>> “שעה לעבודה ושעה לפנאי”

“שעה לעבודה ושעה לפנאי”

בפוסט זה אדבר אתכם על נושא העבודה והפנאי, ואתן נקודות מבט מעניינות וכמו כן אשפוך מעט אור על הנושא, כיוון שהרבה פעמים כשבן אדם חש מועקה, הוא לא תמיד יודע בדיוק להסביר מדוע ולמה לעצמו, גם אם הוא יודע שהיא קשורה לנושא העבודה לדוגמא או התחושה ש”אין לי מספיק פנאי”..

יש עניין חשוב לאין שיעור, שהאדם צריך לדעת להפריד בין הזמן שבו הוא עובד לבין הזמן שבו הוא לא עובד, אחרת מה שיקרה זה שכשאדם יבלה לדוגמא, הוא יחשוב על העבודה, וכשהוא יעבוד הוא יחשוב על לבלות.

והסיבה היא שבזמן העבודה עצם החשיבה על הפנאי עלולה לבלבל ולהסיח את הדעת, ובכך לא לאפשר לעשות את הפעולה שהעבודה דורשת בצורה המיטיבית, וגם בזמן הפנאי, שהאדם כל הזמן חושב על העבודה, ושהוא יסים לבלות הוא יצטרך לחזור לעבוד, גם המחשבה הזו עלולה להפריע לו להנות בשעת הפנאי.

ואין הכוונה שהאדם לא יכול להרגיש את התחושה שהוא מבלה או נהנה בזמן העבודה, להפך – דווקא ברגע שהאדם משיג את התחושה של הבילוי בזמן שהוא עובד או את התחושה שהוא עובד בזמן שהוא מבלה הוא מרגיש נחת.

והדרך להפסיק לחשוב על העבודה בזמן הפנאי ולהפסיק לחשוב על הפנאי בזמן העבודה היא על ידי כך שהאדם יפסיק להבדיל בין עבודה לפנאי ואסביר:

ילד קטן בן 8 לצורך העניין, אם יגידו לו לך תעבוד בחנות תסדר דברים על מדפים, יכול להיות שהוא באמת מאוד יתלהב מהרעיון, ולא בהכרח יראה את זה כעבודה אלא כמשחק, ויכול להיות שהוא יהנה מהפעולה עצמה של לסדר את המדפים בלי קשר לזה שאומרים לו שמשלמים לו ושזו עבודה, הוא פשוט נהנה לבוא לשם ולעשות את הפעולה הזו.

כלומר שהאדם אם הוא עובד בעבודה מסוימת והוא חושב בה על הפנאי, סימן שהוא מרגיש שהוא כבר עכשיו לא בפנאי, ואם האדם בפנאי והוא חושב על העבודה סימן שהוא מניח שהוא כבר עכשיו לא עובד.

אבל מנקודת מבט מסוימת, ככל שהרווחים של המנוחה בין העבודה יהיו יותר גדולים ככה לאדם יהיה יותר זמן לצבור מחדש כוח, כמו באימון שרירים. ומנקודת המבט הזו המנוחה היא גם חלק מהעבודה, כי בשביל שהאדם יוכל לבצע את העבודה, האדם צריך גם לנוח, לכן המנוחה היא לכאורה חלק בלתי נפרד מהעבודה.

ויותר מזה, גם כשהאדם הולך לעבודה אם הוא עובד כקופאי בסופר לדוגמא, הוא צריך ללכת לשם בתחושה שהוא היה הולך גם אם לא היו משלמים לו, ברמה הפנימית רגשית, כלומר האדם צריך לעבוד בתחושה שהוא כל כך נהנה מהשהות שלו והתפקיד שלו בעבודה וכל כך נהנה מחברת האנשים שהוא היה מוכן להמשיך לעשות את כל זה גם בלי קשר לכסף.

