תרגיל מעשי בהכרת האחדות

תרגיל מעשי בהכרת האחדות

— הקדמה: מידע מקדים —

 

שום דבר לא קורה סתם, אבל מה זה אומר? בשביל שמשהו לא יקרה “סתם”, זה אומר שהוא צריך לקרות ביחס למשהו אחר, במקרה שלנו ה”לא סתם” מרמז שלמה שקורה יש משמעות נוספת מלבד המשמעות היחידה שאנו מכירים.

 

איזו דוגמא יכולה להסביר בקלות רבה את העניין הזה? עניין החלומות, החלום שאנו חולמים בלילה הוא הרבה יותר מרק תופעה נוירולוגית, החלום שאנו חולמים בלילה מבחינה מדעית הוא חוויה חושית מלאה מדויקת, זאת אומרת שאם אכלנו מנגו בחלום, אנחנו נרגיש את הטעם של המנגו כאילו היינו אוכלים אותו במציאות.

 

כנ”ל לגבי שאר החושים האחרים, ריחות גם הם זהים בחוויתם בחלום לאופן שבו הם נחווים בזמן ערות, ותחושות כמו חום קור, ורגשות שונים מרגישים זהים גם הם.

 

ובחלום כל דבר שמופיע, יש לו משמעות בגלל שהוא מופיעה בתור סמל עבור המודע של האדם, כדי שהוא יבין דברים.

 

למשל יכול להיות שהאדם יראה חלום ששופכים עליו מים, והמים הם יהיו דימוי לרגשות שמציפים אותו בתת מודע.

 

כלומר החלום עצמו הוא ממש כמו חוש, ולמה חוש? כי חוש זה משהו שמתרגם משהו אחד למשהו אחר, יש שני קצוות, בצד אחד נכנס משהו מסוג אחד בבריאה, וזה יוצא בצד השני משהו אחר לגמרי, במקרה של המוח זה – נכנס מידע מהעולם ויוצא חשמל בצד של המוח.

 

ומה החלום מתרגם? הוא מתרגם רעיונות מופשטים מעולם התודעה לסמלים בצורה של העולם הזה במקום וזמן.

 

חלום – זהה למציאות הזאת לכל דבר ועניין. ויבוא האדם ויגיד: לא, אבל החלום יותר קצר, הוא כמו סרט.. אך גם זה אינו נכון:

 

במהלך החלום מתרחש תהליך מורכב לאין שיעור של ריבוי תהליכים שמרמז על כך שהחלום הוא למעשה לא חוויה נוירולוגית בלבד, משום שהוא חורג מגבול היכולת של המוח ליצור (לדמיין) ברמה היצירתית, ומדוע?

 

תעשו עכשיו תרגיל עם עצמכם, תנסו לדמיין את עצמכם יושבים על כיסא מול אדם אחר שאתם מכירים, ומנהלים איתו שיחה, עכשיו אתם לוקחים את שני הצדדים – גם שלכם וגם שלו.

 

-תנסו במשך 30 שניות לנהל שיחה איתו בדמיון ולדמיין מה הוא היה אומר.

 

 

טוב אני מניח שסיימתם את ה 30 שניות, והצלחתם בקלות.

זה היה אמור להיות קל, אבל עכשיו בואו נוסיף פלפל לעניינים:

 

-נסו כעת לדמיין את עצמכם יושבים על כיסא מול אדם אחר שאתם מכירים, כשממש בצמוד אליכם יושב האדם האחר שאתם מכירים שקודם דיברתם איתו בתרגיל הקודם, מול אדם אחר שאתם מכירים וגם הם מנהלים שיחה *בו זמנית* כאשר גם אתם והאדם שבחרתם שאתם מכירים מנהלים שיחה על שני נושאים שונים.

 

בצורה כזאת שארבעתכם בו זמנית מדברים, וכל אחד מדבר על נושאים שונים. אני מניח שפה כבר לא הצלחתם, על פי מה שידוע לנו אפשר להגיע רק עד שלושה, ולמה דווקא שלושה? ולא שניים?

 

כי בשלושה תמיד יהיה עדיין אחר שמדבר, ושניים שמקשיבים, כי אם שניים ידברו, בו זמנית ממש, או שאותו אדם שלבד לא יבין כלום, או שהם לא יבינו אחד את השני.

 

ובארבעה, אפשר שהם ידברו בזוגות, ולכן שלושה זה המספר הכי גבוהה שניתן לדמיין, ואיך זה מתקשר לחלומות?

 

כי בחלום מתרחש סוג מסוים של “דמיון” או חשיבה אם תרצו לקרוא לזה כך שבה ישנו ריבוי תהליכים עצום, כבר הוכיחו מומחים בחלימה מודעת ברחבי העולם שהחלום הוא לא רק סרט שנחווה מנקודת המבט של הצופה.

 

אלא עולם שלם מורכב ומרובה תהליכים שמתרחש בזמן אמת, בצורה רציפה והגיונית לחלוטין. ולמה? הרבה יגידו, לא, אבל החלום לא הגיוני, כיוון שקורים בו דברים מוזרים.

 

אך האמת היא, שכאשר האדם בחלום עצמו, כל מה שקורה בתוך החלום, גם אם זה אומר שהוא רץ בגבעות עם אנשים כחולים שלובשים שמלות צהובות, נראה לו נורמלי לחלוטין. ולכן הוא לא יודע שהוא ער, כי יש דבר שמשותף לחלום ולערות, והוא שגם בזמן החלום וגם בזמן הערות בטוח האדם שהוא ער.

 

רק מנקודת המבט של האדם על החלום שחלם לאחר שהתעורר בעולם הזה, נראה לו שמה שחלם לא היה הגיוני, אילו שבחלום עצמו במהלך הזמן שלו שם ובהתאם לאופן שבו התנהג ועשה את פעולותיו נראה לו הגיוני לגמרי המקום והזמן שבו הוא נמצא.

 

וזה מוביל להכרה בדבר העובדה שהמציאות עצמה אין סופית, כלומר יש אין סוף אופציות איך החומר הסתדר ביחס לחלל הריק, כי החלל הריק מהווה את הזמן עצמו, והחלל הריק הוא אין סופי.

 

וכל הרגעים הנחווים בחלומות הם חלק מיקום אין סופי, כי המפץ הגדול היה רק חלק משרשרת אירועים גדולה יותר, והוא למעשה הרגע הראשון שניתן לחוות של העולם החומרי, שהוא ביטוי אין סופי של חלק בתודעה בעולם גבוה יותר שביחס אלינו, ההבדל בהבנה של המציאות ברמה התודעתית הוא כמו ההבדל בין החוויה של חיידק חד תאי ברמה התודעתית לחוויה התודעתית של יישות כמו בן אדם.

 

ובחלום עצמו ישנו ריבוי תהליכים מורכב, וחולם צלול שחווה את עצמו כרגע על גג בניין בניו-יורק בארצות הברית יכול לחוות את עצמו מסתכל על אוכלוסיה של 8.6 מיליון איש, מכוניות נוסעות, בכל אחת מהם אנשים שמנהלים שיחה אחרת, מאות מסוקים בשמים, עשרות אלפי ספינות, חלקם גדולות עם מאות עובדים, שכל אחד מהם עוסק בפעולה אחרת בו זמנית.

 

ניתן אפילו במהלך החלום המודע לבחור באופן הכרתי מלא מה לעשות וללכת לבדוק זאת ממש על ידי כניסה למשרדים וחוויה תודעתית מלאה של סיטואציות של משרדים בהם אנשים מתכננים פרויקטים מורכבים במחשב כל אחד פרויקט אחר וכותבים שם בכל מיני שפות קוד מורכבות..

 

או חקר של המון אלמנטים אחרים בניו-יורק. החוויה התודעתית המלאה של החלום, כאשר האדם ער בחלום ויודע שהוא חולם, ושולט במה שהוא עושה, תחילה ברמה של ללכת ברחוב ולדבר עם אנשים מה שהוא רוצה מבחירה בידיעה שזה חלום, היא חוויה משנת תודעה, והיא חוויה שיכולה לתת לאדם חוויה של התנסות בהכרה האמיתית בעצם התודעה עצמה.

 

— הקדמה: ניגשים לתרגיל —

 

הישות התודעתית האמיתית שהיא “אני” מורכבת משני חלקים, שהם למעשה אחד. אלא שהם נחווים מצד התודעה: ככל אחד מצד עצמו בנפרד, וכשניהם בו זמנית כאחד.

 

והחוויה של המעבר בינהם היא רק חוויה של שינוי הכרתי, כי החוויה של השינוי והעריכה וה”תיקון” שמתבצע בכלי שלנו הוא רוחי, אם נרצה לקרוא לזה כך.

 

מה שקורה לפעמים זה ששני הישיות שהם “אני” לא מסתדרות אחת עם השניה, ואז אחד מהישויות מנסה להתשלט על החוויה התודעתית ומפרה את האיזון, ואז מה שקורה זה שהאדם חווה מעין מצב של זיגזג, שמתאפיין היום בתדר מחשבתי מסוים, שמייצר המון מחשבות.

 

המחשבות האלו מתפתחות ומגיעות לרמה שהם יכולות לשנות את התפיסה של האדם על המציאות עצמה.

 

ומצד ההסתכלות עצמה, ניתן לראות את המציאות כחסרה, ואת המציאות כשלמה.

 

והשלמות עצמה היא סוד החיבור לאלוקות מכיוון שהיא עצמה ביטוי של רובד מסוים באלוקות.

 

— “תרגיל: הכרה בשלמות שהיא אני” —

 

הכוונה בהכרה בשלמות שהיא אני היא לא אני באופן פרטי, אלא מצד הסתכלות שבה האני של כל הישות התודעתית כולה, שכוללת את כל בעלי החיים, הצומח והדומם נתפסת כישות תודעתית אחת שהיא אני, והיא נקראת חומר, שהוא עומד ביחס לחל הריק, והם מה שאנו מכנים חלל זמן.

 

ניתן לומר שהזמן עצמו הוא החומר, מכיוון שאנו נותנים זמן לדברים כי יש להם גיל. והחלל הוא החלל הריק, שביחס אליו קורה הזמן.

 

אך זה נתפס ככה רק מצד ההכרה בנפרדות, כי מצד ההכרה בשלמות, דבר והיפוכו הם אחד, והתנועה של הזמן עצמו, היא תנועה של ההכרה, במרחב תודעתי שלם, נצחי – אין סופי.

 

במהלך התרגיל תתבקשו לשבת ולהתמקד בחשיבה שלכם, נסו להיות יותר מודעים, הרבה מתבלבלים וחושבים שהם צריכים לנסות לעצור את החשיבה בכוח, אך למעשה זה רק יצור יותר מאמץ.

 

המטרה שלנו היא לא ליצור מאמץ אלא ליצור בדיוק את ההפך, תגיבו בתגובות מה לדעתכם היא המילה המתאימה לההפך ממאמץ.

 

מתוך עצם ההתבוננות עצמה, אתם תגלו את הסוד, שישנם תמיד שני חלקים, יש את המחשבה ואת מה שהיא אומרת שזה חלק אחד בעצם, ויש את החלק שלו היא אומרת את זה.

 

וזה אמור להיות בסיסי וברור לכל ילד וילדה אפילו, מכיוון שהמחשבה עצמה לא היתה מופיעה כלל, אם היא לא היתה אומרת את מה שהיא אומרת למישהו, שהוא זה שאמור מהצד שלו להאזין.

 

ומצד ההסתכלות הרגילה אמנם נראה שפשוט מאוד “אני חושב” אבל האני הזה שחושב, לא היה עושה את הפעולה של החשיבה, אם לא בשביל שיהיה מישהו שיכיר בחשיבה, ויחווה אותה, ומדוע?

 

כי החשיבה עצמה היא כמו חוש, וזה הוא חוש פנימי, שהיכולת שלו היא לתרגם מחשבות מופשטות יותר שקיימות בתת- המודע של האדם בצורה כזאת שהמודע שלו יבין אותן, כי תת המודע של האדם, כל הזמן מנסה להיות בקשר מסוים עם המודע, למשל בחלומות – כשלכל המסרים המופיעים בחלום בצורה של סיטואציה שלמה על ציר המקום והזמן האין סופי, יש משמעות עמוקה יותר שעל החלק המודע של האדם להבין ולחוות.

 

וכל החושים הם לא יותר מכלים, שעצם הקיום שלהם הוא רמז להכרה התודעתית שבראה אותם. שמטרתו היא לתרגם עבור החווה חלק מסוים במציאות. כלומר מדובר בכמו צינור שבקצה אחד שלו הוא קולט מידע מסוים ומהקצה השני שלו הוא יוצא סוג מידע אחר, כבאמצע הוא כמובן עובר עיבוד מסוים.

 

ובמהלך התרגיל, כאשר תתבוננו במחשבה עצמה, אתם תכירו בכך שהמחשבה היא חוש, ודרך הכרה זו אתם תלמדו להכיר את העולם שאותו היא מתרגמת, ואת העובדה שהמחשבה היא תקשורת תמיד תקשורת בין שני חלקים.

 

ממש בו זמנית, כאשר היא מתבצעת, היא מתבצעת כ-תקשורת בין שני חלקים. לא לפני או אחרי, אלא ממש בעת תהליך החשיבה עצמו יש קשר בין שני חלקים שהוא למעשה יוצר את מה שאנו מכנים חשיבה.

 

ואופי הקשר בין שני החלקים האלו משפיע על תבניות ואופי החשיבה עצמה של האדם.

 

ובחלק הראשון של התרגיל, שתתבקשו להתעמק בו – היא רק התבוננות במחשבה, התבוננות ממושכת במחשבה, ואף בנשימה ובגוף, הדרך שבה הגוף פועל..

 

עם דגש על הקשר בין הקשר לגוף ולנשימה למחשבה עצמה, כי אם יתבונן האדם, הוא יגלה שיש קשר רב עוצמה בין החשיבה לבין הגוף והנשימה.

 

ושאופי החשיבה משפיע באופן ישיר על הדרך שבה מתנהג הגוף ושמתבצעת הנשימה.

 

ובזה ניתן להכיר דרך התבוננות ממושכת באלמנטים של החשיבה, הגוף והרגש והקשר בינהם.

יש להוסיף מידע יש להוסיף מידע 

Leave a Reply

×