>> שכחתם מה שכחתם ? \ מרגישים שחסר משהו ולא יודעים מה? מה שמשנה באמת..! \ הכל קורה עכשיו \ נפילה והתכנסות עצמית..!

שכחתם מה שכחתם ? \ מרגישים שחסר משהו ולא יודעים מה? מה שמשנה באמת..! \ הכל קורה עכשיו \ נפילה והתכנסות עצמית..!

ובפוסט זה אדבר על מה שמשנה באמת, ועל כך שהכל קורה עכשיו, ועל העובדה שכל אחד הוא כבר מי שהוא הכי רוצה להיות, ועל הדרך ללגלות זאת. כמו כן על מה היא הנקודה שדרכה ניתן למצוא את עצמנו בחזרה, ולהרגיש חיבוק עמוק, קשר ותחושה של בלתי נפרדות מהמציאות ומהמרחב המקודש של עכשיו.

 

והעניין הוא שרוב הסבל האנושי, נובע מתוך בלבול, ומתוך חוסר וודאות לבלבול, שזה הוא מצב טבעי שהוא תוצאה של הדחקה, ושל העלמת העין מודעת מכל מיני אספקטים מסוימים בתודעה של האדם.

 

כי התודעה של האדם מורכבת משני חלקים, המודע שלו, והלא מודע שלו, כשבמודע הוא חווה כמו פתח של מודעות לרובד מסוים של קיום בהכרה במציאות, שבשלב הזה שאנו מכנים “מצב ערות” אינו מאפשר ראיה ישירה של עומק התודעה ושל כוח החיות של הקדושה של הזמן והבנה של מושגים בקנה מידה של נצח, כלומר מושגים שאין להם התחלה ואין להם סוף.

 

ובכל שלב שהמחשבה של האדם מפוצלת, כלומר שהוא עדיין מדחיק מעצמו משהו, הוא עדיין נמצא במצב של חוסר, כי שורש הפיצול הוא ההדחקה, וההדחקה היא העלמת עין, כלומר ממש פעולה של “לסובב את המצלמה לצד השני כדי שהיא לא תקלוט מראה נוראי מסוים שאנו לא רוצים להיתקל בו”, בידיעה שהוא עדיין שם, קורה, מחכה שנתייחס אליו, בלי קשר לאם אנחנו באופן מודע חווים \ לא חווים אותו.

 

והעניין הוא כי לאדם כוח רב, ליצור את המציאות שלו באמצעות הרצון, שהוא הכלי שניתן לנו שמניע אותנו במרחב דרך הנצח לחוויה מוגדרת של צמצום של האין סוף, לתוך חוויה “ישותית אישית” של עצמנו במרחבים שונים של תודעה וזמן.

 

והכוח הרב שיש לכל אחד באמת, מספיק כדי לגרום לכל אחד להיות מאושר באמת, אך העניין הוא כי שכשאדם מתחיל לראות את עצמו רק כבשר ודם, והוא שוכח מהחלק הרוחני \ הפנימי שבו, אז הוא מתרחק ממקור החיות של עצמו, שהוא המקום בו שבו כל דבר מתחבר עם כל מה שהוא לא.

 

כי התחושה החזקה והעוצמתית שניתן להרגיש, שהיא התחושה שהיא מקור הרצון העמוק ביותר של כל אחד באמת, היא התחושה להיות להיות גם כל מה שאתה לא, כלומר להיות בשלמות, בתחושה שהטוב והרע הם אחד.

 

כי העניין הוא שהאדם מטבעו מנסה לברוח מהרע, וזאת הסיבה שהוא מדחיק, כי הוא חושב שמה שהוא מגדיר כרע זה באמת רע, והוא לא מוכן לבדוק \ להכיר באופציה שהרע והטוב הם לא מה שהוא חשב שהם, כי הרע לפעמים יכול להיראות כטוב, והטוב – כרע.

 

ועל ידי כך שהאדם מטיל ספק בתחושה עצמה של הטוב והרע שלו ברגע הזה, על ידי זה הוא לומד להפסיד להדחיק, כי ההדחקה היא התוצאה של כך שהאדם מגדיר דבר מסוים כרע ודבר אחד כטוב, לפי הנחות הייסוד הלא מבוררות שלו.

 

וישנה דרך שבה האדם יוכל להתחיל להרגיש הרבה יותר טוב.. עכשיו..! והיא על ידי כך שהאדם יתקרב לעצמו, שזו כמו פעולה שהמודע והתת מודע קורסים אחד לתוך השני, על ידי צמצום הפער בינהם שהוא אותו החלל שעשוי מכך שהאדם מעלים עין מדברים מסוימים.

 

כי אם היה לאדם אך ורק טוב, אז הטוב שהוא היה מרגיש, היה הופך לרע, כי הטוב חסר את הרע, והאדם עדיין היה מרגיש חוסר, והאדם מטבעו רוצה למלא את החוסר, והחוסר שלא מקבל את מילויו היה הופך לתחושה נוראית, שהאדם לא היה רוצה להתמודד \ לחוות.

 

שכי הטוב האמיתי, הוא טמון בכך שהאדם יחווה שהטוב והרע הם אחד, במובן שהוא בצורה אמיתית, תמימה וכנה לא יבדיל יותר בין הטוב לרע.

 

כי בכל אחד יש יישות אלוקית, שהיא היישות שמהווה את הזמן והמרחב כולו, שכי כל אחד הוא כבר אותה יישות, רק בצמצום של החוויה ושל גבולות ההגיון.

 

והעולם הזה לא סתם נקרא עולם, אלא מלשון העלם, שיש פה אלמנט כאילו משהו נעלם \ חסר וצריך לגלות מה זה \ למצוא אותו..!

 

והדבר שהכי חסר לכולם + מקור התחושה ששכחתם משהו ואתם לא יודעים מה, והתחושה שמשהו חסר אבל לא ניתן למלא אותו, היא בכך שהאדם מפריד בין דבר להפך שלו..!

 

ועל האדם לשאוף בכל רגע להתקרב יותר לעצמו, על ידי זה שהוא יפסיק להדחיק, הוא ירגיש מעין תחושה של נפילה \ התכנסות לתוך עצמו \ תחושה שהוא ועצמו מתקרבים \ שהוא וכל מה שהוא לא מתאחדים, תחושה שהשאלה הכי גדולה שהיתה לאדם, התגלתה כתשובה להכל, ושהתשובה להכל נמצאת בהכל, ושכל התשובות נמצאות בשקט..!

 

ועל ידי כך שאדם מבצע את הפעולה הזאת של ההתכנסות \ הנפילה לתוך עצמו, הוא בעצם מבצע כמו שינוי שהוא ממש כבר לא ביולוגי, אלא הוא ממש ברמת המקום והזמן, ברמה שהיא מעבר לפיזיקה הקוונטית, התחושה היא כאילו האדם מתחיל לחוות את עצמו לפני שהכל קורה, כאילו הוא מוצא כמו חדר בתודעה \ אופציה שבה הוא קיים לפני הזמן, לפני שכל מה שהוא עושה קורה, ועל ידי כך הוא רוכש בחירה חופשית אמיתית..!

 

כי החיים הרגילים בעולם ברמת הוויה של הערות הם חיים שבהם כל מה שקורה הוא מעין תוצאה של מצב דמוי שינה, כמו שהאדם ישן בלילה, וקוראים במצב התודעה הזה כל מיני תהליכים, שהמטרה שלהם היא להוביל את האדם ברמה התודעתית לחוות את החוויה של הרגע הזה, שבה הוא קיים לפני הזמן \ לפני שמה שקורה קורה, ועל ידי זה הוא חווה חוויה של בחירה חופשית אמיתית…

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

×