ואם האדם היה מצליח להגיע לתחושה כזאת, ממילא היו נעלמות כל התחושות שלו בזמן העבודה שהוא רוצה את הפנאי ובזמן הפנאי שהוא מתגעעגע לעבודה, כי הסיבה שהאדם שהאדם חושב על העבודה בזמן שהוא בפנאי היא בגלל שהוא רואה את העבודה כ”לא-פנאי” אבל אם האדם היה רואה את העבודה כפנאי ממילא הוא היה רק ממשיך את הפנאי של לפני העבודה לעוד סוג של פנאי אחר שהוא “העבודה”..

והתחושה של האדם בזמן שהוא בעבודה שהוא מתגעגע לפנאי והתחושה של האדם בזמן הפנאי שהוא דואג לגבי העבודה, היא במובן מסוים קוראת לאדם להטיל ספק בהרבה דברים בחייו שמונעים ממנו את האושר ואת המימוש הפלא של הפוטנציאל שבו, כי הסיבה שהאדם סובל היא רק בגלל שהוא לא מטיל ספק, כמו לדוגמא בתחום המכירות, שמציעים ללקוח את המחיר הכי גבוה עבור מוצר ואם הוא לא מתמקח לא יורדים במחיר וככה מרוויחים יותר.

וחשוב להדגיש בנוסף, שאין זה אומר שצריך להלל את הפנאי או לשנוא את המושג עבודה, אלא דווקא לנסות להבין למה אנחנו כחברה תופסים את העבודה כמשהו שלילי \ מתיש ומדוע אנו כל כך אוהבים את הפנאי? 

ואסביר: בפועל אין באמת הבדל בין להיות בעבודה לבין להיות בפנאי וסתם להרים משקולות בחדר הכושר לדוגמא, בפועל ברמה הכי פשוטה פה האדם עושה פעולה פה האדם עושה פעולה, זה שאמרו לך פה שזה עבודה זה בעולם המושגים והגדרות, וגם לדוגמא כשהאדם בחדר כושר, הוא מתאמץ, אבל פה הוא מרגיש שהוא בפנאי, אבל כשהאדם מתאמץ בעבודה, הוא מרגיש שהוא עובד, אבל הסיבה שהאדם מרגיש שהוא בפנאי בחדר הכושר זה מהרבה סיבות, בינהם שלא אומרים לו מה לעשות, ושהוא חושב שזה שהוא מתאמץ בחדר כושר זה מקדם אותו והופך אותו ליותר שרירי או בריא או משהו.

אבל מה שצריך לזכור, זה שכמו שלהרים משקולות בחדר כושר זה פעולה שדורשת מאמץ שמקדמת אותך, גם להתאמץ בעבודה, גם אם זה לא פיזית, זה גם סוג של מאמץ שמקדם אותך, כי פה אמנם אתה לא בהכרח מקבל שרירים, אבל אתה מקבל כסף, שהוא לכשעצמו רק נייר חסר תועלת, אבל הוא מבטא את היכולת של האדם לממש את רצונו בעולם הזה.

ועוד כיוון למחשבה זה שהאדם בזמן העבודה לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, ולמה ? דווקא בגלל שהאדם כל הזמן אומר לעצמו מה לעשות, ואסביר:

דווקא בגלל שהאדם כל הזמן אומר לעצמו מה לעשות (המרדף אחר מילוי הרצון) אז דווקא בגלל זה האדם לא רוצה שאחרים יגידו לו מה לעשות, כי האדם רואה את האופציה, שמה שאחרים יגידו לו, ומה שהוא יגיד לעצמו שהוא רוצה באותו רגע לעשות זה יתנגש, כלומר הוא רואה פה אופציה שרצונו לא יתמלא. 

וגם פה יש משל חשוב ומצחיק על החיים של האדם, שמצד אחד האדם כל הזמן בורח מזה שיגידו לו מה לעשות וינהלו אותו, ומצד שני הוא כל הזמן מנהל את עצמו ואומר לעצמו מה לעשות….

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע