ב”אמת” להודות בכך שיש מסיבת הפתעה שמתקיימת?

אז במקרה הזה צריך להבין שהאמת שהאדם עצמו צריך ומתבקש להיצמד אליה היא אמת פנימית שנובעת מתוך החיבור לאמת הפנימית של האדם באותו רגע, כלומר שבכל סיטואציה וסיטואציה יש אופציה להתקרב לחוויה של הטוב שהאדם מבקש, שהיא תוצאה כפי שכבר נאמר של היצמדות לאמת, וישנן רמות של הצמדות לאמת, ועל ידי כך שהאדם שב כל פעם להצמד שוב לאמת, על ידי כך היצר שמפתה אותו לשקר גדל עד לרמה שלבסוף האדם מטיל ספק ביצר עצמו ומה שקורה קורה.

כי הטוב שהאדם באמת רוצה להרגיש, הוא נצחי, והוא לא טוב שניתן לכלות או שזמנו קצוב, והאדם רוצה בשורש לחוש טוב שהוא לא רק נצחי, אלא שהוא גם טוב אמיתי בשלמות.

כי אם האדם יבדוק, הוא יראה ששום דבר מהטוב שנובע מהרכוש שצבר לדוגמא או הבית שלו לא ילך איתו לקבר, אלא שהחוויה הפנימית של הסיפוק מהמצב הקיים כפי שהוא היא זו שקובעת.

וישנה מידה כללית של סיפוק מהמציאות, שהיא נובעת מכמות ההתאמה בין הרצון של האדם לבין המציאות, והילד כשהוא עוד קטן הרצון שלו עדיין לא מוגדר כמעט כלל, ולכן הסיכוי שהמציאות כן תהיה כרצונו עצומה בהרבה.

וככל שהרצון של האדם נהיה יותר ויותר מוגדר ככה גם יש יותר סיכוי שהמציאות לא תהיה כרצונו, ושהוא לא יחווה את החוויה של הסיפוק שהוא באמת רוצה לחוות.

וחשוב להבין שחווית הסיפוק שהאדם רוצה לחוות היא אחת, כלומר שהאדם רוצה לחוות את אותה חווית סיפוק לא משנה ממה הוא מנסה להשיג אותה ואיך, בין אם דרך זוגיות, בין אם דרך רכוש או רכב, דרך קידום בעבודה או דרך אכילה.

כי הסיפוק שהאדם מנסה לחוות ממילא בשורש הוא אחד, ואם האדם היה מבין יותר לעומק ומשיג התבוננות של ממש על מערכת הטוב והרע שמנהלת אותו, שיוצרת את הרצונות שמנהלים את כל המערכת, על ידי כך הוא היה זוכה לחוויה של התחדשות נצחית.

כי החוויה של הטוב שהאדם מחפש היא נצחית במובן שכל רגע יש טוב נצחי, לא שהאדם יחיה עד גיל אלפיים. אלא שכל רגע ורגע יכיל בתוכו את החוויה של הטוב הנצחי באמת.

וזו בעצם החוויה של האחדות האמיתית, כי ישנה מהות שממילא מכילה בתוכה את הטוב והרע ואת כל ההפכים כולם, וברגע שהאדם יראה כיצד המסקנות שלו לגבי הטוב והרע מרכיבות את מבני הרצון שלבסוף משפיעים על אופי הפעולות שלו באופן ישיר, על ידי כך הוא יזכה לחוויה של הקצה של הקצה של השכל העל-אנושי.

שהוא סה”כ ההתבוננות על עצמו מבחוץ, וההבנה שהוא עצמו היה כל הזמן הזה ישן, ומה שהניע אותו אלו הרצונות והדחפים שלו, וההבנה הזו דומה לאדם שמתעורר בתוך חלום, ומבין בתוך החלום עצמו שהוא חלם, ושהוא בעצם היה על טייס אוטומטי כל הזמן, ומהרגע הזה האדם בחלום באמת יכול לבחור אם ללכת ימינה או שמאלה ואם לדבר או לשתוק וכו..

כשהחוויה הנ”ל היא בעצם שוות ערך לחוויה של מימוש שיא הפוטנציאל שבאדם, כי זו החוויה שבה האדם לומד כיצד להשתמש ברצונו בכדי ליצור את המציאות שלו, באמצעות הכלי שניתן לו פה בעולם הזה, שהוא עצמו למעשה.

כי כתבתי על זה כבר שישנן דרגות של הכרה, וכשהאדם עולה בדרגות ההכרה הוא חווה למעשה רמות שונות של אחדות עם הכל, כי עליית מדרגות ההכרה מסמלת את רמות האחדות בחוויה עצמה, והאדם כשהוא מטיל ספק בהנחות היסוד שלו על ידי כך הוא זוכה לדרגות חדשות של החוויה של הבחירה החופשית, כששיא החוויה היא הדרגה של הבחירה החופשית האמתית, היא מהות מטרת החיפוש של האדם דברים כלשהם בעולם, שכן כל דבר שהאדם מחפש הוא ביטוי של עוד רצון שיש לו בשרשרת הרצונות, שהם תוצאה של תפיסת הטוב והרע של האדם כנ”ל.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply